לפחות לא טענת שאני משקר, ז"א התקדמנו מעט
בכיוון הנכון.
בנוגע ל"אתה מקצין בכוונה דברים שלא אמרתי, ובוודאי לא התכוונתי אליהם" - הפרשנות שלי לדברייך משתמעת באופן ישיר מהתכנים שכתבת בהקשרם, בין אם התכוונת שכך הם יתפרשו ובין אם לאו. אני לא הייתי היחיד שפירש כך את התכנים הללו. הדיון כאן בפורום, להבדיל מהקבוצות שהמלצתי לך עליהן (אני עדיין ממליץ להציץ שם) לא נועד להיות מעגלי סביב "האם במקרה הספציפי הזה היתה לך כוונת זדון או לא", אלא על ההשפעה של תכנים כאלה בהקשר החברתי, ומה תרומתם למאבק הפמיניסטי (אם יש להם תרומה).
בנוגע לתשובות:
"אם את קופצת על מישהו ובועטת באשכיו כי הוא אמר לך "היי בובה" (קריאה מבחילה בעיני) - את אלימה".
אלא שלא היא ולא נשים אחרות בעטו באשכיו של פלוני בתגובה ל"היי בובה". להבדיל מגברים שיושבים בחדר כלשהו ומעלים פנטזיות על תגובות אלימות בזמן שמחוץ לחדר גברים אחרים אכן נוקטים תגובות אלימות (ולכן גבר שמדבר על נקמנות אלימה זה עניין טעון ובעייתי כלפי הסדר החברתי התקין, ומכאן דיבורים כאלה צריכים להיות מוגבלים ובצדק), כשנשים יושבות באיזה פורום ומדברות על תגובות אלימות, אין כמעט נשים אחרות שבכלל חושבות אפילו על תגובות אלימות כאופציה. לכן ההקבלה בין נשים שמפנטזות על עימותים פיזיים לבין גברים שמפנטזים על עימותים פיזיים, היא הכחשה קלאסית של המציאות, ולא פמיניזם.
"כח מפעילים במקרי קיצון, כשאין ברירה וכשאין דרך אחרת, אנושית יותר, להתחמק או לנטרל את האיום.... אם אותו זכר היה תופס לה את היד, היתה הצדקה מוחלטת לשליחת אגרוף לפרצופו. על מילים מגיבים במילים. על מעשים במעשים. לא ממש מבינה איפה הבעיה עם האמירה הזו"
מכיוון שזכרזבל מצוי לא מתרגש במיוחד ממילותיה של אישה (כל מטרת ההטרדה שלו מלכתחילה היא להיווכח, בפעם המי יודע כמה, כיצד האישה לא מצליחה לעמוד מול כבודו, להניח שזה מפני שנשים נחותות מגברים, ולקבל בוסט לאגו שלו), ומכיוון שאין בלקסיקון מילים שיכולות לחדור את קליפת האגו של יצורים כאלה - אין לנשים ברירה אלא לסבול בשקט מופתי את עובדת היותן מוטרדות במרחב הציבורי.
ממש כמו דמות הסוכן המעצבנת מ"המאטריקס", שבאחד מסרטי ההמשך שיכפלה את עצמה בלי סוף - כך נראים גברים שמרשים לעצמם להטריד נשים.
אז בהינתן שאין ברירה יעילה אחרת לנטרל את האיום, והברירה היחידה השניה היא לסבול בשקט ובכך לשמר את המצב הבלתי נסבל - האם עכשיו את מוכנה שוב לשקול את האפשרות של תגובה חריפה יותר מכל מה שאיזה אייג'נט סמית' מוכן לצפות לה?
"אם היה הדבר תלוי בשדונית ויתר התומכות בה- הוא היה נהפך לכזה. רק עצם חולשתה הפיזית מנע זאת".
לא נכון, עובדה שגם נשים חזקות פיסית, אפילו מומחיות לאומניות לחימה, מוטרדות ע"י גברים שיכולים להיות חלשים מהן פיסית. היחס אפילו הפוך - ככל שאישה נתפסת כחזקה יותר, כך היא מוטרדת יותר ולא להיפך. אפשר לראות את זה גם ברמת הפורום - ככל שעולים יותר פוסטים מעניינים, כך טרולים למיניהם נחושים יותר לחרב את הדיונים.
כוח פיסי הוא בפירוש לא הפרמטר היחיד שמשחק תפקיד כאן. יש מציאות של היררכיה מגדרית.
"ההתנגדות למעשה של הזכר ההוא היא מובנית. אני לא רואה צורך בכל הודעה שאני כותבת לגנות את האלימות הזכרית- היא ברורה לכל מי שכותב כאן"
זה לא מספיק. צריכה להיות מודעות הן לחומרת המעשה של הזכר, הן לעוצמת חוסר האונים של מי שמוטרדות כך, והן לחומרה של אי הטיפול החברתי בנושא. כאשר ציבור הנשים מופקר למציאות כזאת, זה עניין חמור בפני עצמו. ולא, מסתבר שזה ממש לא ברור מאליו לכל מי שכותבות כאן, עובדה שנוצר קונפליקט.
"גבר, אישה-מה זה משנה?"
הסברתי למה זה כן משנה. קודם שהמציאות תהיה כזו שיש שיויון מבחינת התרומה למדד האלימות העולמי, ואז נתחיל לשוחח על החלת סטנדרטים שווים. עד אז - נשים הן טובות ומוסריות מיסודם, וגברים הם אלימים מיסודם. גבר שמרגיש שזה לא הוגן כלפיו - אין בעיה, שיאמץ התנהגות נשית. נראה אותו חי כך שבוע.
"בקשר להמלצותיך- איני זקוקה להן. תודה."
כרצונך, אני עדיין חושב, על סמך הצצה בשתי הקבוצות הנ"ל, שתוכלי למצוא שם הרבה תכנים דומים לשלך. מה רע בזה?