"רפובליקה בירוק"
אני מקווה שזה לא מקום לנשים בלבד - כי עד עכשיו לא בדיוק ראיתי התייחסויות בלשון זכר - אבל בכל זאת
רפובליקה בירוק / MIND Z ----------------------- קוראים לו בר הוא בן 24 ולומד מחשבים במכללת פוינט בלימריק, בר הוא בחור שלא מי יודע מה מתבלט בכל דבר - אך במה שהוא אוהב - הוא להיות הטוב ביותר שיש, בר הוא בחור רגיש ומופנם שיש לו את העולם שלו אבל בכל זאת הוא מנסה להשתלב בעולם האמיתי למרות שלא פעם נכונו לו אכזבות מאנשים אנוכיים או רעים שלא ידעו מה זה "אנשים אחרים". בר הוא הומוסקסואל (או לפחות ככה מקווה שהוא יצליח להשאר ולא להשבר אל מול הלחצים הקשים שמופעלים עליו) הוא מנסה כל הזמן לשכנע את עצמו שהם טועים כי 10% מאוכלוסיית העולם לא טועה - וכמו שיש המון אנשים מפורסמים מצליחים וטובים והומואים - זאת איננה מילה גסה - למרות שלא תמיד זה לא הולך לו. הוא גילה את עצמו לפני 4 שנים אחרי שכבר לא יכל להחזיק יותר את הרגשות בפנים - לא יכל להיות יותר משהו שהוא לא וזה - את חברתן של נשים - הגילוי (יותר נכון ההשלמה) לוותה במשבר קשה ביותר - בר לא ידע מה לעשות מעכשיו - איך יהיו החיים שלו ? מה יקרה איתו עכשיו - והיה ברור לו שזה לא הולך להיות קל וגם לאחר שהוא עבר את המשבר עם עצמו ההורים כבלו אותו לבית ולא נתנו לו לזוז צעד בלי דין וחשבון מפורט - והיה ובר נראה ברחוב עם גבר (אפילו חבר מהמכללה שבא הוא לומד - בר היה משלם על זה מחיר כבד ביותר) מאז היו לבר מערכות יחסים שונות, אך הרבה נגמרו בכאב לב גדול ביותר לבר מאחר שאלה היו אנשים שהונו אותו, נתנו לו להאמין שהוא מצא אהבת אמת ואחרי המיטה הם בכלל לא רצו כל קשר איתו. איבוד התמימות הזה לווה במחיר כבד עד מאוד מצידו של בר מאחר ובר חי בעיר קטנה רחוק מכל הדברים של העיר הגדולה הוא לא יכל גם להפגש עם האנשים המתאימים לו - ולא פעם דרך אתרי הכרויות באינטרנט הוא ניסה ליצור קשר עם האנשים במטרה למצוא מישהו שישלים אותו, שיהיה שם שיפסיק את הצביטה החזקה הזאת בלב שכואבת כל כך בכל פעם כשהוא רואה זוג נוסף ......... . הניסיונות האלה ליוו אותו וגבו ממנו מחיר גבוה בכסף וברגשות שכן בר הוא סטודנט ואין לו הרבה כסף - אבל למרות הכל נסע לעיר הבירה - דבלין איפה שרוב האוכלוסייה התרכזה ונפגש עם כל האנשים אשר הוא דיבר באינטרנט - אך נוכח לקבל את המציאות המרה שיחסים ממרחק הם לא הדבר הכי אפשרי שיכול להיות המרחק המפריד בין מקום מגוריו של בר סט. אנג'לו לבין דבלין - אנשים פשוט לא היו מעוניינים לקבל אותו למרות שהוא נסע עד אליהם להביע את נכונותו להגיע אליהם למרות שהוא לא ידע איך בדיוק יממן את הנסיעות - כשאוהבים לא שואלים שאלות פשוט מנסים לממש את האהבה הזאת - והיא תנצח בסוף (עד כמה קיטשי שזה נשמע) - כך שבכלל במערכות יחסים (ולא חשוב עד כמה קצרות הן היו עדיין היה שם משהו דמוי מערכת יחסים), בר עבר מספר די גדול ועבר כאבים באמת לפעמים עצומים כתוצאה מגברים שהוא באמת הרגיש אליהם חיבה וידע שאם לא המרחק - הוא היה יכול להיות איתם ויכל להיות מאושר - אבל בכל זאת משהו טכני כל כך מונע ממנו... לבר יש חבר (טוב הוא היה מת שהוא יהיה חבר שלו - אבל הוא מי יודע מה הוא רוצה ובר פשוט לא מצליח לשאול אותו באמת מה הוא רוצה