רק בגללכם הלכתי ושאלתי...

[אמיר.]

רק בגללכם הלכתי ושאלתי...

פרופסור לרפואה, סגן מנהל מחלקת ילדים בביתחולים גדול, כמה מקרים של בעיות במילה יש. הוא הרהר ארוכות ואמר שאינו זוכר אף מקרה. הוא הוסיף שידוע לו שיש אבל מספר מבוטל ביותר. ----------- אני רוצה לציין שבמילה עצמה אין שום בעיה ושום תופעות לואי. כל הבעיות שיש נובעות מביצוע לקוי או אי הקפדה על הגינה. מסקנה: מצאו מוהל מנוסה והקפידו על ההוראות.

 

[Ludwig]

אתה ודאי מתכוון מעבר לפגיעה הרגילה

כי במילה כביכול מוצלחת לא מגיעים לבית-חולים, אבל כבר סובלים פגיעה כלשהי. אני מניח שמי שרופא אחד אולי לא נתקל במקרים רבים של סיבוכים מעבר לפגיעה הרגילה, במיוחד אם הוא לא עוסק ספציפית בתחום. בכל אופן אם מדובר במישהו בארץ אז אני פחות מופתע, כי הבורות בנושא נזקי המילה בארץ חוגגת אפילו בקרב רופאים. כל מי שחשוף לאינטרנט יכול למצוא מידע רב יותר מזה שיש לרוב הרופאים אם הוא רק רוצה... ודרך-אגב אמיר, האם אתה רואה הצדקה כלשהי למילה מעבר לציווי הדתי או אולי הסמל הלאומי?

 

[אמיר.]

מצווה, מסורת, הזדהות.

רפואית ? לא נראה לי. (אם כי במקרה שלנו דאגנו שיעשה לילד שלנו חיתוך בקרום המחבר את הלשון לחיך בגיל חודשיים ללא הרדמה (סיכוני ההרדמה גדולים בהרבה) זאת על מנת שיוכל לדבר כראוי. ותודה לכירורג שהתקיל אותנו וביצע זאת על המקום. התינוק בכה חמש דקות, ינק ושכח מזה (והיום הוא לא סותם את הפה

אולי היינו צריכים לחכות לגיל 18 ואז הוא היה מחליט אם לחתוך וללמוד לדבר או להמשיך להיות אילם למחצה.

 

[Ludwig]

יש הבדל עקרוני בין המשל והנמשל...

במשל נעשה ניתוח כדי לשפר את תפקודו ובנמשל (המילה) הניתוח פוגע בתפקוד. ולגבי הסיבות שציינת למילה, אני מבין מכך שאתה מסכים שלמי שאינו מאמין בציווי הדת היהודית או בחשיבות המילה מבחינת מסורת אין בעצם סיבה ראויה למול אלא רק סיבות להמנע מכך.

 

[ציפי ג]

