רציתי../images/Emo20.gif
יהודה לוי מילים: הנרי לחן: הנרי רציתי לדעת שאת שלי רציתי לקחת אותך איתי אל מקום אחר שם נוכל לאהוב ולגדול רציתי שנראה נופים אחרים מקום בו העצים יותר ירוקים .. השיר הזה מושמע כמעט כל ערב בסיום סדרת הטלויזיה האלופה. רוב הזמן אני משתדלת להתעלם מהמילים ומקולות הבנים שלי ששרים יחד איתו. היום פעם ראשונה שהדמעות עלו בי.. פתאום היה בי געגוע שכזה אל מקום אחר בעבר. ניסיתי להבין את עצמי ולא הצלחתי. ואיפה את היום איפה את היום אני רק יכול לחלום רק יכול לחלום על החיים שעברו בלעדייך כשאני נזכר בעינייך כשאני נזכר בשפתייך הכאב החד פגע ונגע לרגעים ולא הצלחתי לחשוב על שום דבר ושום אדם משמעותי בחיי מלבד ש' אב ילדיי. לא הפעם אין לי צחוק ציני ולא משהו בכיוון. מלבד הרגשה מזופתת של אהבה או זכרון גדול שלה. מה שצץ לי בזכרון זה טלנובלה פרטית קטנה על אהבה ושנאה, על יאוש ושברון, וכמובן על מלא מלא דרכים ושבילים בהם הלכים כדי להתחיל כיוון חדש בחיים חדשים. שבסופם הזכרון חזק מהאופטימיות. חזק מכל הרצונות השונים לשכוח את הטוב כדי לשכוח את הרע, ולהמשיך ולהמשיך..מסתבר שבלי תמרורים זה לא ממש מצליח. שאלו אותי לא פעם שאלה שניסיתי לענות עליה באופן ברור תקיף ומהיר. ניסיתי להמנע מלהכנס לתוכה ולהתפרץ/להתפחץ ממנה. שאלה שנשמע לי חסרת מעצורים. חצופה וחודרנית. שאלה שלא אהבתי להשיב עליה אפילו לעצמי. ואני עונה עכשו לעצמי. איך אני עושה את זה שוב ושוב
קצת יותר מ-8 שנים. מהיום שהחלטתי להמשיך ולתת מכל מה שיש בי. אז כן. המשכתי לאהוב. המשכתי לרצות לאהוב. אולי רציתי להיות נאהבת, בטח גם חשבתי שמגיע לי בין היתר. אבל לא הצלחתי למען האמת להגיע למקום הזה שכולנו מאחלים האחד לשני. למצוא את השביל הנכון. את האדם הנכון. עם הכוונות הנכונות. כן, כשאני קוראת דברים "מצחיקים" על מה נשים רוצות מגברים או מה גברים רוצים מנשים זה כבר ממש אבל ממש "מצחיק" אותי. קראתי הרבה ספרים להבין אותנו הנשים ואותכם הגברים. ונשארתי באותה הדיעה שכולנו בני אדם. ובמצבנו פגיעים יותר חבולים יותר. מחושלים יותר. זהירים יותר. אבל לא קטנים יותר. דוקא גדולים ברצונות. גדולים בכוונות. יודעים בדיוק, ויודעים יותר מידי..אבל עדין מאמינים ואופטימים בצורה עיוורת, גם אם אנחנו מתוחכמים יותר, בוגרים יותר, או נראים טוב יותר. כולם מחפשים רק מפתח אחד. רק חלק מאתנו לא מודים. וחלק אחר לא מחפש במגירה הנכונה. ויש כאלה שמשליחים מהר מאוד לים את כל מה שאתמול היה בשבילהם מלא עולם. הדמעות יבשו, והחיוך חזר...גם הציני ככה רץ לי על עצמי כהרגלי. לא כתבתי והרגשתי את זה כהאשמה אל ש' המכובד, גם לא מבקרת את עצמי, בטח לא שופטת את עצמי (אחרים עושים את זה ממש יופי בלעדיי). היום חשבתי על החיים שרצו לי בשנים האלה ורק חייכתי בעונג והערצה עצמית איך הצלחתי להגיע לאן שהגעתי עם הבנים. חשבתי על הכוחות שלא ידעתי שיש בי. ועל האמונה שידעתי שתוביל אותי לחוזק הזה לשרוד שוב ושוב. אבל האכזבה בכל זאת קיימת. האושר הלא מושלם. כן, יודעת אושר מתחיל מבפנים
ויש לי אותו. אחרת לא הייתי מגיעה בבוקר למקום העבודה שהפך להיות כמעט מקולל בימים מסויימים עבורי. אחרת לא הייתי רואה איזה כיף לראות את ה
חודרת אל חלוני, ומסמנת לי שאני רואה כי יש כאלה שלא רואים. ואני רואה את הילדים שהצליחו להיות מאושרים כמעט כמו שרציתי. ואת הצורך הזה שלהם לקבל "אבא" אחר מתוך החוסר שהפלתי עליהם בגיל רך כל כך. ונצבט לי שאכזבתי אותם..אותי?.. אולי גם קצת.. הרגיש לי להוציא זה לא מחוייב תגובה ובטח לא מחוייב סוג מסויים . זה שלי, פעמים מרגיש לי לחלוק. הפעם זה בא בעצב ושמחה, בכאב ובברכה. כי ככה זה מרגיש לי..לפחות זה חי ומרגיש.. ערב טוב שיהיה
יהודה לוי מילים: הנרי לחן: הנרי רציתי לדעת שאת שלי רציתי לקחת אותך איתי אל מקום אחר שם נוכל לאהוב ולגדול רציתי שנראה נופים אחרים מקום בו העצים יותר ירוקים .. השיר הזה מושמע כמעט כל ערב בסיום סדרת הטלויזיה האלופה. רוב הזמן אני משתדלת להתעלם מהמילים ומקולות הבנים שלי ששרים יחד איתו. היום פעם ראשונה שהדמעות עלו בי.. פתאום היה בי געגוע שכזה אל מקום אחר בעבר. ניסיתי להבין את עצמי ולא הצלחתי. ואיפה את היום איפה את היום אני רק יכול לחלום רק יכול לחלום על החיים שעברו בלעדייך כשאני נזכר בעינייך כשאני נזכר בשפתייך הכאב החד פגע ונגע לרגעים ולא הצלחתי לחשוב על שום דבר ושום אדם משמעותי בחיי מלבד ש' אב ילדיי. לא הפעם אין לי צחוק ציני ולא משהו בכיוון. מלבד הרגשה מזופתת של אהבה או זכרון גדול שלה. מה שצץ לי בזכרון זה טלנובלה פרטית קטנה על אהבה ושנאה, על יאוש ושברון, וכמובן על מלא מלא דרכים ושבילים בהם הלכים כדי להתחיל כיוון חדש בחיים חדשים. שבסופם הזכרון חזק מהאופטימיות. חזק מכל הרצונות השונים לשכוח את הטוב כדי לשכוח את הרע, ולהמשיך ולהמשיך..מסתבר שבלי תמרורים זה לא ממש מצליח. שאלו אותי לא פעם שאלה שניסיתי לענות עליה באופן ברור תקיף ומהיר. ניסיתי להמנע מלהכנס לתוכה ולהתפרץ/להתפחץ ממנה. שאלה שנשמע לי חסרת מעצורים. חצופה וחודרנית. שאלה שלא אהבתי להשיב עליה אפילו לעצמי. ואני עונה עכשו לעצמי. איך אני עושה את זה שוב ושוב