רצו

[תופס עוגב]

רצו

איך מנקדים רצו (גמדים) ואיך רצו (ללכת לים) זו שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן, אני כל פעם שוכח ונזכר בה מחדש. ולמה היא מטרידה אותי? בגלל שיר מצויין של אסתר אייזן המילים/אסתר אייזן ("מוצאי חול"/ ספרי עתון 77) התפשטו גלוחות ראש - פָּצעו רגליהן על חָצָץ. רָצוּ, רָצוּ, נִצלו. עכשיו הן בְּידַיִם טובות של סוחר, של זבן הזמן.

 

[שושן פרא]

מקסים ../images/Emo25.gif

אני עוד צריך לחשוב מה זה אומר, מלים גלוחות ראש.

 

[גנגי]

אותו דבר: רָצוּ.

וגם היא רָצָה אתמול והיא רָצָה עכשיו והוא רָצָה גלידה... אבל ב"היא רצה" אמור להיות הבדל בעבר ובעתיד באופן ההגייה - בעבר זה במלעיל ובהווה במלרע. ואני לא מכירה אף אדם נורמלי שהוגה את המילים האלה לפי הכללים, כולל אני.

 

[תופס עוגב]

יופי ממש נהדר../images/Emo5.gif

זה גם מה שאני מצאתי בחיפושי וקוויתי (נסים) שמישהו יתן לי תשובה אחרת. אז מה, אין תחליף לטלפון למשוררת? חוץ מזה, אם מנקדים אותו הדבר, אז למה הוגים פעם במלרע ופעם במלעיל? (כי זאת גזרה אחרת?)

 

[nirdagan]

מנקדים אותו דבר ומבטאים אחרת

יש בהרבה שפות בעולם כולל עברית מילים שנכתבות אותו דבר ומבטאים אחרת. אפילו כשכותבים עם ניקוד. רצו במלעיל מהשורש רוץ, ובמלרע מהשורש רצה.

 

[גנגי]

תוספת קטנה לדבריו של ניר:

במלרע גם מהשורש רצ"ה, כמו שאמרת, וגם מהשורש רו"צ -היא רצה ברגעים אלה ממש (כן-כן, במלרע...).

 

[Idan91]

לא,

ההגייה השונה נעשית באותה הגזרה (גם בנע"י/ו וגם בע"ע), בבניין קל יחידה בעבר תהיה במלעל, ובהווה במלרע.