אם ניקח את סדרות ה'הישרדות'
נראה בבירור שאנשים שנמצאים על אי ללא מזון קבוע ומחסה קבוע, משקיעים את רוב זמנם בהישרדות, ולא בהגשמה. אבל אני הייתי מסתכל קצת אחרת. יום אחד קראתי בפורום רפואי, שאלה של בחורה ששאלה על נושא 'הסמקת יתר'. הרופא ענה לה תשובה מאוד מעניינת לדעתי וזאת בערך לשונה - "אין לך בעייה ביולוגית של הסמקה, אלא בעייה רגשית. מכיוון שאת כל כך מפחדת מההסמקה ונכנסת להיסטריה, הגוף פועל כאילו יש איום על חייו, והאנדרנלין יוצר הסמקת יתר. אם תירגעי נפשית, גם ההסמקה תיעלם". ואני חושב שאנחנו כאנשים מערביים, שלרובנו לא ממש חסר אוכל או ביטחון (אינני מדבר על שכבות עניות במיוחד, אבל הם לא בדיוק גם הקהל בפורומים האלו שמחפש אחר הגשמה). צריכים לבחון, האם אנחנו חיים לפי הסדר הנכון של מסלאו. האם אנחנו נכנסים לחרדות קיומיות מדברים שהם עניין של הגשמה ? למשל אותה בחורה. הסמקת יתר גורמת אולי לאי נעימות חברתית, אלמנט זה פוגע בשלבי המסלאו העליונים (הערכה/הגשמה) ולא להישרדות פיסית. בגלל שלבחורה כנראה (כמו לרובנו) אין ממש בעייה של ביטחון או רעב, היא מרשה לעצמה להיכנס למצב של חרדה קיומית על נושא הגשמה. אותו הדבר אפשר לשאול לגביי הקידום בעבודה שלא השגנו, או הלכלוך בבית או הילד שנכשל במבחן או כל בעייה אחרת. האם אנחנו מתייחסים לבעיות בסדר הנכון (חרדה מאיום על חיינו, וטרדה מאיום על רמת ההגשמה או ההערכה), או מבלבלים ביניהם ? הייתי אומר שלפעמים יש מקרים קיצוניים לצד השני. אדם יכול לעשן 3 קופסאות סיגריות ביום ולפגוע בעצם בביטחונו הפיסי, ולא לראות בכך ממש בעייה (העובדה שהא ממשיך עשרות שנים). ומצד שני להיכנס להיסטריה ודיכאון בגין קידום או בית מלוכלך ...... התשובה לפרדוקס היא די ברורה - אדם שלא מנהל את האנרגיות שלו לפי הסדר המתאים, יבזבז כל כך הרבה אנרגייה על ניקיון או קידום או משחקי אגו.. (כי מבחינתו הם ראשונים במעלה כמו ביטחון וצרכים פיסיים). שלא יהיה לו אנרגייה לדאוג באמת לצרכים הפיסיים (להפסיק לאכול הרבה או להפסיק לעשן או בכלל להתמודד עם חרדות שפוגעות בבריאות ...).
