לרונה, את באמת עצובה כל כך?
ממש קשה לקרוא מה שאת כותבת ואני גם מכירה את העצב בעינייך. אני חושבת שזה טוב שהגעת לאישפוז כי באמת הגעת לנקודה קשה בחייך, אבל אל תצפי ואל תתאכזבי, למשל מתגל, הבנתי שהיא עוברת ימים קשים מאוד בימים אלו ואולי אין לה הכוחות לתמוך בך ואת חייבת למצוא את הכוח הזה מבפנים ורק זה ירים אותך למעלה. בטוח שקשה לך בטיפול אבל זה לא בגלל המקום או הסגנון זה בגלל שקשה לך עם עצמך ושם את צריכה להתמודד עם עצמך כל רגע ורגע וזה לא קל אבל את חייבת נקודת אחיזה משהו פנימי , למצוא את הניצוץ הזה שיש בכולנו ולהדליק אותו לאור גדול. ותנסי בבית לפני האישפוז לשבת 15 דקות במדיטציה, פשוט לשבת נוח , לעצום עיניים , להרפות את הגוף בדמיון ולהתבונן בנשימה, מידי פעם יבואו מחשבות, וזה בסדר אבל אל `תיכנסי` אליהן תני להן לחלוף וכל פעם שאת נזכרת שוב תתבונני בנשימה, כך כמה דקות לפני שאת יוצאת לבית חולים ואולי גם תלמדי את הבנות שם לעשות הרפיה ומדיטציה ותוכלי לעזור גם להן כי יש לך הרבה טוב לתת ויש מסביבך מי שרוצה לקבל, אז תפתחי ידיים כדי לקבל שפע מהיקום וכדי לתת למי שזקוק לך. לילה טוב ותבקשי מחר שאת רוצה לקבל תשובות לשאלותייך ותראי שהן תגענה.
