רציתי לשתף אתכם

[שולי חי]

רציתי לשתף אתכם

הגעתי למסקנה בעקבות הדיונים פה בפורום וגם הסרטונים שהמלצתם, אני שומרת מצוות, אולי לא בגלל שזו האמת המוחלטת, אם בכלל יש דבר כזה אמת מוחלטת. אני אישית מרגישה יותר נוח עם עצמי כשאני שומרת שבת למשל. אם אני אחלל שבת אני ארגיש רע, פושעת, עוכרת ישראל. בין אם זה נכון ובין אם לא, זאת התחושה. אז למה לי לעשות עברות בכוונה?
במקביל אני רוצה להמשיך לחקור את האמת בקצב שמתאים לי, בלי לחץ. בשביל הסקרנות. הסרטים על מתן תורה מעוררים מחשבות. על פרק 3 אני צריכה לדבר עם מישהו שיותר מתמצא בתנ״ך.
והאמת? אם אין אלוקים שמחייב אותי לשמור את המצוות אז אולי לא אכפת לי לשמור סתם ככה. הדבר הכי מעצבן במצוות זה שמישהו מחייב לעשות משהו בלי לתת לי בחירה אמיתית.

 

[מזגזגת2]

ואת לא מרגישה מטומטמת?

בואי נניח ואת משתכנעת שלא באמת צריך לקיים מצוות,

לא מרגיש לך טימטום למלמל מלמולים שונים ולקיים טקסים עתיקים?
את לא מרגישה בערה בימי הביניים?

ואגב, תנסו פעם כשנאבד לכם משהו להחליף את הטקסט של "אמר רבי בנימין..." ב "אברא קדברא אכל במבה" או מה שבא לכם.
אצלי, משום מה, אברא קדברא עוזר ממש כמו רבי בנימין....

 

[nini132]

זה עובד גם הפוך

מי שנהנה למלמל טקסט וכך הוא מרגיש קרוב לאלוהים, שימלמל. כל עוד זה עושה לו טוב, אני בעד.
אם הדרך שלי לדבר לאלוהים היא באמצעות מוזיקה, זו זכותי.
אם היא מעדיפה לקרוא תהילים, זו הדרך שלה.
אין עניין של טמטום או של נכון. כל אחד והדרך שלו להתחבר לאלוהים שלו, כל אחד ומה שעושה לו טוב. הכל נכון.

 

[מזגזגת2]

כן, אתה צודק.

אולי בגלל שכשאני מקיימת את הטקסים אני מרגישה כאילו יצאתי ממחזה על ימי הביניים, אז השלכתי על אחרים.
אבל אם היא נהנית לומר תהילים, או מה שעושה לה טוב, אז בכיף, אני מפרגנת לה.

וסתם נזכרתי, חברה יידעה אותי שמנהג הנשיפה על הנר בעוגת יומולדת מסמל מתן כוח לאלת האש היוונית או משהו כזה, אז תאמרו את זה לחברים החרדים שלכם להימנע מזה.

<<<למה אני שואבת הנאה מלמצוא לחרדים עוד הלכות/חומרות/סייגים וכו' ?>>>

 

[nini132]

יאפ

מה שרע לך יכול להיות טוב לה. הגיוני

וההודעה הראשונה שלך היא פחות סימפטית.
סך הכל גם לפעמים מתפלל, זאת אומרת מדבר עם אלוהים, שבכלל לא בטוח שהוא קיים. כי זה כיף לשפוך את הכל על מישהו, אפילו דמיוני.

למצוא לחרדים הלכות זה פשוט כיף

פעם התווכחתי עם חבר חרדי שאסור לו לנשום אם הוא מקפיד לא להינות מחילול שבת (לא זוכר את המערך שהצגתי)
והיו לי מספר ויכוחים דומים על חומרות שונות ומשונות
כמו שציינתי לו שכדאי להחמיר לא לעשות בשבת כלום באופן גורף שמא יפגע ויבואו לידי חילול שבת.
לא לאכול שמה יחנק, לא לטייל שלא יפול ויפצע ויבואו לידי חילול שבת וכד'

 

[בעל מחשבות]

לגבי כיבוי הנר בנשיפה

לזה באמת יש כבר מקור (

)-
מדרש חופת אליהו (מובא בין השאר גם במנורת המאור ובכה"ח פלאג'י סי' ל"א א' כ"ח).
וכך כתוב שם: שלשה דברים העושה אותן דמו בראשו. היושב בצלו של נר, והמכבה הנר בפיו, מפני שנכפה.

