רציתי לשתף
אתמול אירחנו חברים והכנתי ארוחת ערב מפוארת. בסוף הערב יצאתי ללוות אותם לרכב, וכשחזרתי גיליתי שבן זוגי זרק את שאריות הקינוחים שנשארו לפח (יותר מחצי עוגה ועוגיותשטרחתי לא מעט עליהם) את שאריות האוכל הוא ארז. שאלתי אותו למה ואמר שבכללי מעדיף שקינוחים מתוקים לא יהיו בבית כי סתם נאכל אותם וחבל (פירות יש בלי סוף) אמרתי לו שזה נראה כאילו הוא לא רוצה שאני אוכל כי לו אין עודף משקל.
הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא כל כך אוהב אותי שהוא רוצה שאני אהיה אתו לתמיד ושלא יהיה סיכוי ואפילו קטן שאני אחלה בסכרת או במחלות שקשורות לעודף משקל ( אביו ורבים ממשפחתו חולים במחלה והוא מכיר מקרוב את הנזקים שלה. הוא מודע לזה שזה לאו דווקא בעיה של שמנים כי כל החולים במשפחה דווקא רזים)
אחרי משפט כזה לא יכולתי להיעלב או להיפגע. הבנתי מאיפה הוא בא, אבל בכל זאת אמרתי לו שאני בוגרת מספיק להחליט מה אני יכולה או לא לאכול. הוא אמר שאני צודקת והכין לי קפה כמחוות פיוס.
רציתי לשאול אם בן הזוג שלכן או שלכם מרגיש שהוא צריך לשמור או להגביל אותכם במזונות מסויימים, או מתערב באכילה, ואיך אתם מגיבים. מה אומרים? האם זה יוצר ריבים? ויכוחים?
אתמול אירחנו חברים והכנתי ארוחת ערב מפוארת. בסוף הערב יצאתי ללוות אותם לרכב, וכשחזרתי גיליתי שבן זוגי זרק את שאריות הקינוחים שנשארו לפח (יותר מחצי עוגה ועוגיותשטרחתי לא מעט עליהם) את שאריות האוכל הוא ארז. שאלתי אותו למה ואמר שבכללי מעדיף שקינוחים מתוקים לא יהיו בבית כי סתם נאכל אותם וחבל (פירות יש בלי סוף) אמרתי לו שזה נראה כאילו הוא לא רוצה שאני אוכל כי לו אין עודף משקל.
הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא כל כך אוהב אותי שהוא רוצה שאני אהיה אתו לתמיד ושלא יהיה סיכוי ואפילו קטן שאני אחלה בסכרת או במחלות שקשורות לעודף משקל ( אביו ורבים ממשפחתו חולים במחלה והוא מכיר מקרוב את הנזקים שלה. הוא מודע לזה שזה לאו דווקא בעיה של שמנים כי כל החולים במשפחה דווקא רזים)
אחרי משפט כזה לא יכולתי להיעלב או להיפגע. הבנתי מאיפה הוא בא, אבל בכל זאת אמרתי לו שאני בוגרת מספיק להחליט מה אני יכולה או לא לאכול. הוא אמר שאני צודקת והכין לי קפה כמחוות פיוס.
רציתי לשאול אם בן הזוג שלכן או שלכם מרגיש שהוא צריך לשמור או להגביל אותכם במזונות מסויימים, או מתערב באכילה, ואיך אתם מגיבים. מה אומרים? האם זה יוצר ריבים? ויכוחים?