בלי להכנס לכל מיני השלמות בכיינות ועוד כל מיני איתו) - קוראים לו סיימון - סימון קאסי, מהרגע הראשון שבר פגש אותו במועדון גאווה בבלפסט שאליו הוא הולך כל שבוע הוא פשוט התאהב בו - עד כמה שאי אפשר להתאהב ממבט - עם הזמן הוא התקרב אל סימון והתקרב עליו במכוון, עד שבסופו של דבר הוא פתח את הפה פעם ראשונה ודיבר איתו - הם דיברו על כל מיני - מסתבר שסימון עובד בחברת בי-אינטרנט ובר נהנה מאוד לדעת שיש לו כבר מכנה משותף עם סימון - חוץ מזה שהוא נמשך אליו כל כך והם דיברו בר לקח את האומץ כי הוא הרגיש שאין לו הרבה מה להפסיד אחרי כל המכות והנפילות שהוא חטף ושאל את סימון: "אתה רוצה שנדבר על זה בארוחת ערב איפשהו?" - סימון הסכים ובר היה מאושר, הם נקראו חזרה למועדון כי הפעילות של "יום פטריק השבועי" במועדון התחדשה - הם הלכו יחד והתיישבו אחד על יד השני והמשיכו מידי פעם לדבר בין לבין בענייני הפעילות ובר הרגיש שאם הוא ימות עכשיו - לפחות הוא ימות עם חיוך על הפנים, הוא לא היה צריך שום דבר, זה בא לבד - סימון היה פשוט מדהים ומקסים כל כך ופשוט היה לו כל כך כיף לשבת ככה על יד סימון - ככה עברה לה הפעילות, ובסופה בר נכנס למתח גדול - האם לבקש מסימון את מספר הטלפון שלו ? אולי זה מוקדם מידי ? אבל מה אם סימון לא יבוא יותר ? הוא לא יכול לאבד אותו סוף סוף הוא מצא את האחד שגם קרוב אליו (יחסית - גר בבלפסט, בדיוק שעה נסיעה מסט. אנג'לו מקום מגוריו של בר) וגם כל כך מקסים אותו - הוא חיכה לסימון ועזר לו לסדר והם יצאו החוצה - סימון התיישב על חומת האבן... בר התנשם בכבדות רבה מאוד - אבל הצליח לשלוט על הטמפרמנט שלו שתמיד היה הורס לו ברגע האמת ואמר - "נו אז איך זה להיות סימון?" - סימון ענה בחביבות "לא כל כך קשה - עובדה אני משחק את התפקיד הזה כל יום" "ולתפקיד הזה יש מספר טלפון ?" - ענה כשכל חלק בגופו מתקשח ורועד כמו עלה נידף והוסיף בקול מרוסן "אני מתכוון אם אתה רוצה - כדי שנוכל לדבר קצת יותר אחרי הקבוצה" סימון חייך אליו בחביבות ונתן לו את המספר - בר רעד כולו הוא בקושי הצליח להכניס את המספר לפלאפון שלו וישר סגר אותו הם ירדו ביחד במדרגות לכיוון המדרכה - ובר בלי לשים לב פשוט נתן יד לסימון, סימון החזיק את ידו ובר הרגיש חום של חיבה זורם מכף ידו של סימון וליטף אותה בכף ידו - כך הם ירדו במדרגות עד שהגיעו למדרכה והסתכלו אל מאחוריהם - כל המועדון הגיע ביחד איתם - עכשיו אחרי הפעילות הקבוצתית במועדון של "יום פטריק" הם ירדו לפאב מתחת למועדון - כולם הלכו, והם אחריהם הולכים יד ביד בר וסימון - וסימון הרגיש שהוא נמס בתוכו - האהבה מילאה אותו - את כל כולו הוא פשוט הרגיש שלם .... פתאום כל הפחד כל הצער כל התחלואות של העולם האפור שבו הוא חי נעלמו לגמרי - למרות שהיה לילה הוא ראה הכל בבירור כאילו זה הלילה - הואר באור יום... בר היה בטוח שהוא חולם - אבל אם הוא חולם הוא מקווה מאוד לא להתעורר אבל לא היה זה החלום - החלום הכי יפה היה מציאות - בר החזיק בידו החמימה (עם כי הגדולה
) של הבחור המתוק הזה והם הלכו ככה על המדרכה אחרי כל הקבוצה. פתאום, מישהו מהקבוצה הסתובב אחורה כי הוא היה צריך לקחת משהו חזרה מהמועדון של "יום פטריק" הוא ראה את יניב ואת סימון .... (המשך יבוא ...)
