רציתי לשתף....../images/Emo7.gif
אני מרגישה רע עם עצמי, ולמרות שאני כל כך לא רוצה- אני מכניסה את עצמי לסרטים מפגרים... (או כמו שאני טוענת- בנות עם מפגר). אתמול עשיתי עבודה גדולה בהסטוריה- על התמודדות היהודים עם המדיניות שהנהיגו כלפיהם הנאצים בשנות ה-30. ואז בו זמנית שמעתי מוזיקה- הרבה גאנס אנד רוזס (איכס אחד גדול!), הרבה מגדת' וקריידל... ואז הייתה לי שיחה מעניינת עם אבא שלי על הצבע של הירח... בקיצור, באותו הזמן קיבלתי שתי שיחות מהשקסי שלי- ובגלל שלא שמעתי- אז נותר רק זכרון מרוחק- "שתי שיחות שלא נענו---- 2 איתמר בית" טוב, אני מתקשרת אליו- ואפחד לא עונה לי... פלאפון אין לו. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי- מתחילה להתבאס בצורה לא נורמלית... החלטתי שאני אראה סרט- מצאתי לי את "שודדי הקאריביים", הכנתי לעצמי טוסטים ושוקו חם, והלכתי לי יחדיו עם נעלי הארנבונים הפרוותיות שלי לסלון. טלפון. הבלאקרית שלי, מסיימת שיחה של איזה חצי שעה ועוד טלפון. בקיצור, לא יצא לי לראות את הסרט, והבלאקרית שלי ואני קבענו להיפגש בעשר בחניה שליד הבית שלה- ואז אני קולטת שבגלל שנתקעתי אתמול בחוץ בסופה- נעלי הספורט הישנות והיפות שלי רטובות מכאן ועד הודעה חדשה. הלכתי והוצאתי מגפיים מניו יורק שעוד לא ממש יצא לי ללבוש- לבשתי ג'ינס שיש לו קרע בצד ואז את המגפיים- זה אחד הדברים הסקסיים האלה שיש בסרטים- אני מתה על המראה הזה! בקיצור, אני יוצאת לבחוץ ומעקמת את הרגל (עקבים של איזה 10 ס"מ)- ואז אני מחליטה שאני לא מוכנה לסבול- הלכתי הבייתה והחלפתי לנעלי ספורט חדשות ומגעילות- אני שונאת דברים חדשים בלי קרעים ולא משופשפים... ואז בצליעה אני מגיעה עד לבית של הבלאקרית שלי- היא יוצאת עם הכלבה הפוצה שלה לטייל ובו זמנית היא מביאה לי סיכות בטחון- אני חייבת לסגור איכשהו את המכנס- קר לי!!! ואז אנחנו הולכות לפארק- אני פוגשת אנשים שלא ראיתי כבר שבוע- מתנפלת עליהם בנשיקות ואח"כ משום מה מעלה לעצמי את מצב הרוח... ואז, אני רואה 2 בנות שאני מתעבת- לא שונאת- מתעבת! האחת היא סתם זונה שאין מילים בפי לתאר כמה אני שונאת אותה- ויש אינספור סיבות לשנאה הזו, ואילו השניה, אאותה אני שונאת מאז שאנחנו קטנות- יש בינינו מלחמת שתיקה כזו- אנחנו שונאות אחת את השניה בשקט. ואז איתמר שלי מגיע, הוא היה אצל סבתא שלו... ואז- אל שניה, אני צריכה לקחת נשימה עמוקה- הזונה השניה, באה ומתיישבת על איתמר, והוא יושב ומחבק אותה! אני כולי בשוק (הוא יודע על השנאה הזו!), פשוט קמתי והלכתי משם... ואז ילדה אחת- אני מתה עליה! באה לזונה הזו ואומרת לה "אם את לא קמה אני הורגת אותך!" והזונה קמה... ובינתיים אני הלכתי וכמו מטומטמת התחלתי לבכות, והבלאקרית שלי באה להיות איתי ולנחם אותי- אני שונאת לבכות! אחרי שנרגעתי, הלכתי ללמטה והזונה הזו התחילה ללכת לכיוון הבית שלה- ללמעלה, אז אני שמחה באה לנצל את ההזדמנות, מתקרבת לאיתמר כדי להיות איתו- והוא קם, מול הפנים שלי ורץ אליה. אתם לא מאמינים כמה מפגרת הרגשתי, העיניים שלי היו מוצפות בדמעות והצלחתי ברגע האחרון לעצור את עצמי מלבכות לכולם מול הפרצוף- כל כך חרא זה היה! ואז איגור (המותק, פוצון!), הלך לקרוא לאיתמר ולקח אותו לשיחה- ואמר לו כל מה שהוא חושב על זה- איתמר בא אליי לקח אותי לצד והצטער, הסביר ש"בלה-בלה- בלה, *הזונה הזו* עוברת תקופה קשה והם כמו אחים אז היא רצתה לדבר איתו- וזה שהיא ישבה עליו- זה כי היה לי קר בתחת..." קיצר, לא יכולתי לא לסלוח לו, אבל אני יודעת שאני בחיים לא אתיישב על מישהו שאיתמר שונא! ולא משנה כמה חבר טוב הוא יהיה- ואני לא אתעלם מאיתמר במיוחד כשאני יודעת שאני לא אראה אותו שבוע (הוא נוסע לגדנ"ע- אני מוותרת על התענוג- זה מה שרוקה כשנתקעים בסופב בחוץ, ומצטננים וגם ממש אבל ממש לא רוצים לצאת...) אני נשמעת לכם קנאית מדי? הייתי חייבת לשפוך את זה החוצה.
