רק כדי לפרוק

[dinr]

רק כדי לפרוק

הייתי בפגישת תל"ה בגן ואני מסתובבת כבר יומיים עם מחנק בגרון. צריך לחלוב אותם כדי להוציא מילה טובה על הילד. אני יושבת שם כאילו מנסה "למכור" את הבן שלי, תראו כמה הוא מדהים כמה הוא התקדם. והם כולם יושבים שם "בפרצוף של אזכרות", ללא טיפה אחת של חיוך וללא טיפה של התלהבות. כשיצאתי מהגן הגננת והסייעת של הגן המשלב אמרו לי איזה מקסים וחכם הוא אז אולי בכל זאת יש אלוהים. האם גם אצלכם מדברים בפגישות רק על מה שהוא לא, ועל מה שצריך לתקן? מחפשת קצת נחמה.

 

[קרן ט]

תמיד מתחילים מהחיובי

כגננת בחינוך המיוחד וגם כאמא לילד "מיוחד" אני חייבת להגיד שאולי זה לא "חוק" כתוב אבל בכל מפגש עם הורים תמיד מתחילים מהחיובי- מהמוקדים של החוזק ואחר כך, עוברים למוקדים החלשים שמהם בונים את המטרות של התל"א. אם יצאת בכזו הרגשה- הרימי טלפון לגננת ואל תשמרי בבטן....

 

[דן להב]

הצד השני של המטבע

אני הייתי מעכיר השמחה בפגישה שלנו, הצוות ניסה להיות אופטימי ואני... טוב אמרתי כבר כמה עובדות יבשות חשובות לי. ניסיתי להראות להם את היכן הם נכשלו והם בשלהם. לא שרציתי להדגיש את השלילי, באתי לשמוע כיצד ניתן לקדם ולהשפיע ולא כמה הצוות הוא טוב. לפעמים אנשים מאמצים את הפרצוף הרציני כדי לתת להורים תחושה של חשיבות ושמתייחסים בכובד ראש לילד. כנראה שאצלכם מתייחסים בעודף כובד ראש. דני

 

[snooopi]

הערה

להורים מותר להיות אלו ששואלים ולהורים גם מותר להיות פסימיים (למרות שזה לא מומלץ), אני חושב שצוות מטפל צריך להגיד תמיד את הדברים הטובים (ותמיד יש!) ואז לגשת גם לבעיות (ולצערנו גם תמיד יש...) ולצוות אף פעם אסור להיות פסימיים! אני יכול להגיד מנסיון העבר שלנו שיצאנו מישיבה בגן עם אותה הרגשה ואז דיברנו עם המפקחת והגננת והיחס השתנה לחלוטין. אז תמיד כדאי לדבר עם הנוגעים בדבר, לא רק בגללך, אלא גם כדי שהורים אחרים יהנו מכך.

 

[dinr]

לפעמים יש תחושה שהצוות יודע הכל

בגן הקודם כל עיצה להתיעלות וללימוד התקבלה בברכה ואילו כאן כאילו הם יודעים יותר טוב מה נכון ומתי נכון. לא מתחשק לי להכנס ראש בראש, טובת הילד חשובה לי ולא הרגשות שלי. ואולי הגישה של דן להב נכונה, להראות קצת שחור כדי לחשוף את הלבן.

 

[רונית ולגרין]

סליחה, אבל אלו קשקושים..

אני ממש מצטערת להיות בוטה, אבל כיוון ששנים רבות ישבתי גם בצד השני, הצד של אנשי הצוות במערכת החינוך, הרי שממש לא עושים מניפולציות של להראות שחור במטרה שאחכ יעבדו יותר ויתגלה הלבן. החכמה לתת את העובדות בשיא הפתיחות ובשיא השקיפות. החכמה להתייחס למקום של הילד יחסית לנורמת הגיל על מנת לדעת לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו רוצים להשיג. החכמה לדעת לפעמים "לקרא" את היכולות של הילד גם אם זה ילד לא מאד מתקשר, לא מאד מדבר, ולהבין איפה ממוקמים הפערים בין היכולת לקושי. לדעת להישען על היכולת כדי להתמודד עם הקושי. החכמה להיות תפקודיים ולהתמקד במה אנחנו מתכוונים לעשות עם הקשיים, מה הבית צריך לעשות, איך מובילים את הילד לכיוונים של התפתחות. החכמה להיות תמיד (עם דגש על התמיד) אופטימיים ולהבין שאין ילד שלא מתקדם, שזה בדיוק המקום שלנו אנשי המקצוע, שאם אנחנו לא מקדמים אין לנו זכות קיום.. כגוף מקצועי.. (כן, זה בהחלט קורה שילד לא מתקדם אצלינו- ואז או משנים אסטרטגיות או משנים מטפל .) החכמה היא להבין שזה שהילד לא מתפקד מדהים אצלי, זה לא אומר שהוא לא מתפקד טוב הרבה יותר בסיטואציות אחרות ומול אנשים אחרים. את ה"חוכמות הללו לא אני המצאתי, אבל הן אלו שאפשרו לי להישאר אחרי 30 שנות עבודה מתלהבת, נהנית, מחייכת.. אז- אני כהורה- כן הייתי מנסה להרים טלפון לגורמים המסוימים האלו, להיות גלויה, להגיד איזה טעם נשאר לי בפה מפגישה שאמורה לתת גם לי כולות ומוטיבציה. רונית ולגרין קלינאית תקשורת.