ניתוח ניתוק הלשון

אז כך: ישראל נולד אף הוא עם לשון מחוברת, נכד שני במשפחת בעלי. את אחייני נתחה כירורגית מדנה (ד"ר נגר הזכורה לטוב מסיבות כבדות משקל בהחלט) ללא הרדמה. בני נותח בגיל שנה בהרדמה מלאה, לנוכח המלצת הרופא. כנולד יהודה וגיליתי שגם לשונו כבולה, התלבטתי מאוד. לא כ"כ רציתי לבצע ניתוח שכזה שוב, בהרדמה מלאה וסכמנו שנחכה ונראה. יחד איתו נולדה עוד תנוקת במשפחה שגם לשונה כבולה (איזה גנים דומיננטים, הא?) את יהודה לא נתחנו. יהודה החל לדבר בגיל שנתיים וחצי - הכי מבוגר אצלנו, הילדה לעומת זאת החלה לפטפט בגיל שנה פלוס קצת. יהודה התקשה מאוד ביניקה (עוד מאפין לכבולי הלשון - מאפין שלא היה ידוע לי בזמנו), ואילו היא ינקה עד גיל שנתיים. אחרי יהודה נולדו במשפחה עוד שני ילדים כאלה, ולכולם לא נעשה הניתוח. מה המסקנה? נשאלת השאלה האם הניתוח הזה הכרחי בכלל? האם זו לא שאלה של רופא שתתקל בו? עובדה, שני ילדים בני אותו גיל עם אותה תופע, ושום מאפין זהה. כמו שאמרתי בעבר -על דבר אחד אין מחלוקת. בפרשת לך לך נכתב שיש למול את הילד ביום השמיני לחייו. זה מקור הברית. לא סיבות בריאותיות. מי שמחפש מאה אחוז בעולם הרפואה, שוגה בחלומות. יש רק מאפין אחד של 100% בעולם הרפואה - כל אדם שנולד מת בסוף. זהו. לא האם לתת אניטביוטיקה, לא איזו אנטיביוטיקה. לא האם לעבור ניתוח, ולא איזה ניתוח, ולא על ידי איזה מנתח. אם היה 100% לא היה צורך ברופאים. היית מכניס את הנתונים למחשב ומקבל דיאגנוזה. ואילו אני אתם, הייתי נזהרת מעט מכתיבה על אנשים בעלי מקצוע, בשמם. יש בזה משום לשון הרע לעיתים, ורצוי מאוד להזהר.

 

[אורית ג.]

כשעושים ניתוח כלשהו לילד

צריך לשקול את כל הסיכונים, הסיבוכים הפונטצייאליים , הכאב ואי הנוחות מהניתוח וגם את הבעייתיות במצב הקיים (יניקה, דיבור או כל דבר אחר). אך אין לדעתי אפשרות להשוות בין בן לבת מבחינת גיל התחלת הדיבור ובמיוחד אם המדובר בשניים שאינם אחים. וייתכן שהחלטתי במקרה כזה היתה לעשות ניתוח (לנו אין כזה גן במשפחה , אז אינני יודעת עד כמה זה מפריע ואני רק יכולה לשער) אבל בלי הרדמה ??? נראה לי פשוט אכזרי. גם ניתוק לשון וגם ברית. לפעמים , הרבה פעמים לצערי, לרופאים נוח ככה ולבם חרש לייסורי התינוק (הילד) - אבל להורים כדאי יתהיה מודעות וגם מספיק אסרטיביות לעמוד על דעתם. בכל אופן לעורלה אין שום אי נוחות או הפרעות להתפתחות הנובעות מהשארתה. לכן אין כאן משום להשוואה. (לגבי ההרדמה.... אני עוד ממש מזועזעת. האם , אמיר היית מסכים שיחתכו לך את הקצה של הלשון בלי הרדמה? אז מה אם לרופא נוח והתינוק שוכח (נניח) - אז הכאב שלו לא נחשב?)

 

[אמיר.]

לציפי ואורית....

ציפי: 1. לא כתבתי שום שם - לא לטוב ולא לרע. 2. שלשה רופאים שונים אמרו שצריך לחתוך. אולי אם הייתי שומע את הסיפור שלך הייתי הולך לחקור יותר רופאים. אורית הפחד מהרדמה מלאה לילד בן חודשיים היה כל כך גדול שרק בגללו הלכנו להתיעצות נוספת. שיקול דעתנו קבע שהכאב (שאכן עבר מהר) אינו שווה את הסיכון. ולגבי. עשו לי ניתוח הרניה בהרדמה מלאה. החשש הגדול שלי אישית היה מההרדמה (ואכן היא היתה קצת יותר מדי כבדה והיו צריכים לעורר אותי בכח). אבי עשה זאת בהרדמה מקומית. נכון - זה כאב קצת יותר, אבל לו היו נותנים לי בחירה - הייתי בוחר הרדמה מקומית. סתימות או טיפולי שיננית עשיתי בלי הרדמה. מה שפחות כימיקלים - יותר טוב (אבל כבר המון זמן אין לי סתימות - לצחצח שיניים זה יותר זול ופחות כואב ולא צריך הרדמה בכלל

)