אני יודעת שהיא קיימת "על אמת". זהו בית קברות שנמצא איפה שהוא קרוב לבית שמש, לכיוון עמק האלה. והנה עוד אחת אמיתית לחלוטין: שלט שנמצא בעליה לכיוון מושב עופר (צפונה לזכרון יעקב)
אני כ"כ מקנא בכם.... במיוחד באמריקאים... תסלחו לי אבל אני שונא את אירופה.. לא בגלל אנטישמיות היא פשוט משעממת הכל מוזיאונים ומהמאה ה 17 ובארה"ב LA NYC SF וכל מיני ערים כאלה הכל סוהן כל הזמן זז אין רגע של שקט יש המוני אנשים ברחובות תנועה לא פוסקת אנשים לא שואלים מי ומה פשוט הולכים ועד כמה שיש שם כ"כ הרבה אנשים אף אחד לא ייתקל בך אין שם את הישראלים שיצעקו או יזרקו את הסיגריה שלהם ברחוב או ירקו ככה סתם הכל שם חופשי... אני מתתתתת לגור שם.... למישהו יש רעיונות איך להתחיל ואיך לקבל אזרחות?
קודם כל אני חושבת שכל בן אדם רוצה לגור במדינה שלו גרתי במדריד חצי שנה בעלי ספרדי ויש לנו משפחה ומיליון חברים and it was almost like israel עכשיו אנחנו ב usa כבר ארבע שנים ואני פשוט מדוכאת אין פה חמימות אנושית והכל פה פלסטיקי חיים בתוך בועה but life is comfortable אני חושבת שהרבה ישראלים אומרים שלא מתגעגעים אולי מתיסכול שאין בשביל מה לחזור ואמריקה לא בדיוק מה שחשבו שיהיה זה מין נסיון לנחם את עצמם כשיש ילדים לחיות רחוק מהמשפחה זה קשה אני מצטערת בשביל הילד שלי שאין לו נשיקות וחיבוקים של סבתא וסבא
פשוט בול מדוייק! הכל רק העמדת פנים, כשבפנים - הכל מפלסטיק באמת, והאנשים כאן פשוט לא אנושיים! (אם אפשר להתבטא ככה...). היו לנו שכנים מאיטליה, והם לא אהבו להיות כאן, אז הם חזרו לאיטליה, ואני חשבתי לעצמי: נו, לפחות יש להם ארץ לחזור אליה. ואז פתאום תפסתי את עצמי: הלא בשביל זה בנו את ישראל? כדי שתהיה ארץ לחזור אליה?????? מה עשינו??? מה?????????
קודם כל אני חושבת שכל בן אדם רוצה לגור במדינה שלו גרתי במדריד חצי שנה בעלי ספרדי ויש לנו משפחה ומיליון חברים and it was almost like israel עכשיו אנחנו ב usa כבר ארבע שנים ואני פשוט מדוכאת אין פה חמימות אנושית והכל פה פלסטיקי חיים בתוך בועה but life is comfortable אני חושבת שהרבה ישראלים אומרים שלא מתגעגעים אולי מתיסכול שאין בשביל מה לחזור ואמריקה לא בדיוק מה שחשבו שיהיה זה מין נסיון לנחם את עצמם כשיש ילדים לחיות רחוק מהמשפחה זה קשה אני מצטערת בשביל הילד שלי שאין לו נשיקות וחיבוקים של סבתא וסבא