רציתי לשאול אם

hilabarak

New member
אין לי הרבה מה לומר, אני לא

מאמין שאתה היית רוצה שככה ינהגו עם הילדים שלך. שהילד שלך חס וחלילה יהיה במצוקה אמיתית, ומישהו בפורום ידבר איתו על פריצות דרך אנושיות וייתן לו גושפנקא לכל מיני שגיונות. אם אני אלך לדוגמא שלך על טיפול בחום ללא כדורים - נניח עוד כמה שנים כשאחד מהילדים יהיה כבר בשנות ה20 לחייו, ובטעות השיטה לא תעבוד ואחרי 5 ימים עדיים יהיה לו חום גבו ותופעות לוואי. הוא ייכנס לפורום ויגיד "אני כבר 10 שנים לא לוקח כדורים וגם אחיי האחרים וגם אבא שלי ותמיד אנחנו מנצחים בלי בעיות. אבל הפעם זה לא עובר, כבר 5 ימים יש לי חום מאוד גבוה ותופעות לוואי רק מתגברות. אני בכל זאת רוצה לנסות רפואה סינית, יש איזה רופא סיני שאתם ממליצים עליו ?". ונניח לרגע שהילד שלך לא יהיה ממש ביחסים טובים איתך, כי אחרת הוא יתייעץ איתך או עם אחיו, ולא עם פורום של אנשים זרים. אני מאמין שהיית רוצה שיענה לו אחד כמוני שיגיד לו "שמע בחור, אתה עוד ילד, לך לרופא אל תסתכן, אולי יש לך כנראה דלקת חמורה, אולי צהבת, אי אפשר לדעת. בקצב כזה, יכולות להיות לך פגיעות באיברים שלא תוכל להתאושש מהם. ואם אני טועה, אז לקחת אנטיביוטיקה לחינם פעם ב5 שנים". ולא היית רוצה לשיעלה מישהו שיגיד לו "יש לי שם של רופא סיני נהדר בשבילך, לך אליו, מה יכול לקרות ?" אם אני מאמין נכון, אז ככה צריך לענות לכל מי שפונה, כי כל מי שפונה הוא הבן או הבעל של מישהו, וראוי להיזהר על חייו ושפיותו, כאילו הם של הקרובים לנו. ואם אני טועה, אז עולמנו שונה לחלוטין. אם יותר חשוב לך חופש ההתנסות, מאשר הבריאות והשלמות של ילדייך ואתה היית אדיש לעובדה שהם יסכנו את חייהם למען ההתנסות של הגזע האנושי - אז אין לנו על מה לדון. כי אנחנו חיים בעולמות שונים לחלוטין. וזה לא שהייתי מונע מילדיי התנסות שתסכן את חייהם, כמו נגיד צבא. אבל בהחלט לא הייתי אדיש לכך, ולא הייתי מחנך אותם לכך שערך החיים שלהם וערך החופש המחשבתי וההתנסותי זהה. הייתי רוצה שאם הם יסכנו את החיים, זה יהיה למען מטרה נעלה, ולא איזו ניצחון על 'תרופה'. ולכן גם לילד ששואל אותנו אני ממליץ "קודם קח את התרופות. אם תתצליח לצאת מזה כשאתה לוקח את התרופות, אז בשלב כלשהוא תוכל יחד עם הפסיכיאטר להתחיל להוריד אותם. אם לא תצא מזה, אפילו שאתה נוטל אותם, אז כנראה מצבך הנפשי בעייתי, ולכן בכלל כדאי לקחת אותן, עד שתמצא מרפה".
 
סתם דרך אגב ...

הדיון שלכם מעניין אבל מזמן הוא כבר לא קשור לשאלה שהעלתי בתחילת השירשור . אני לא הגדרתי את לימודי ימימה הללו כאמצעי טיפולי בצורה הקיצונית שבה התפתח הדיון , לא סגור אצלי איך להסתכל עליהם . בכל זאת חשבתי שזה יכול לעשות לי טוב ורציתי לשאול אם מישהו שמע עליהם . סבבה , תמשיכו בדיון אם אתם חפצים ... ועוד הערה של מי שקורא מהצד - קשה לי להאמין שאתם כה חלוקים בעמדותיכם , אולי יש פה פער בין מה שכל אחד חושב למה שכל אחד מבין ממה שהשני כותב .
 

