רצון חופשי.

[kk221]

כי אין גורמים לא צפויים

אם בתהליך הבחירה יש רק רציונל, אז אין מקום לבחירה - הכל נובע מהיקשים של התנאים המקדימים. לכן אם כל התנאים דומים, כל האנשים יתנהגו בצורה דומה, דומה וצפוייה מראש.

 

[מולוקו]

לא מדוייק, האדם הרציונלי אינו נביא.

והוא לא מתנהג בצורה דומה וצפוייה מראש.

 

[kk221]

הוא אינו נביא, הוא צפוי

אני מדבר על רציונל טהור, דבר שאינו קיים בעולמנו. הרי אם קיים רק רציונל, אז אם ידועים לך כל התנאים המקדימים תוכל "לנבא" את התוצאה.

 

[מולוקו]

צריך לעיין בדבר,

הסבר מהו רציונל טהור.

 

[kk221]

המממ, לא יודע

קבלת החלטה על פי פרמטרים קרים בלבד? ללא עירוב רגשות? ניתן אולי לומר שתוכנת מחשב פועלת על פי רציונל טהור, משום שקבלת ההחלטות תלויה בפרמטרים בלבד, לאל עירוב הרגש.

 

[EdisonGirl]

למה בלי רגש?

גם הרגש יכול להיות שיקול. אדם רציונלי לא צריך להתעלם מהרגש. איפכא מסתברא, הוא צריך להכיר בו ולהשתמש בו כאחד הפרמטרים, כשהשכל הוא המנצח על התזמורת...

 

[מולוקו]

השכל משמש מוחלט, לא מנצח.

לכן דיקרט שהיה נהיליסט אפסטימולוגי והשתייך לזרם הרציונלי, הטיל ספק בחושים ובעצם נשאר רק עם השכל הטהור.

 

[EdisonGirl]

כשאתה אומר: "נשאר רק עם השכל הטהור"

למה אתה מתכוון?

 

[מולוקו]

תעשי תרגיל פשוט,

עצמי עיניים, אטמי אוזניים אל תגעי בדבר. חישבי שרק התודעה שלך בנמצא. לבד בעולם סולופיסטית לחלוטין. מחקי את הזכרון שלך ,נקי אותו לחלוטין. השארי רק עם השכל ללא כל מגע חיצוני אל העולם ללא זכרון. עכשיו תנסי לחזור אל העולם רק בכוח השכל , כל דבר שאינו שכלי השמדי.

 

[EdisonGirl]

פעם נהגתי לעשות כך...

אבל זה מקשה על התקשורת הבין-אישית! ואני לא חושבת שזה חכם ו\או נכון לחיות כך, אע"פ שזה דווקא כיף אמיתי כשלעצמו. בעצם, אחרי שתקופה ניסיתי לנטרל את הרגשות, הדחפים, היצרים וכד' ונישארתי רק עם השכל (הגעתי למצב שאפילו המחשבה על המוות [כשאני מרכז העלילה..] לא גרמה לי להרגיש דבר!), למדתי לשלוט ברגש. רובה המוחלט של החברה לא מנסה לשלוט ברגש. בטח שלא לנטרל אותו, ולכן מי שמסוגל לזה, ורוצה לחיות טוב מאחרים, צריך לקחת בחשבון את הרגש שלהם לפעמים כחלק מהשיקולים. מקווה שהבנת למה אני מתכוונת..

 

[kk221]

אבל

אבל הדיון הוא אינו על האם זה טוב או רע להתנתק מהרגש, אלא על הדרך להיות חופשי לחלוטין.

 

[EdisonGirl]

נכון...

אבל הגענו לזה

... ואין זה מפתיע.. אלו נושאים מאוד קרובים דווקא...

 

[מולוקו]

אחר הטלת הספק,

בונים את האני חושב דרך השכל. זה לא מפריע לתקשורת אלא מזין אותה בתבונה.

 

[EdisonGirl]

לדעתי, אם זה לא פוגע בתקשורת

אז זה לא נטול רגש לחלוטין.

 

[מולוקו]

תקשורת תבונית. יש דבר כזה.

 

[שרוולים ירוקים]

לתרגיל הזה צריך רק שכל?

להשמיד גם את הרצון? ואיך אוכל לאטום אזניים בלי לגעת בהם? ובלי זיכרון איך אזכור לחזור אל העולם?

 

[מולוקו]

אנו מעמידים בספק כל חוש מלבד

השכל. לאחר מכן חוזרים מן הספק דרך התבונה. לאטום אוזניים יש אטמים לא צריך לגעת פיסית. כל זכרון העבר נמחק אבל לא השכל, כי הטוטאליות היא מושאה של המחשבה התיבונית.