אני מרגישה רע עם עצמי, ולמרות שאני כל כך לא רוצה- אני מכניסה את עצמי לסרטים מפגרים... (או כמו שאני טוענת- בנות עם מפגר). אתמול עשיתי עבודה גדולה בהסטוריה- על התמודדות היהודים עם המדיניות שהנהיגו כלפיהם הנאצים בשנות ה-30. ואז בו זמנית שמעתי מוזיקה- הרבה גאנס אנד רוזס (איכס אחד גדול!), הרבה מגדת' וקריידל... ואז הייתה לי שיחה מעניינת עם אבא שלי על הצבע של הירח... בקיצור, באותו הזמן קיבלתי שתי שיחות מהשקסי שלי- ובגלל שלא שמעתי- אז נותר רק זכרון מרוחק- "שתי שיחות שלא נענו---- 2 איתמר בית" טוב, אני מתקשרת אליו- ואפחד לא עונה לי... פלאפון אין לו. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי- מתחילה להתבאס בצורה לא נורמלית... החלטתי שאני אראה סרט- מצאתי לי את "שודדי הקאריביים", הכנתי לעצמי טוסטים ושוקו חם, והלכתי לי יחדיו עם נעלי הארנבונים הפרוותיות שלי לסלון. טלפון. הבלאקרית שלי, מסיימת שיחה של איזה חצי שעה ועוד טלפון. בקיצור, לא יצא לי לראות את הסרט, והבלאקרית שלי ואני קבענו להיפגש בעשר בחניה שליד הבית שלה- ואז אני קולטת שבגלל שנתקעתי אתמול בחוץ בסופה- נעלי הספורט הישנות והיפות שלי רטובות מכאן ועד הודעה חדשה. הלכתי והוצאתי מגפיים מניו יורק שעוד לא ממש יצא לי ללבוש- לבשתי ג'ינס שיש לו קרע בצד ואז את המגפיים- זה אחד הדברים הסקסיים האלה שיש בסרטים- אני מתה על המראה הזה! בקיצור, אני יוצאת לבחוץ ומעקמת את הרגל (עקבים של איזה 10 ס"מ)- ואז אני מחליטה שאני לא מוכנה לסבול- הלכתי הבייתה והחלפתי לנעלי ספורט חדשות ומגעילות- אני שונאת דברים חדשים בלי קרעים ולא משופשפים... ואז בצליעה אני מגיעה עד לבית של הבלאקרית שלי- היא יוצאת עם הכלבה הפוצה שלה לטייל ובו זמנית היא מביאה לי סיכות בטחון- אני חייבת לסגור איכשהו את המכנס- קר לי!!! ואז אנחנו הולכות לפארק- אני פוגשת אנשים שלא ראיתי כבר שבוע- מתנפלת עליהם בנשיקות ואח"כ משום מה מעלה לעצמי את מצב הרוח... ואז, אני רואה 2 בנות שאני מתעבת- לא שונאת- מתעבת! האחת היא סתם זונה שאין מילים בפי לתאר כמה אני שונאת אותה- ויש אינספור סיבות לשנאה הזו, ואילו השניה, אאותה אני שונאת מאז שאנחנו קטנות- יש בינינו מלחמת שתיקה כזו- אנחנו שונאות אחת את השניה בשקט. ואז איתמר שלי מגיע, הוא היה אצל סבתא שלו... ואז- אל שניה, אני צריכה לקחת נשימה עמוקה- הזונה השניה, באה ומתיישבת על איתמר, והוא יושב ומחבק אותה! אני כולי בשוק (הוא יודע על השנאה הזו!), פשוט קמתי והלכתי משם... ואז ילדה אחת- אני מתה עליה! באה לזונה הזו ואומרת לה "אם את לא קמה אני הורגת אותך!" והזונה קמה... ובינתיים אני הלכתי וכמו מטומטמת התחלתי לבכות, והבלאקרית שלי באה להיות איתי ולנחם אותי- אני שונאת לבכות! אחרי שנרגעתי, הלכתי ללמטה והזונה הזו התחילה ללכת לכיוון הבית שלה- ללמעלה, אז אני שמחה באה לנצל את ההזדמנות, מתקרבת לאיתמר כדי להיות איתו- והוא קם, מול הפנים שלי ורץ אליה. אתם לא מאמינים כמה מפגרת הרגשתי, העיניים שלי היו מוצפות בדמעות והצלחתי ברגע האחרון לעצור את עצמי מלבכות לכולם מול הפרצוף- כל כך חרא זה היה! ואז איגור (המותק, פוצון!), הלך לקרוא לאיתמר ולקח אותו לשיחה- ואמר לו כל מה שהוא חושב על זה- איתמר בא אליי לקח אותי לצד והצטער, הסביר ש"בלה-בלה- בלה, *הזונה הזו* עוברת תקופה קשה והם כמו אחים אז היא רצתה לדבר איתו- וזה שהיא ישבה עליו- זה כי היה לי קר בתחת..." קיצר, לא יכולתי לא לסלוח לו, אבל אני יודעת שאני בחיים לא אתיישב על מישהו שאיתמר שונא! ולא משנה כמה חבר טוב הוא יהיה- ואני לא אתעלם מאיתמר במיוחד כשאני יודעת שאני לא אראה אותו שבוע (הוא נוסע לגדנ"ע- אני מוותרת על התענוג- זה מה שרוקה כשנתקעים בסופב בחוץ, ומצטננים וגם ממש אבל ממש לא רוצים לצאת...) אני נשמעת לכם קנאית מדי? הייתי חייבת לשפוך את זה החוצה.
