רק להיום: רקע

[Just For Today Blog]

עאדל מדליק עוד סיגריה, השנייה שלו להבוקר. עוד לא תשע והוא מלא קפה ועשן. נחמה גדולה מתפשטת בגופו והמעיים מציקים בפעולתם. מרלבורו אדום וחזק, בדיוק כמו שאבא שלו היה מעשן, עד שלקחה אותו המחלה בגיל שישים. במיטת ילדותו שכב לילה – לילה ושקל כיצד יבוא לאביו וידרוש כי יחדל מנשיקות המוות אותן נושק הוא למקלות האש הלבנות. חשב ושקל, עד אשר נרדם. בחלומו נשא אותו אביו על כתפיו בחיוניות אין קץ, והם צועדים בשבילי פארק שעשועים ענק העומד לרשותם הבלעדית.

נחמה גדולה יש במוות. בוא יבוא היום אשר יקח אתו את כל הימים הארורים, ואז יהיה טוב, כי רע יותר כבר לא יכול להיות. עולם החיים והמוות. אני כבר לא יכול לכתוב שום דבר. יש דברים אחרים שאני אמור לעשות עכשיו, נמאס לי מהסיפורים והדמיונות האלה שמפריעים לי.

מתוך הפרק הראשון של רק להיום.

 

[החוקר.]

כשכאב הופך להרגל – גם העשן נהיה נחמה. הרצון להפסיק לכתוב הוא לפעמים לא סוף היצירה, אלא צורת הגנה של הנפש מפני עצמה. מאחורי העייפות הזו מסתתרת דווקא תשוקה לחיים