רק להיום

מנחם 77

New member
רק להיום

2 בספטמבר מכוח עליון "יישום יומי של תוכנית שניים-עשר הצעדים מאפשר לנו להשתנות ולהפוך לאנשים המודרכים על-ידי כוח עליון." טקסט בסיסי, עמוד 83 מי היינו, ומה הפכנו להיות? אפשר לענות בכמה דרכים על שאלה זו. תשובה אחת פשוטה מאוד: באנו למכורים אנונימיים בתור מכורים, כשההתמכרות שלנו הורגת אותנו. באנ-איי השתחררנו מהאובססיה שלנו לסמים והכפייתיות של השימוש. והחיים שלנו השתנו. אבל זה רק קצה הקרחון. מי היינו באמת? בעבר, היינו אנשים בלי כוח ובלי כיוון. הרגשנו שאין לנו שום מטרה ושום סיבה לחיות החיים שלנו היו חסרי-פשר בעיננו, כפי שהיו בעיני בני-המשפחה, החברים, והשכנים שלנו. למי אנו הולכים ונהפכים באמת? כיום אנו לא רק מכורים נקיים, אנו אנשים בעלי כיוון, מטרה, וכוח גדול מאתנו. יישום יומי של תוכנית שניים-עשר הצעדים הביא אותנו לכך שנבין איך ההתמכרות שלנו השתלטה על הרגשות, המניעים וההתנהגות שלנו. הכוח ההרסני של המחלה שלנו הוחלף בהדרגה על-ידי העוצמה מעניקת-החיים של הכוח העליון שלנו. החלמה היא יותר מהתנקות-החלמה היא התחזקות. עשינו הרבה יותר מלהיפטר מכמה הרגלים רעים; נעשינו אנשים חדשים, המודרכים על-ידי כוח עליון. רק להיום: ההדרכה שאני זקוק לה כדי להפך לאדם חדש היא בהישג-יד. היום אתרחק עוד יותר מחיים בלי כיוון ואתקרב עוד יותר אל הכוח העליון שלי.
 
../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

זה אנחנו שמזינים את נשמת העולם, והעולם שאנו חיים בו יהיה טוב יותר או גרוע יותר אם אנחנו נהיה טובים יותר או גרועים יותר. וכאן מקומה של האהבה. כי כשאנחנו אוהבים, אנחנו תמיד מתאמצים להיות יותר טובים ממש שאנחנו.
- פאולו קואלו אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של יומצויין../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על האומץ להיות אני, להגיד ולהתנהג כמו שאני מרגישה וחושבת. על הגדילה שלי בדרך NA, על חברותא, חונך וקבוצת צעדים. על בן זוג מפרגן, מחבק ואוהב. על משפחה תומכת ומעודדת. על לילה ארוך של שינה ענוגה. על חופש מהתמכרות פעילה. על יכולת לזהות דפוסים ומניעים ולפעול מתוך בחירה בחיים. על בריאות ואהבה. על עוד יום נקי. רק להיום - תשעה חודשים ושבעה עשר ימי ניקיון
בוקר שקט בפנים ובחוץ. כמעט דממת אלחוט. אפילו השמש עדיין לא יצאה והכל רגוע מסביב. אתמול בערב היתה לי קבוצת צעדים שדי חששתי ממנה עד שהגעתי. לא די בזה שהייתי אמורה להתעמת ולהגיד קבל עם וחברים מה אני מרגישה, המפגש נערך אצל אותה חברה. אבל באתי, באתי כמו ילדה גדולה, כאילו אני באה לחדר לפגישת אן איי - מקום שיש בו הכל, והסבב התחיל הפעם דווקא ממני. אמרתי מה אני חושבת ומה הרגשתי בכנות וביושר. סיפרתי על המסקנות שהגעתי אליהן וזרמתי עם הערב, עם החברים. הרגשתי טוב, אפילו הקלה ועוד יותר סיפוק על האומץ והיכולות שאני מביאה לידי ביטוי שלא כמו פעם. הרגשתי ועדיין את השינוי שבי בעקבות הדרך, בעקבות הניקיון ואני פשוט אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי על כך ולעצמי על שאני מאפשרת. יום חדש מתחיל, ואני מאחלת לעצמי ולכולנו שיהיה יום של עשייה בהחלמה, יום של שמחת חיים, תובנות ובעיקר חתירה לחופש בנשמה. אוהבים
 