 

[EdisonGirl]

לא כ"כ../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif..

האדם הרציונלי חופשי יותר מזה הפועל מתוך דחפים או רגשות, כי הלה כלוא בתוך שכבה נוספת של מחסומים, שהאדם הרציונלי משתדל שלא להתקל בם. ובכל מקרה, עדיין יש מחסומים שאין לאדם יכולת בחירה בהם: 1. המצב הנתון. במהלך החיים הוא מושפע מבחירותיו של האדם, אבל יש נקודת התחלה, שאינה תלויה בו כלל (כמו למי להיוולד, היכן ומה יהיה מעמדו הסוציו-אקונומי בלידתו). 2. גם במשך החיים יש לאדם, בין השאר, "הפתעות" שאיננו יכול למנוע, כי אינם תלויים בו (כמו מות קרובים, בית שנשרף, אסונות טבע ועוד). 3. מגבלות שאין לאדם אפשרות לגבור עליהם. דברים הנחשבים לדימיוניים כיום, אבל האדם מעוניין בהם (כמו: תעופה, ראיית רנטגן, חיי נצח). אפשר לומר שהשטח המאפשר לאדם יכולת תמרון ובחירה בו הוא מאוד מצומצם, עד שאני יכולה להסתכן ולומר שיתכן ואין כלל בחירה חופשית, אלא רק בדימיוננו.

 

[מולוקו]

בואי נניח את הדברים,

הנחות 1. האדם הרציונלי חופשי יותר. 2. הפועל מדחף כלוא בתוך שכבת מחסומים. 3. יש ראשית לדברים, הרי אדם נולד. 4. הפתעות בחיים, אסונות וכיוצא בזה. 5. מגבלות שאי אפשר להתגבר עליהם. עד כאן ההנחות שלך, בואי נבדוק כל אחת. 1. האדם הרציונלי חופשי יותר בגלל שאינו כלוא בשכבה של מחסומים. האדם הרציונלי אינו חופשי לחלוטין מסיבה פשוטה שהוא צריך לחיות כשהשכל משמש לו מוחלט. וזה לא קל כלל ועיקר. 2. הפועל מדחף מפעיל יצרים כמעט באופן אוטומטי, הוא משוחרר יותר כיוון שאין הוא נצרך לחיות לפי השכל אלא חייו ספונטניים יותר. ברבריים. 3. אני מסכים איך שיש התחלה. 4. הפתעות בחיים אינן קשורות לפעולת השכל הטהור, הם חלק ממאורעות שהאדם עובר. 5. מגבלה אף היא כהפתעה אינה משפיעה על פעולה השכל הטהור המוחלט. אין היא מגבילה את האדם החושב כל עוד הוא יכול לחשוב. מכל ההנחות הללו יוצאת מסקנה הפוכה לשלך, האדם היצרי חופשי יותר מהאדם הרציונלי.

 

[EdisonGirl]

אולי כך הוא מרגיש...

אך אין זה כך. דומה הדבר לאדם המתלונן למה קשה לו, בעוד אדם אחר, שאינו שואף לדבר- הכל בא לו בקלות. הסיבה נעוצה בעצם הרעיון. אדם שלא מנסה להגיע לשום מקום, יסתפק במאמץ קטן, לכיוון ארעי ויגיע למה שיגיע. אדם שיש לו שאיפה למשהו ספציפי, ייתקל בקשיים רבים יותר, כי הרבה דברים יתקשרו אצלו להגשמת השאיפה ויכולים להקל או להקשות על השגתה, אבל זה הדבר הנכון לעשות. כך האדם ירגיש שפיתח את הכישורים והכשרונות הטבעיים שזכה בהם. זה היחס בין האדם הרציונלי לזה הפועל מתוך דחפים ורגשות. אם חופש פירושו חיים ללא מאמץ- אכן הסוג השני מנצח (אך בל נתבלבל- אין זה אומר שאינו סובל...). אך אם חופש פירושו- להיות אדון לעצמי. להיות אני השולט בנטיות, בדחפים וברגשות שלי- אזי מי שפועל ע"פ השכל הוא החופשי האמיתי. להיות חופשי פירושו, לדעתי, גם להכיר במגבלות ולדעת לנצל את המקסימום האפשרי, וזה מה שהאדם הרציונלי עושה בבחירותיו בחיים. אגב, העלת בדיוק את השאלה שרציתי לעסוק בה כבר בהודעה הקודמת ושכחתי...! סחטיין...