אני מקווה שזה לא מקום לנשים בלבד - כי עד עכשיו לא בדיוק ראיתי התייחסויות בלשון זכר - אבל בכל זאת
רפובליקה בירוק / MIND Z ----------------------- קוראים לו בר הוא בן 24 ולומד מחשבים במכללת פוינט בלימריק, בר הוא בחור שלא מי יודע מה מתבלט בכל דבר - אך במה שהוא אוהב - הוא להיות הטוב ביותר שיש, בר הוא בחור רגיש ומופנם שיש לו את העולם שלו אבל בכל זאת הוא מנסה להשתלב בעולם האמיתי למרות שלא פעם נכונו לו אכזבות מאנשים אנוכיים או רעים שלא ידעו מה זה "אנשים אחרים". בר הוא הומוסקסואל (או לפחות ככה מקווה שהוא יצליח להשאר ולא להשבר אל מול הלחצים הקשים שמופעלים עליו) הוא מנסה כל הזמן לשכנע את עצמו שהם טועים כי 10% מאוכלוסיית העולם לא טועה - וכמו שיש המון אנשים מפורסמים מצליחים וטובים והומואים - זאת איננה מילה גסה - למרות שלא תמיד זה לא הולך לו. הוא גילה את עצמו לפני 4 שנים אחרי שכבר לא יכל להחזיק יותר את הרגשות בפנים - לא יכל להיות יותר משהו שהוא לא וזה - את חברתן של נשים - הגילוי (יותר נכון ההשלמה) לוותה במשבר קשה ביותר - בר לא ידע מה לעשות מעכשיו - איך יהיו החיים שלו ? מה יקרה איתו עכשיו - והיה ברור לו שזה לא הולך להיות קל וגם לאחר שהוא עבר את המשבר עם עצמו ההורים כבלו אותו לבית ולא נתנו לו לזוז צעד בלי דין וחשבון מפורט - והיה ובר נראה ברחוב עם גבר (אפילו חבר מהמכללה שבא הוא לומד - בר היה משלם על זה מחיר כבד ביותר) מאז היו לבר מערכות יחסים שונות, אך הרבה נגמרו בכאב לב גדול ביותר לבר מאחר שאלה היו אנשים שהונו אותו, נתנו לו להאמין שהוא מצא אהבת אמת ואחרי המיטה הם בכלל לא רצו כל קשר איתו. איבוד התמימות הזה לווה במחיר כבד עד מאוד מצידו של בר מאחר ובר חי בעיר קטנה רחוק מכל הדברים של העיר הגדולה הוא לא יכל גם להפגש עם האנשים המתאימים לו - ולא פעם דרך אתרי הכרויות באינטרנט הוא ניסה ליצור קשר עם האנשים במטרה למצוא מישהו שישלים אותו, שיהיה שם שיפסיק את הצביטה החזקה הזאת בלב שכואבת כל כך בכל פעם כשהוא רואה זוג נוסף ......... . הניסיונות האלה ליוו אותו וגבו ממנו מחיר גבוה בכסף וברגשות שכן בר הוא סטודנט ואין לו הרבה כסף - אבל למרות הכל נסע לעיר הבירה - דבלין איפה שרוב האוכלוסייה התרכזה ונפגש עם כל האנשים אשר הוא דיבר באינטרנט - אך נוכח לקבל את המציאות המרה שיחסים ממרחק הם לא הדבר הכי אפשרי שיכול להיות המרחק המפריד בין מקום מגוריו של בר סט. אנג'לו לבין דבלין - אנשים פשוט לא היו מעוניינים לקבל אותו למרות שהוא נסע עד אליהם להביע את נכונותו להגיע אליהם למרות שהוא לא ידע איך בדיוק יממן את הנסיעות - כשאוהבים לא שואלים שאלות פשוט מנסים לממש את האהבה הזאת - והיא תנצח בסוף (עד כמה קיטשי שזה נשמע) - כך שבכלל במערכות יחסים (ולא חשוב עד כמה קצרות הן היו עדיין היה שם משהו דמוי מערכת יחסים), בר עבר מספר די גדול ועבר כאבים באמת לפעמים עצומים כתוצאה מגברים שהוא באמת הרגיש אליהם חיבה וידע שאם לא המרחק - הוא היה יכול להיות איתם ויכל להיות מאושר - אבל בכל זאת משהו טכני כל כך מונע ממנו... לבר יש חבר (טוב הוא היה מת שהוא