 

[dinr]

תגובה

יש תחושה שאין עם מי לדבר. כולם הרי יודעים שאם הוא היה מבחינת יכולות כמו ילד בגילו הוא לא היה בגן טיפולי והוא לא היה אוטיסט. אין מה לעשות הוא אחר, וזה היופי שלו. אני לא רוצה לעשות אותו משהו אחר, אני רוצה לפתוח בפניו אופציות לתקשורת שיהיה לו נוח וקל יותר בעולם הזה, אני רוצה שיראה גם דרך אחרת, להסביר לו את העולם בדרך שונה ושלא יפחד. יש תחושה שהמערכת כל הזמן משווה אותו לילדים בני גילו. ואני באתי להגיד שיש לו יכולות שהלוואי עליי. ההתמודדות העיקשת עם העולם הלא מובן הזה, הבגרות הפנימית,ההתמודדות ששום ילד בגילו לא חווה, חוסר רוע, ים של אהבה, זיכרון מעורר הערצה, יכולת לימוד...כנראה אני אוהבת אותו יותר מידי. כשאמרתי את זה הסתכלו עליי ברחמים והיתה דממה, נראה בהמשך מה יקרה. זה לא עושה לי טוב לפקפק בילד שלי אז להבא אשלח את "החזק שלי".

 

[אמא של אופירוש]

שלום לך

מאוד מבינה אותך. בתל"א של אופיר, יש המון "מחמאות" נעימות (חינני, מטופח ונקי, נבון, בעל יכולת למידה טובה ...). ישנו פירוט של תחומים שונים, ובכל תחום פירוט של נקודות החוזק שלו, והמוקדים לחיזוק. אני יצאתי מפגישת התל"א נרגשת ומאושרת, מפני שהם קלטו כל-כך טוב את הבן שלי. הצליחו לראות את כל היופי והטוב שבו, ויחד עם זאת את כל הקשיים והחולשות שעליהם צריכים לעבוד. בקיצור...ממש מבינה אותך, הייתי מרגישה כמוך בדיוק. ומעבר לזה...באמת שאין לי מה להוסיף על דבריה הנבונים של רונית.

 

[mayarel]

כתבת מקסים

אני ממש מסכימה איתך וגם אני אכן רואה ברותם המון דברים מדהימים. לכבוד חנוכה צריך היה לכתוב על נר את נקודות האור שלו. שאלתי בכנות כמה כי אני יכולה בקלות למלא את החלל הקטנטן הזה. אל תפקפקי בילד שלך. לדעתי האמונה והאהבה הזו חשובה פי כמה מעוד טיפול. אני בטוחה שהוא מרגיש את ההערכה הזו ביומיום כמו שאני יודעת שרותם מרגיש את שלי. חבל שהצוות מתנהג בצורה כל כך "טיפולית". דווקא אצל רותם בגן התקשורתי בצורן כל מטפל התחיל בנקודות החזקות של רותם וכמובן היה המון שימוש במילה "מקסים"

הם אכן מקסימים הילדים שלנו. הקלינאית אצלנו השוויצה שבחרו אותם אחד אחד..

באמת אל תפקפקי. הוא רק ירוויח מאמא שרואה בו את היופי הזה שגלום בו.

