המפוזרת מכפר אזר
New member
רציתי לספר משהו
קצת על עצמי............ אני נולדתי בקיבוץ. מקום קטן וצפוף. זה מוזר שמקום כל כך קטן וצפוף מוקף במרחבים כאלה מופלאים. וזה גם מזל, כי כשהייתי צריכה לצאת מהצפוף, יצאתי אל המרחבים, ונשמתי את האוויר הכי בעולם. כך הצלחתי, ילדה קטנה ולגמרי לא שגרתית, לשרוד את הצפיפות, וללמוד לחבב אותה בדרך כזאת או אחרת. גדלתי קצת והגעתי לתנועה. זה נמשך בדיוק שנת חובה [בכל זאת קיבוץ] אחת, וגמרנו. החלטתי שמספיק אנשים אומרים לי מה לעשות בלי תוספות של: תהיי חברה של כולן ושל כולם. תעזרי לכל מי שרוצה [גם אם ראית אותו מפוצץ צפרדע להנאתו קודם, או סתם שוחט חתול] תלבשי חולצה כזאת. נעליים כאלה. תגדלי ככה שער. עגילים?< לא בתנועתנו. המשכתי לגדול, תרתי משמע, והגעתי לתיכון, ואחריו לצבא. תמיד שרדתי את הסביבה המעט צפופה ולוחצת בזכות היכולת שלי למצוא מרחבים בכל פינה. תמיד נשארתי ילדה קטנה [נו טוף, הייתי רזה אז] ולא שגרתית. חברי וחברותי היו מעטים, אך אהובים במיוחד, ולאט לאט התקבצנו למעגל הולך וגדל של חברים, כי בכל תקופה נוספו מעטים. ותמיד, אבל תמיד, לא עניינו אותנו מעגלים חברתיים אחרים. זה אומר גם, בין היתר, שאם לחברים שלנו היו חברים אחרים,שאנחנו לא הכרנו, לא עשינו מחקרי שטח עליהם, כי חברינו היו איתנו כשבחרו וזהו. מעולם. מעולם לא עסקתי ברכילות , לא היה לי אז, ואין לי היום זמן לזה, אני בטוחה שאתם ואתן מבינים ומבינות ומזדהים ומזדהות עם זה. וגדלתי, ועכשיו אני כבר כמעט זקנה, וכבר לא ילדה קטנה, אבל בהחלט שמנה......... וגם לא שגרתית, אני מודה. לא תמיד קל לעכל אותי ואת דברי. וגם עכשיו , קרוב לוודאי, אצור אנטגוניזם, וחשבתי אם לכתוב בכל זאת את הדברים...... החלטתי שכן. אני אתעלם מגולשים, או אגיש תלונה נגדם, אך ורק אם אדע בוודאות שהם אנשים חולים, סוטים, מטרידים סדרתיים וכן הלאה. אני אחקור היטב היטב בדבר לפני שאחליט. ואך ורק אני אחליט אך ורק אני אחליט ממי להתעלם, את מי לא לאהוב. אני קודם כל מכבדת כל בן או בת אנוש, באשר הם. אני זו שמעדיפה להכוות לבד, לא רוצהעזרה, תודה. ולי, אני מצטערת אף אחד לא יגיד עם מי לדבר ועם מי לא. די היה לי ברור שאני אהפוך ליצור לא רצוי כשבחרתי להגיב. [לא חשוב על מה ולמה] ואני מצטערת, מי שבוחר לקבל אותי, יקבל אותי בדיוק כמו שאני, מדברת עם כולם, ורואה בכולם זכאים עד שיוכח אחרת. חבל..... אבל זה מה יש. ובגלל זה לא כתבתי פה ברצינות לאורך זמן. כי או שמקבלים אותי כמו שאני, ואני מבטיחה רשמית שאני לא מרכלת, לא דוחפת ת'אף, לא מתעסק ולא בוחשת, אין לי זמן לזה. או שלא. גם להעלב אין לי זמן. והשבוע בכלל הוא הקשה בשנה, אז למה להוסיף? זהו. אין לי ספק שכל אחד ואחת מכם ומכן, איש או אישה טובים. אני יודעת את זה בוודאות, את חלקכם למדתי לאהוב לקרוא ממש. אבל עדיין,ואני מצטערת מראש אני לא מכניסה ראש לכל מיני ריבים ולא נוקטת עמדה, אלא אם כן אני רואה במו עיני שמדובר ביצור פסיכוטי כמו המנאץ הסדרתי ההוא. שרק יעבור השבוע בשלום.