nehud

New member
ערב טוב לך הדגבא של הצאט

ההמלצתי שלי באה מתוך ההבנה שאינך מתייחס "לימימה " כאמצעי טיפולי ורואה בו תהליך חוויתי אשר יכול למלא את חייך בתוכן חדש נוסף, ומשום כך המלצתי לך להתנסות מתוך זהירות, כאשר הזהירות הופכת לפחד גדול אזי ממליץ לך ברק שלא להיתנסות ואף לקחת גלולת פלא , תבחר בין התנסות זהירה, פחד להיתנסות וגלולת פלא, או להישאר בבית ולפחד מהגלולה וההתנסות, מאחל לך שתבחר את הבחירה שתעזור לך בפועל להתעלות מעל המגבלות שלך כיום!! באהבה אהוד
 

nehud

New member
פרדוקס

אין לך הרבה מה לומר על פני כ 20 שורות
ברק - עבורי חינוך טוב לחיים בראים, עצמאיים וחשיבה עצמאית לא מתחיל ולא נגמר בהתמודדות עם עם חום וחולי פעם פעמיים בשנה!!! עבורי מטרה נעלה היא היכולת להתפתח עצמאית בתוך חברת בני האנוש וכחלק ממנה, השרות הצבאי עבורי הוא חובה חברתית שיש לבצע באופן מיטבי אך בוודאי לא מטרה נעלה!!! באופן טבעי ראית עולמי אינה רואה הבדל בין משפחתי הקרובה ואו גולש אנונימי בפורם בכל הקשור לעצה והמלצה לדרך פעולה, וכאשר פונה גולש אנונמי לקבלת עצה בפורום הוא מקבל את העצה שלך ושלי ושל עוד כמה אנשים טובים, ולשם כך הוא פנה, בכדי לקבל מגוון של אפשרויות ולבחור את האחת שעדיין אינו מכיר או לחזק את האחת שהוא אוחז, כפי הנראה אנו אכן רואים את העולם באופן שונה, ולשם כך יש מקום וצורך בדיון, בכדי לאפשר לכל אחד להבין את דרכו של האחר גם כאשר אין הוא מתכוון לקבל על עצמו את הדרך האחרת, שהרי במידה ותחנך את ילדך שאין מקום לדיון עם השונה היו הם אלו אשר במהלך חייהם כאשר ידרשו להתמודד עם מצב חדש ושונה ימצאו עצמם מוגבלים ביכולת להתמודד ולקבל דרכים חדשות להתמודד עם בעיות שדרכים ישנות לא מביאות לפיתרון, האם יש בידך מידע על חלקם היחסי של חולי הנפש באוכלוסיה לפני "עידן פרויד" (הרבה לפני) ובשנים האחרונות? האם יתכן שההגדרות ודרכי הטיפול הם מגמתיים? כפי ש"מאו" באופן מגמתי הוציא את הרפואה הסינית מחוץ לחוק וכעת היא חוזרת באהבה אהוד
 
נכון ,

זה ממש חכם מה שאמרת . אנשי מקצוע שונים באמת המליצו לי על טיפול תרופתי , טיפול פסיכותרפי ואפילו טיפול פסיכולוגי בשיטה נוספת . בחודשים האחרונים החלטתי להפסיק את הטיפול אצל הפסיכולוגית שלי ורציתי ללמוד את עצמי תקופה מסויימת בלי , כרגע אני לא מטופל כלל . גם לי ניראה שברגע שדברים יהיו לי קצת יותר ברורים , שיהיו לי קצת פחות ספקות לגבי כל מיני דברים , אז יהיה הכרחי עבורי לחזור לשיטות טיפול מהסוג הזה . העניין זה שאחת מהבעיות הקשות שלי הוא חוסר יכולת להרגיש . מין ריקנות שמלווה אותי בצורת תמידית ומונעת ממני עשייה והנאה בהרבה תחומים . קשה לי מאוד למשל למצוא עבודה שתגרה את הרגשות שלי ושאוכל להרגיש רמה מסויימת של הנאה בה ויכולת התמדה , ואני כבר חודש וחצי אחרי קורס הפסיכומטרי שעשיתי יושב בבית .. לכן חשבתי שלימודי ימימה הללו זה משהו שיכול לעניין אותי , " לגעת " בי , ולגרום לי להרגיש יותר שמח . יכול להיות לזה גם תוצאות לא טובות , אתה צודק , ואני לא יודע להחליט . אני רוצה לקבוע פגישה אישית השבוע עם אחר מהמורים שם ולהתייעץ איתו . תודה על האזהרה .
 