אחלה ערב, פשוט מצויין../images/Emo24.gif

אני חוזרת כרגע מעוד טיפול רפלקסולוגיה ומוקסמת מהמטפלת שלי כמו בפעם הראשונה. זו מבחינתי אחת המתנות שבדרך
לפני חודשיים בערך, פנתה אלי המטפלת האישית שלי במרכז יום והציעה לי להיות מטופלת של סטודנטית לרפלקסולוגיה. קודם כל אמרתי כן... פינוקים וכאלה, מתאים לי
אח"כ שאלתי מה זה דורש ממני ונאמר לי רק להתחייב ל12 פגישות של שעה כל אחת. ברור שהלכתי כאילו? עכשיו, אני חושבת שאין מצב שאני מסיימת את זה ב12 פגישות. אני יוצאת מהטיפול איתה כמו נסיכה אמיתית אחרי פינוק שאין לי מילים לתאר. כאילו כל מילה שאבחר תהיה קטנה לעומת ההרגשה. מ-ד-ה-י-ם! אחרי כל טפול כזה אני רגועה, שלווה, רפויה, מן הרגשה כזו ששום דבר בעולם, ואף אחד לא יכול באמת להפריע לשקט שלי, לשלווה הזו. זהו.. מתלהבת לאללה, ונהנית.. כמה נהנית... אסירת תודה לאלוהים שלי על המתנות שבדרך
אוטוטו הולכת לפתוח את החדר. זה היום של קבוצת "ובחרת בחיים"
ואני פותחנית.. יום ארוך לכל הדעות.. ומענג מאד. (פעמיים כי טוב היום, לא?) מברכת את כולנו בהמשך ערב קסום של החלמה, של ים של אהבה וחופש בדרך NA. אוהבים
 
../images/Emo41.gif"..אך ניתן לעצור אותה בנקודה מסוימת"...../images/Emo41.gif

מכירים את המשפט הזה מהפורמט?
לאחר שבאנו לNA הבנו שאנו אנשים חולים. סבלנו ממחלה שאין לה תרופה ידועה אך ניתן לעצור אותה בנקודה מסוימת ואז ההחלמה אפשרית
לא פעם תהיתי לגבי המשפט הזה וחשבתי כמו שאני מניחה שרבים אחרים חושבים שבעצם זה שהפסקתי להשתמש, אני כבר מחלימה. עם הזמן והחיבור לתכנית ובעיקר לצעדים הבנתי רק להיום, שזה לא בדיוק ככה. שלא השימוש היה המחלה שלי, אלא כל מה שגרם לי להשתמש מלכתחילה בסמים או כל מיני דברים אחרים. ישבתי לחשוב עם עצמי בדיעבד כמובן, האם היו סימפטומים של התמכרות עוד לפני שהשתמשתי בסמים, ומצאתי שבעצם.. מגיל קטן מאד, ככל שאני יכולה לזכור את עצמי, הופיעו הסימפטומים שיעידו על כך. האובססיה למשוך תשומת לב בכל דרך שהיא, ובעיקר בדרכים "לא מקובלות" או "לא מוסריות" הופיעו כבר בגיל הגן. מצד אחד זה מדאיג, מאידך.. התכנית אומרת שההחלמה אפשרית, אז מי אני שאתווכח? ניסיתי לברר עד כמה אני אשמה במחלה אם בכלל? עד כמה תרמתי ועזרתי לה להתפתח, וגיליתי שלא מעט.. אלא מה.. ככל שאני נוברת בעצמי אני מגלה יכולות לסלוח, נכונות לקבל את עצמי כמות שאני, ולהפעיל את תפילת השלווה. את העבר אי אפשר לשנות, את העתיד כן למרות וחרף העבר. סתם כזה בא לי לשתף בחלק מהאסימונים שנופלים לי בדרך, בעיקר אחרי שאני נוכחת הלכה למעשה בשינויים שבי. מה איתכם? בא לכם לשתף בנושא הזה? אוהבים
 
למעלה