רק להיום - 8 בדצמבר

סקר קטן...../images/Emo26.gif

האם קורה לכם שאתם מגיעים לפגישות חסרי תקוה ואמונה אחרי יום קשה או אחרי תקופה קשה או כמה ימים קשים ובלי נסבלים ויוצאים מהפגישה מעודדים יותר? אשמח מאוד לקרוא תגובות שלכם חברותא יקרה.\ תודה
 
רק להיום - 8 בדצמבר

לקרוא לפגם בשמו "כשאנו רואים איך הפגמים שלנו קיימים בחיינו ואנו מקבלים אותם, אנו יכולים להרפות מהם ולהמשיך בחיינו החדשים" לפעמים הכונות שלנו להיפטר מפגמי-האופי שלנו תלויה בהגדרה שלנו לפגמים אלה. אם נקרא לפגמים שלנו בשמות לא מתאימים, כדי שירו לנו פחות "פוגמים", בעצם, לא נוכל לראות את הנזק שהם גורמים. ואם הם לא גורמים שום נזק, למה שנבקש מהכוח העליון שלנו, שיסיר אותם מחיינו? ניקח למשל את "לרצות אחרים" . זה לא נשמע ממש רע, מה? זה אומר שבסך - הכל אנו נחמדים לאנשים , לא? ממש לא. אם להיות בוטים, זה אומר שאנו לא כנים שאנו מנסים להיות תככנים. אנו משקרים בקשר לתחושות, לאנונות ולצרכים שלנו, אנו מנסים לתמרן אחרים להסכים עם מה שאנו רוצים. או אולי אני חושבים שאני אנשים "נוחים" . אבל האם להיות "נוחים" בעצם אומר שאנו מיתעלמים מעבודות - הבית שלנו, נימנעים מעימותים , ונשארים בתלם הבטוח? אם כן , כדאי לקרוא לזה "עצלות", "פחד" , או "דחיית דברים". רבים מאיתנו מתקשרים לזהות את פגמי - האופי שלנו. אם זה מה שקורה לנו , אנו יכולים לדבר עם החונך שלנו או עם חברינו באנ-איי . נתאר להם , בבירור ובכנות, את ההתנהגות שלנו, ונבקש מהם שיעזרו לנו לזהות את הפגמים שלנו. עם הזמן , נצליח יותר בזיהוי פגמי - האופי שלנו, ונוכל לקרוא להם בשמם האמיתי. רק להיום : אקרא לפגמםי שלי בשמם האמיתי. אם קשה לי , אבקש עזרה מהחונך שלי.
 
../images/Emo203.gifציטוט להיום../images/Emo203.gif

כל מילותינו הן פירורים שנפלו משולחן מחשבותינו.
- ג'ובראן חליל ג'ובראן אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של יומטוב ומלא אהבה../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על היכולת לזהות את המחשבות שלי בזמן התהוות, להבדיל ולהבחין בין מחלה להחלמה, בין רצון וצורך. על הנכונות לפרק פחדים ולנקות ועל ההכרה בצורך לבנות בסיס איתן ויציב ל"אני" חדשה ושלמה יותר. אני אסירת תודה על בריאות פיזית ונפשית, על בן זוג אוהב, משפחה מחבקת ומפרגנת, סדר יום וחופש מהתמכרות פעילה. על פגישות NA, קבוצת צעדים, דרך חיים, פרנסה וניצוצות של עצמאות. אני אסירת תודה על עוד יום נקי. רק להיום - שנה ועשרים ושניים ימי ניקיון
בוקר טוב עולם. שותה את הקפה הגדול שלי מול המחשב עם החברותא הוירטואלית שלי, סבב בוקר, כאילו הייתי בקבוצה מוחשית, כמו בפגישת NA. מרגישה טוב גם כשהמחלה קמה לפני ומבקשת לנהל אותי בכל הכוח - "הבית הפוך, צריך לדבר עם העוסית, כמה עבודה בטח יש היום, אולי להישאר בבית, מה עושים הערב בצעדים, את לא מתגעגעת לסוטול?"... כל מיני כאלה שחוצים את ראשי הלוך ושוב במהירות בזק, כשבקושי אפשר לעקוב אחריהם ואני רק מתיישבת עם הקפה, מתבוננת, מסתכלת על הראש כאילו מהצד, וממשיכה לעשות את מה שצריך, ממשיכה בשגרה, נותנת לקופים האלה שמות זמניים תחת הכותרת - מחלה. מגייסת את כוחות ההחלמה ומרגישה עמוק בתוכי את תחושת אסירות התודה. תחושה שמתעצמת מרגע לרגע ומגרשת לאט ובטוח את כל המחשבות שקדמו לה. מאפשרת להתחיל ליהנות מה שיש, בעיקר מהיכולת לפעול כמו שצריך ולא כמו שהייתי רוצה. מאחלת לכולנו יום של עשייה למען עצמנו, יום מלא אהבה, כנות פתיחות ואומץ. אוהבים
 
האמת היא שכן..../images/Emo24.gif

לא פעם אני מגיעה לפגישה עייפה מאד, כאילו מלכתחילה לא בא לי להיות במקום הזה, ואני מוצאת את עצמי שופטת את כל העולם והחברים שבחדר. יחד עם זה אני יודעת עמוק בתוכי שזה בדיוק מה שהמחלה שלי אוהבת, ואני ממשיכה להקשיב לאחרים תוך כדי המירוץ המטורף בראש. כמעט תמיד יוצא שמילה אחת, משפט אחד שנאמר בחדר, משיב אותי לשפיות שהיתה חסרה לי.
אני הולכת על בסיס יומיומי לפגישות. לא מוותרת לעצמי גם כשלא בא לי, אין לי כוח, עבדתי קשה, אני מרגישה על הפנים... לא משנה מה - קודם פגישה אלא אם באמת אני מנועה מלהגיע. ואת אלין? מה איתך? והחברים? אוהבים
 
למעלה