אין לי שם בסדר?
New member
רק אהבה
חברה.. חזרתי. שופע תובנות
שמח. נקי. בריא. למי שפספס.. הייתי מאושפז חודש שלם עכשיו בבית חולים עקב מחלה בשם פסוריאזיס. היה לי....... כל כך כיף. כיף..... כשאנשים שאלו אותי עד היום מה אני רוצה בחיים, תשובתי הייתה, לעשות כיף. אבל מהו כיף?.. מהו כיף באמת? הלא כיף זאת התחושה שבאה -אחרי- שהחוויה נגמרת? הלא אנחנו קודם כל טועמים משהו, ורק אז יודעים מה הטעם? אז איך אוכל לשפוט חוויה, או תקופה חיים באמצע? בית חולים, לשבת מול הים, ולדבר על העולם, או לשכב מתחת הכוכבים, ולדבר על החלל. להיות חולה ומאושפז חודש שלם, BREAK מהחיים. הלא זה כיף? להיות חייל, רחוק מהבית, בבית החייל בבאר שבע, להיסחב והופעות בעזה ובדרום בלי שאף חייל רוצה לשמוע אותי ולהיות כלוא תחת מרותה של מפקדת מרירה. עם חברים שבאותה סירה, אותם צחוקים, אותם קשיים. הלא זה כיף? להיות אמא לילד עתידי, ש"מחסל", רובוט מהעתיד, נשלח כדי להרוג אותה ולברוח ולפחד המון זמן ובסוף לנצח אותו במו ידיה. הלא זה כיף? אתם חושבים שאם הייתם יכולים להיכנס לתוך הסרט שליחות קטלנית ולשאול את שרה קונור באמצע הסרט אם היא רוצה להיות שם במצב הזה היא הייתה אומרת שכן? סביר להניח שהיא הייתה אומרת "ברור שלא!" אז בכל זאת, למה השחקנית מעוניינת לשחק בתפקיד הזה? למה היא מעוניינת להיכנס לדמות הזאת ולחוות את החוויה של הדמות הזאת? ההבדל בין השחקנית שרה קונור, לבין הדמות האמיתית, היא שהדמות האמיתית לא יודעת שהיא משחקת ושזה "לא אמיתי" ולכן חווה את החוויה בצורה הרבה יותר עמוקה. זה למה "נגזר" עלינו לא לדעת שאנחנו שחקנים ומה צופה התסריט שלנו. אני פונה כעת לרשות הקובעת, להנהלה, לבוס, למי שמכוון את הדברים בעולם הזה, בחיים שלי..לבמאי. אני מבין כעת שאינני יודע מה אני רוצה, אלא רק בסיום החוויה או ההתנסות בדבר, לכן מרגע זה מפקיד אני את עצמי בידייך, מרפה את אחיזתי, ומניח שיודע אתה, לאן מועדות פני ואיזו חוויה ביקשתי אני לעצמי, בלי שאני יודע זאת.
חברה.. חזרתי. שופע תובנות
שמח. נקי. בריא. למי שפספס.. הייתי מאושפז חודש שלם עכשיו בבית חולים עקב מחלה בשם פסוריאזיס. היה לי....... כל כך כיף. כיף..... כשאנשים שאלו אותי עד היום מה אני רוצה בחיים, תשובתי הייתה, לעשות כיף. אבל מהו כיף?.. מהו כיף באמת? הלא כיף זאת התחושה שבאה -אחרי- שהחוויה נגמרת? הלא אנחנו קודם כל טועמים משהו, ורק אז יודעים מה הטעם? אז איך אוכל לשפוט חוויה, או תקופה חיים באמצע? בית חולים, לשבת מול הים, ולדבר על העולם, או לשכב מתחת הכוכבים, ולדבר על החלל. להיות חולה ומאושפז חודש שלם, BREAK מהחיים. הלא זה כיף? להיות חייל, רחוק מהבית, בבית החייל בבאר שבע, להיסחב והופעות בעזה ובדרום בלי שאף חייל רוצה לשמוע אותי ולהיות כלוא תחת מרותה של מפקדת מרירה. עם חברים שבאותה סירה, אותם צחוקים, אותם קשיים. הלא זה כיף? להיות אמא לילד עתידי, ש"מחסל", רובוט מהעתיד, נשלח כדי להרוג אותה ולברוח ולפחד המון זמן ובסוף לנצח אותו במו ידיה. הלא זה כיף? אתם חושבים שאם הייתם יכולים להיכנס לתוך הסרט שליחות קטלנית ולשאול את שרה קונור באמצע הסרט אם היא רוצה להיות שם במצב הזה היא הייתה אומרת שכן? סביר להניח שהיא הייתה אומרת "ברור שלא!" אז בכל זאת, למה השחקנית מעוניינת לשחק בתפקיד הזה? למה היא מעוניינת להיכנס לדמות הזאת ולחוות את החוויה של הדמות הזאת? ההבדל בין השחקנית שרה קונור, לבין הדמות האמיתית, היא שהדמות האמיתית לא יודעת שהיא משחקת ושזה "לא אמיתי" ולכן חווה את החוויה בצורה הרבה יותר עמוקה. זה למה "נגזר" עלינו לא לדעת שאנחנו שחקנים ומה צופה התסריט שלנו. אני פונה כעת לרשות הקובעת, להנהלה, לבוס, למי שמכוון את הדברים בעולם הזה, בחיים שלי..לבמאי. אני מבין כעת שאינני יודע מה אני רוצה, אלא רק בסיום החוויה או ההתנסות בדבר, לכן מרגע זה מפקיד אני את עצמי בידייך, מרפה את אחיזתי, ומניח שיודע אתה, לאן מועדות פני ואיזו חוויה ביקשתי אני לעצמי, בלי שאני יודע זאת.