קצת על עצמי............ אני נולדתי בקיבוץ. מקום קטן וצפוף. זה מוזר שמקום כל כך קטן וצפוף מוקף במרחבים כאלה מופלאים. וזה גם מזל, כי כשהייתי צריכה לצאת מהצפוף, יצאתי אל המרחבים, ונשמתי את האוויר הכי בעולם. כך הצלחתי, ילדה קטנה ולגמרי לא שגרתית, לשרוד את הצפיפות, וללמוד לחבב אותה בדרך כזאת או אחרת. גדלתי קצת והגעתי לתנועה. זה נמשך בדיוק שנת חובה [בכל זאת קיבוץ] אחת, וגמרנו. החלטתי שמספיק אנשים אומרים לי מה לעשות בלי תוספות של: תהיי חברה של כולן ושל כולם. תעזרי לכל מי שרוצה [גם אם ראית אותו מפוצץ צפרדע להנאתו קודם, או סתם שוחט חתול] תלבשי חולצה כזאת. נעליים כאלה. תגדלי ככה שער. עגילים?< לא בתנועתנו. המשכתי לגדול, תרתי משמע, והגעתי לתיכון, ואחריו לצבא. תמיד שרדתי את הסביבה המעט צפופה ולוחצת בזכות היכולת שלי למצוא מרחבים בכל פינה. תמיד נשארתי ילדה קטנה [נו טוף, הייתי רזה אז] ולא שגרתית. חברי וחברותי היו מעטים, אך אהובים במיוחד, ולאט לאט התקבצנו למעגל הולך וגדל של חברים, כי בכל תקופה נוספו מעטים. ותמיד, אבל תמיד, לא עניינו אותנו מעגלים חברתיים אחרים. זה אומר גם, בין היתר, שאם לחברים שלנו היו חברים אחרים,שאנחנו לא הכרנו, לא עשינו מחקרי שטח עליהם, כי חברינו היו איתנו כשבחרו וזהו. מעולם. מעולם לא עסקתי ברכילות , לא היה לי אז, ואין לי היום זמן לזה, אני בטוחה שאתם ואתן מבינים ומבינות ומזדהים ומזדהות עם זה. וגדלתי, ועכשיו אני כבר כמעט זקנה, וכבר לא ילדה קטנה, אבל בהחלט שמנה......... וגם לא שגרתית, אני מודה. לא תמיד קל לעכל אותי ואת דברי. וגם עכשיו , קרוב לוודאי, אצור אנטגוניזם, וחשבתי אם לכתוב בכל זאת את הדברים...... החלטתי שכן. אני אתעלם מגולשים, או אגיש תלונה נגדם, אך ורק אם אדע בוודאות שהם אנשים חולים, סוטים, מטרידים סדרתיים וכן הלאה. אני אחקור היטב היטב בדבר לפני שאחליט. ואך ורק אני אחליט אך ורק אני אחליט ממי להתעלם, את מי לא לאהוב. אני קודם כל מכבדת כל בן או בת אנוש, באשר הם. אני זו שמעדיפה להכוות לבד, לא רוצהעזרה, תודה. ולי, אני מצטערת אף אחד לא יגיד עם מי לדבר ועם מי לא. די היה לי ברור שאני אהפוך ליצור לא רצוי כשבחרתי להגיב. [לא חשוב על מה ולמה] ואני מצטערת, מי שבוחר לקבל אותי, יקבל אותי בדיוק כמו שאני, מדברת עם כולם, ורואה בכולם זכאים עד שיוכח אחרת. חבל..... אבל זה מה יש. ובגלל זה לא כתבתי פה ברצינות לאורך זמן. כי או שמקבלים אותי כמו שאני, ואני מבטיחה רשמית שאני לא מרכלת, לא דוחפת ת'אף, לא מתעסק ולא בוחשת, אין לי זמן לזה. או שלא. גם להעלב אין לי זמן. והשבוע בכלל הוא הקשה בשנה, אז למה להוסיף? זהו. אין לי ספק שכל אחד ואחת מכם ומכן, איש או אישה טובים. אני יודעת את זה בוודאות, את חלקכם למדתי לאהוב לקרוא ממש. אבל עדיין,ואני מצטערת מראש אני לא מכניסה ראש לכל מיני ריבים ולא נוקטת עמדה, אלא אם כן אני רואה במו עיני שמדובר ביצור פסיכוטי כמו המנאץ הסדרתי ההוא. שרק יעבור השבוע בשלום.
