רקדנית בנשמה - ?

[מיקי10 א]

רקדנית בנשמה - ?

מה זה באמת אומר? על מי אתם מסתכלים ואומרים: וואו זאת רקדנית בנשמה/רקדן ..? האם זה כשיש מופע שממש מצליח לגעת בי? הרי זה תלוי בכל כך הרבה גורמים - וגם בי כצופה אם נתתי לזה לחדור אלי.. ואולי זה רקדן שהרשים אותי ביכולות הגופניות שלו? שזה בעצם מעיד לרוב על רמת הרצינות וההשקעה שלו באימונים.. לא? ויש כל כך הרבה רקדנים שזה מה שהם עושים יומם ולילה רוקדים על הבמה ומחוצה לה, כשיש חזרות וגם בבית ואני? אני כל כך מרגישה את החיים מתקיימים כשאני רוקדת, את עצמי שמגיעה לי לחיות, איך הכל מסתדר לי ואין יותר בעיות ותסכולים כשאני מופיעה על הבמה מול קהל שמביט בי ואח"כ גם מוחה לי כפיים. ולפעמים מודה לי על ההנאה שהסבתי לו לכמה רגעים..(כאן אני מתכוונת להופעות כשחקנית ולא רק כרקדנית)... אבל...!!! כמה בחיי כבר עשיתי את זה? כמה? לעומת הרקדנים והשחקנים שאני רואה וכל כך מעריכה, הפרפורמרים שגורמים לנשמתי לבכות ולצרוח "זה מה שאני רוצה!! זה בדיוק זה!!!" לעומתם? כמעט אפסי. ולמה? כי העולם הזה לא נגיש לי.. כי אני הייתי צריכה להיאבק כדי להגיע לקצת שהיגעתי.. והרבה מהאמנים שהכרתי - החיים גלגלו אותם לשם.. היתה קרקע אולי לא תמיד סלולה אבל די ברורה ששלחה אותם לשם. אז מי אני? רקדנית? שחקנית? חולמת? ומי הם? אלה שיצא להם? עדיין חולמת... נראה לי

 

[דנית666]

גם אני תהיתי..

השאלה הזאת גם העסיקה אותי, במיוחד לאור זה שלי הדרך היתה מאוד קשה כדי להגיע לאן שאני היום.. אבל היום אני מתייחסת לרקדנים בנשמה לא רק לרקדנים המדהימים שבאמת הגיעו להישגים מרשימים. נכון שרקדנים מקצועיים הקדישו את כל החיים לאימונים האינטנסיביים ולכן הם רוקדים מהנשמה- כי הם בחרו להקדיש את חייהם למחול, אבל מצד שני גם את כל הרקדנים שמקדישים את הזמן לריקוד גם בבית כי אין ידם משגת ומנצלים כל שקל שהם משיגים לבזבוז על שיעורים בסטודיו- גם אם אין הישגים מרשימים, עדיין הם רקדנים בנשמה. נשמה זה הרבה מעבר לפיזיות, זה גם רוחני, זה לאהוב גם מבפנים את הריקוד בכל דקה בחיים, גם אם בפועל אין כסף שהוא חומרי לשיעור מקצועי, עדיין הרקדנים בנשמה ימצאו את הדרך לרקוד ולהוציא את התנועה החוצה

 

[toto41]

לדעתי לא רק מי שהגיע לגדולות הוא רקדן מהנשמה

לדעתי, כל בן אדם שעושה מה שהוא עושה מתוך אהבה (ולא משנה אם זה ריקוד, אמנות, מחקר מדעי, או עזרה לזולת), כל עוד הוא אוהב את עבודתו- לדעתי זה בא מהנשמה. לדעתי אין קשר להישגים, אמנם יש קשר, ברוב המקרים, שאם אתה אוהב משהו יש סבירות גבוה שתשקיע בו ובתקוה שתגיע לגדולות, אבל לא תמיד זה אפשרי או רצוי. יש הרבה "רקדני נשמה" שרוקים בשביל הכיף, אבל מיד כשרואים אותם רוקדים (אם בסטודיו או על במה)- רואים שם משהו אחר ומיוחד, משהו שאין ל"טכנאים", או לילדים צעירים. בדרך כלל ה"נשמה"- או ה"משהו האישי" מגיע בגיל קצת יותר מבוגר- אבל כמובן יש יוצאים מן הכלל.