 

[ירא אדם]

אם נחמד לך לשמור מצוות,

למה לא?
למרות שכלל לא ברור לי מה מקור התחושה שאת מתארת.

אצלי באופן אישי האישו הוא לא שמירת המצוות אלא החרדיזם.
אילו לשמירת המצוות היה תוקף של פולקלור מקובל ומנהגי השבט (כפי שזה היה במקור, כנראה)
לא היתה לי בעיה עמה.
העניין הוא הקנאות וצרות המוחין הכרוכים בכך.

 

[יוסף היחיד2]

את לא מקיימת מצוות

מצווה כשמה כן היא, עשיית דבר שנצטוינו עליו לאלוהים, טוב שיערב לך, כמו שאומרים למה לא, משהו אמיתי אין כאן.

 

[סייפר 1]

תחושה מוכרת משלבי הכפירה הראשוניים

זה עובר, זה קשה לשמור על דברים אם אתה לא מאמין בהם.

 

[שולי חי]

ברוך שעשני כרצוני, אני לא חייבת בכל התפילות

בכל מקרה כבר הרבה זמן שהתפילה הכי ארוכה שאני מתפללת זה ברכת המזון... ואני לא אומרת אמר רבי בנימין כשמשהו נעלם. אני מדברת על שמירת מצוות בסיסית, שבת, כשרות, טהרה.
ואגב, לי אין כל כך בעיה עם החרדיזם. בעלי מאד מאמין אבל הוא בן אדם טוב ונוח, הוא יודע שאני כזאת, עם ספקות, אני מאד מאד כנה איתו, אין לי סיבה להסתיר, זה יהרוס לי את הזוגיות, ואין לי סיבה להפסיק לשמור מצוות ולפגוע ביקרים לי, בעלי והילדים שלי.

 

[צדיק וקם]

סבבה

ייתכן שאכן אצל בנות זה עסק הרבה יותר קל.
התפילות - אינן חובה.
ללמוד תורה - אין צורך.
אוננות - אני מניח שזה הרבה פחות קריטי מאשר לבנים
לעבוד ולהתפרנס - אפשר
נידה - כנראה שגם ככה זה לא הזמן שאתן הכי מחבבות

דווקא מבחינת לבוש יצא לי להיתקל בבנות, בעיקר בגיל ההתבגרות, שזה מפריע להן מאוד.
אפילו בציבור הדתי יש כבר קולות שרואים בצניעות הבנות מעין סירוס רגשי.

אני לא הייתי מסוגל להמשיך עם חיים של בלוף אחד גדול. אבל אני מסוגל להבין שיש אנשים שונים ממני.

 

[שולי חי]

כל האנוסים כאן חיים בבלוף, לצערם.

ובקשר ללבוש, האנוסים, למרות כפירתם לבושים כחרדים לכל דבר. אני חושבת שהגברים הרבה יותר סובלים מבחינת הלבוש, בפרט בקיץ ובפרט חסידים. אבל עדיין הסבל הגדול ביותר לדעתי זה הבדידות וחוסר השיתוף של בן/בת הזוג. ברוך ה׳ שיש לי בעל סובלני. למרות שהוא מאד מאד מאמין הוא אוהב אותי ואני משתפת אותו בספקות.
מותר לשתף אתכם ברגשות? למרות ההבדלים אנחנו זוג מאוהב... (אני כזאת דוסית שזה נראה לי ממש מוזר לכתוב את זה....)

 

[צדיק וקם]

תראי,

כמו שכתבתי - סבבה. הכל מותר.

מההודעה הראשונה שלך השתמע שאת רוצה להישאר חרדית כי "נוח לך" עם המצוות, ולא בגלל סיבות משפחתיות וכד'.

עד כמה שאני מבין, רוב האנוסים כאן באמת אנוסים. לא נוח להם עם המצוות. הם היו רוצים מאוד לצאת מהעולם החרדי.
אבל הם לא יכולים, בגלל סיבות כמו משפחה (יציאה תגרור גירושין) או פרנסה (אברכים, רבנים, וכד' - יאבדו את מטה לחמם).

הם אנוסים. מסכנים. זה לא אומר שמצבם טוב. ממש לא. מצבם אומלל.