hilabarak

New member
שמע, אם חודש וחצי אתה יושב בבית

ומרגיש ריקנות, אז אתה בדיכאון (לא נראה לי שצריך להיות פסיכיאטר מומחה להבין זאת). אם אתה בדיכאון אז יש לך במוח זרימה נמוכה של סרוטונים, אני חושב שזה חוסר אחריות לא לקחת תרופות במצב כזה. אתה רק מעמיק את הדיכאון ומקבע אותו ויהיה לך יותר קשה לצאת ממנו. המלצתי לך - אל תהיה חכם יותר מהרופאים והפסיכולוגים וכולם. יש מציאות, ובמציאות אדם שיושב בבית חודש וחצי עם ריקנות הוא בדיכאון. במציאות יש תרופות נהדרות שאפשר לקחת ובמקביל לטפל בבעיות הרגשיות שגורמות לדיכאון. אל תהיה 'גבר' שלא צריך תרופות, זה לא לעניין במצבך. תקרא מה שכתבתי לאהוד, יהיה מאוד טיפשי מצד אדם שיש לו סרטן להגיד שהוא יותר חכם מהרופאים ויודע שהוא לא צריך כימותרפיה.
 
כדורים לא תמיד עוזרים..

אני מסכימה בגדול שאולי לחלק מהבעיות הנפשיות יש לפעמים איזה גורם ביולוגי,אך בגדול חשוב מאוד מאוד להזהר ולדעת שהם לא תמיד עוזרים ולפעמים בכלל לא! למשל אמא שלי שלוקחת כדורים,ולה באמת אין בעייה נפשית חמורה,והיא אמרה לי שהיא חווה קצת שינוי במצב רוח אבל בכל זאת המצב רוח הוא אותו הדבר.כלומר הכדורים יכולים לעזור במידה מעטה,למשל כמו אחריי שעושים ספורט,אבל לא לשנות מצב רוח מהיסוד.אני אישית לא מאמינה שהיסוד הוא ביולוגי..לי קצת הקטע עם הכדורים צורם לי..אני מאמינה שיש לדברים האלה סיבות שהן לא ביולוגיות.. בכל מקרה אני עכשיו חוקרת את נושא הטיפול הלאקאניאני,שיש לו גישה לגמרי שונה מכל הביולוגיסטים האלה שמנסים להחדיר תרופות בכל רגע...יכול להיות שתמצא את עצמך דווקא שם... ....בכל מקרה בהצלחה ותחזור לעדכן..ואתה מוזמן להגיב למה שכתבתי..
 
ניסוי ותהייה ...

אין לי כל כך הרבה מה להגיד . גם לי יצא , כמו לאימך , לקחת בשנים האחרונות כדורים מסוגים שונים שלא עזרו לי . וגם אם עכשיו כדור הפרוזאק , שאותו פעם ראשונה אני מנסה , יעזור , ברור לי שזו לא תרופת קסם אלא משהו שנותן יותר איוורור ו " ספייס " לנפש ועל זה צריך להלביש דברים נוספים - יציאה מהבית , פגישה עם אנשים , לעבוד . לכן גם חשבתי לנסות את הלימודי ימימה הללו , שזה משהו שמעניין אותי לנסות . אני חושב שבקשר לסיכונים שבזה זה הכל עניין של מודעות לעצמך . לדעת מתי לעצור כשצריך , לדבר עם המורה ולשתף אותו בתחושות , להיות בליווי של איש מקצוע . אני חושב שזה ההבדל בין הרצון שלי עכשיו לנסות משהו כזה למה שקרה לי בעבר בתקופה שהייתי בתיכון ואחריו , כשלכמה שנים שמרתי מצוות ולמדתי בישיבה שנה וחצי כשסיימתי את התיכון . הייתי במצב קשה , לא ידעתי להסביר לעצמי מה עובר עליי ובטח לא לאחרים והדת גרמה לי בסופו של דבר ללחץ מאוד גדול ( אני מבית חילוני , אחי הגדול חזר בתשובה ולפני כמה שנים חדלתי מאורח החיים הדתי ) . אז זה הכל ניסוי ותהייה ומקווים לטוב ... רק בריאות לאימא שלך .
 

hilabarak

New member
אני לא מומחה גדול בתורת הפסיכיאטריה

אבל ההגיון שלי אומר שכדור אמור לעזור לאדם שלוקח אחריות. אם אדם מצפה שהכדור יעשה את העבודה והוא ישכב בשקט, אז זה בטח לא יקרה. בשביל זה הלצתי במקביל לטיפול על הפסיכולוג הקוגנטיבי.
 
למעלה