רציתי לספר לכם
על החוויה שעברתי אתמול. כבר כתבתי בפורום בעבר שאני הולכת להרצות בפני הכיתה שלי (אני סטודנטית) לגביי המחלה שלי,כחלק מהלימודים שלנו על המחלה עצמה. טלטול232 היה מדהים והציע את עצמו שידבר בתור אבא לבת שחולה במחלה. על הלבטים,הפחדים והדילמות הקשות שהוא עומד בפניהן. מה שהוא סיפר היה באמת מדהים ונוגע ללב. גלית גרינברג מהמרכז לאפילפסיה שנפתח אוטוטו בסורוקה גם היא התנדבה לבוא ולדבר. וגם אני סיפרתי על המחלה שלי. על מהלכה. על איך דפקתי את הכל,ובמקום לרדת מתרופות לאט לאט,החלטתי להתגרות בזה,להפסיק לשתות אותן לגמריי, לערב הרבה אלכוהול ולישון מעט. אך זה גרם לי לפרכס. לא פעם ולא פעמיים
אבל אני כותבת לכם לא כדי לתאר את קורות מחלתי,אלא כדי לספר על תהליך "החשיפה" שאתם קוראים לו. מכל מה שקראתי כאן בפורום, לרגע חששתי לספר לכל כך הרבה אנשים על המחלה,על מה שעברתי,ועל זה שאני עדיין נוטלת תרופות. אבל למה בעצם לפחד? גלית וכולם כל כך התלהבו שהיה לי את "האומץ" לבוא ולספר- ואני לא רואה בזה משו יחודי או יוצא דופן- לי יש מידע ממקור ראשון על משו שלמדנו, אז שיתפתי את חברי כיתתי למידע הזה,תוך כדי הומור עצמי וציניות. אני לא מבינה בכלל את כל עניין "להיחשף"- אין לנו מה להסתיר.דווקא רק להתגאות. מרינה נ.ב שוב,תודה ענקית מקרב לב לטלטול232,שיצא מגדרו והוא הוא זה שזים את הפאנל הזה שהיה אתמול,ושנחל הצלחה אדירה. וגם לע', אם אתה קורא את זה (-;
על החוויה שעברתי אתמול. כבר כתבתי בפורום בעבר שאני הולכת להרצות בפני הכיתה שלי (אני סטודנטית) לגביי המחלה שלי,כחלק מהלימודים שלנו על המחלה עצמה. טלטול232 היה מדהים והציע את עצמו שידבר בתור אבא לבת שחולה במחלה. על הלבטים,הפחדים והדילמות הקשות שהוא עומד בפניהן. מה שהוא סיפר היה באמת מדהים ונוגע ללב. גלית גרינברג מהמרכז לאפילפסיה שנפתח אוטוטו בסורוקה גם היא התנדבה לבוא ולדבר. וגם אני סיפרתי על המחלה שלי. על מהלכה. על איך דפקתי את הכל,ובמקום לרדת מתרופות לאט לאט,החלטתי להתגרות בזה,להפסיק לשתות אותן לגמריי, לערב הרבה אלכוהול ולישון מעט. אך זה גרם לי לפרכס. לא פעם ולא פעמיים