יהיה חבר שלו - אבל הוא מי יודע מה הוא רוצה ובר פשוט לא מצליח לשאול אותו באמת מה הוא רוצה בלי להכנס לכל מיני השלמות בכיינות ועוד כל מיני איתו) - קוראים לו סיימון - סימון קאסי, מהרגע הראשון שבר פגש אותו במועדון גאווה בבלפסט שאליו הוא הולך כל שבוע הוא פשוט התאהב בו - עד כמה שאי אפשר להתאהב ממבט - עם הזמן הוא התקרב אל סימון והתקרב עליו במכוון, עד שבסופו של דבר הוא פתח את הפה פעם ראשונה ודיבר איתו - הם דיברו על כל מיני - מסתבר שסימון עובד בחברת בי-אינטרנט ובר נהנה מאוד לדעת שיש לו כבר מכנה משותף עם סימון - חוץ מזה שהוא נמשך אליו כל כך והם דיברו בר לקח את האומץ כי הוא הרגיש שאין לו הרבה מה להפסיד אחרי כל המכות והנפילות שהוא חטף ושאל את סימון: "אתה רוצה שנדבר על זה בארוחת ערב איפשהו?" - סימון הסכים ובר היה מאושר, הם נקראו חזרה למועדון כי הפעילות של "יום פטריק השבועי" במועדון התחדשה - הם הלכו יחד והתיישבו אחד על יד השני והמשיכו מידי פעם לדבר בין לבין בענייני הפעילות ובר הרגיש שאם הוא ימות עכשיו - לפחות הוא ימות עם חיוך על הפנים, הוא לא היה צריך שום דבר, זה בא לבד - סימון היה פשוט מדהים ומקסים כל כך ופשוט היה לו כל כך כיף לשבת ככה על יד סימון - ככה עברה לה הפעילות, ובסופה בר נכנס למתח גדול - האם לבקש מסימון את מספר הטלפון שלו ? אולי זה מוקדם מידי ? אבל מה אם סימון לא יבוא יותר ? הוא לא יכול לאבד אותו סוף סוף הוא מצא את האחד שגם קרוב אליו (יחסית - גר בבלפסט, בדיוק שעה נסיעה מסט. אנג'לו מקום מגוריו של בר) וגם כל כך מקסים אותו - הוא חיכה לסימון ועזר לו לסדר והם יצאו החוצה - סימון התיישב על חומת האבן... בר התנשם בכבדות רבה מאוד - אבל הצליח לשלוט על הטמפרמנט שלו שתמיד היה הורס לו ברגע האמת ואמר - "נו אז איך זה להיות סימון?" - סימון ענה בחביבות "לא כל כך קשה - עובדה אני משחק את התפקיד הזה כל יום" "ולתפקיד הזה יש מספר טלפון ?" - ענה כשכל חלק בגופו מתקשח ורועד כמו עלה נידף והוסיף בקול מרוסן "אני מתכוון אם אתה רוצה - כדי שנוכל לדבר קצת יותר אחרי הקבוצה" סימון חייך אליו בחביבות ונתן לו את המספר - בר רעד כולו הוא בקושי הצליח להכניס את המספר לפלאפון שלו וישר סגר אותו הם ירדו ביחד במדרגות לכיוון המדרכה - ובר בלי לשים לב פשוט נתן יד לסימון, סימון החזיק את ידו ובר הרגיש חום של חיבה זורם מכף ידו של סימון וליטף אותה בכף ידו - כך הם ירדו במדרגות עד שהגיעו למדרכה והסתכלו אל מאחוריהם - כל המועדון הגיע ביחד איתם - עכשיו אחרי הפעילות הקבוצתית במועדון של "יום פטריק" הם ירדו לפאב מתחת למועדון - כולם הלכו, והם אחריהם הולכים יד ביד בר וסימון - וסימון הרגיש שהוא נמס בתוכו - האהבה מילאה אותו - את כל כולו הוא פשוט הרגיש שלם .... פתאום כל הפחד כל הצער כל התחלואות של העולם האפור שבו הוא חי נעלמו לגמרי - למרות שהיה לילה הוא ראה הכל בבירור כאילו זה הלילה - הואר באור יום... בר היה בטוח שהוא חולם - אבל אם הוא חולם הוא מקווה מאוד לא להתעורר אבל לא היה זה החלום - החלום הכי יפה היה מציאות - בר החזיק בידו החמימה (עם כי הגדולה