 

[ענת וגידי שמר]

גם אני רוצה לחזק אותך

DINR, למרות שאחרים כתבו כאן נפלא והמילים שלי ממש מיותרות. אבל בכל זאת, זה אולי אף פעם לא מיותר להגיד להורה עד כמה ההורות שלו נהדרת. היכולת שלך לראות את הילד שלך ולהגדיר לעצמך (ולנו) את המטרות שלך לגביו במילים כל-כך חמות היא מתנה נדירה. אני בהחלט מסכימה איתך שלמערכות חינוכיות יש נטיה לייחס לעצמן את היכולת לדעת הכי טוב מה נכון, ולשדר את זה לסביבה. אני אומרת את זה לא כאמא, אלא כמרפאה בעיסוק שעבדה כל חייה המקצועיים במערכת החינוך ועדיין שייכת אליה באופן פורמאלי (נמצאת בחל"ת...). אז מאוד חשוב להגיד לך, ורצוי שתכתבי את זה על פתק ותסתכלי ברגעי-משבר (או פשוט תחקקי על לוח ליבך): אין אף אחד בעולם שיודע יותר ממך מיהו הילד שלך. חשוב שגם את-עצמך תלמדי ליצור נתק בין הדרך שבה הילד שלך יישתקף אליך מהמראה הסביבתית (קרי מערכות חינוך, טיפול, משפחה, חברים) לבין מי שהוא באמת עבורך. זה כמובן לא אומר שצריכה להיות הפחתת-ערך של הפידבק הסביבתי, ממנו את אמורה ללמוד, להרחיב ידע, להתחזק (אם אפשר. זה לא היה אפשרי במקרה של השיחה הספציפת שתארת, אבל זה ייקרה בהמשך במצבים אחרים). אני מאמינה שהחוויה של ההורות לילד כל-כך מיוחד מערערת את מעט הביטחון שיש לנו בקשר לעצמינו בכלל ולהורות שלנו בפרט (כי הרי בעולם המסובך הזה אף פעם אין מספיק תחושת ביטחון, גם ל"גיבורים" שבינינו). לכן, זה כל כך חשוב עבורך ועבור בנך שתזכירי לעצמך כל בוקר מחדש: הילד שלך הופך להיות מי שהוא דרך המבט ההורי שלך, ולא של אף אחד בעולם כולו. אם את רוצה חיזוק מיקצועי לכך, תקראי קצת את וויניקוט, ובמיוחד את התיאורים שלו על המבט ההורי בו הילד רואה את עצמו כבמראה. ואשריו וטוב לו לילד שלך שהוא זוכה להשתקפות שכזאת מהעיניים שלך. ומשהו אישי: המנטורית שלי ל-RDI היא נוצרייה מאמינה, ואני לעומת זאת מאוד לא דתיה (בלשון המעטה) אבל בכל פעם אני מתרגשת מחדש כשהיא אומרת להורים:this is your child that was given to you and not to anybody else in the whole world בעבר כבר כתבו כאן כל-כך יפה על האתגר הקשה הזה שבו את נדרשת שלא לקבל את המצב בו נתון בנך ולהילחם על שינוי בכל רגע ורגע, ובמקביל - לקבל את בנך ולאהוב אותו באהבה כל-כך מוחלטת ושלימה כפי שרק את יכולה. אז אל תוותרי, תלכי גם בפעם הבאה לפגישה ותתייחסי אליה כאל הזדמנות לשכלל את היכולת שלך להקשיב וללמוד מכל אדם איתו את באה במגע בהקשר של בנך, אבל לעולם לא לתת לדברים לערער את הדרך שבה את רואה אותו ומרגישה כלפיו. זוהי זכותך וחובתך להיות שם בשבילו, כי הוא הילד שניתן לך, ולא לאף אחד אחר בעולם כולו! (כמו שאומרת איימי קמרון האחת והיחידה...) אני מצטערת שאין לי מילים יותר מוצלחות לחזק אותך אבל מקווה שהיצלחתי לבטא ולו קצת ממה שאני חושבת . בהצלחה בכל, ענת.

 

[הורים למלאך]

היי dinr

קראתי את החיזוק הקודם של ענת שמר אליך ומיצטרפת בכל ליבי לכל מילה מדבריה, אכן מבט העין שלנו כאימהות על ילדנו בדרך של אמון בילד וביכולותיו הוא הבסיס לכול . לדעתי חשוב יותר איכות הקשר לפני כול איזה דוח קר של נתונים ועובדות אל תתיתני לחויה הזו לכווץ את הלב החם האוהב והמכיל שלך . ; יש לך ילד נהדר והרבה פעמים את מעצימה את פחדיו במקומות של הזדהות רבה שאלה הם בעצם פחדיך שלך את . מוזמנת להיתמקד במחשבות חיוביות בימקום בשליליות. ובנוסף לעידוד המצב רוח קרן החונכת שלנו מהגן בשנה שעברה היתקשרה אלי אתמול ובישרה לי שהיא מיתחתנת.

 

[dinr]

תודה לכם../images/Emo24.gif