רע Sפארקר!! רע!!
אני מגיע לפקולטה, שעה ראשונה, ונכנס לכיתה עם פרצוף קצת דכאוני (אני עדיין קצת חולה ואתמול לא הלכתי) כמה חבר'ה שואלים אותי מה קורה ולמה לא באתי אתמול... אני אומר "יש לי חדשות" נדבר אח"כ ומשאיר את כולם סקרנים. באותו רגע עולה לי בראש רעיון למתיחת אחד באפריל נחמדה... באמצע השיעור כנראה שרטט לי הסלולרי עניתי ודיברתי באנגלית+ג'יבריש, התמצלתי לפני המורה, אמרתי שזה חשוב ויצאתי לביים שיחה בחוץ. אחרי שעתיים הגיעה השעה החופשית בה הלכנו כולנו לקפטריה... נעמדתי ברשמיות ואמרתי שמחר אני טס להולנד!! התקשרו אליי אתמול, ואמרו לי שהתקבלתי לעבודה בפיליפס ואפילו כבר הזמינו לי טיסה למחר בה אני אכיר את החברה. אני אשהה שם בערך שבוע ואז אחזור לכמה ימים לארוז ולטוס לשם סופית. החבר'ה נשארו עם פה פתוח. איך? במה? למה? (אילתרתי במקום) שלחתי להם לפני שנה קורות חיים, ומסתבר שהם בעלי השפעה בישראל וביררו עם הצבא (אף אחד שם לא יודע מה באמת עשיתי בצבא) וגילו במה עסקתי והם רוצים אותי מיד!! אני ינהל קבוצת מחקר לפיתוח מוצרים לטווח ארוך - 10-15 שנה (המוצרים או אני לא ממש משנה...) פחחח... הסיפור נבלע בקלות... אמרתי להם שהודיעו לי שיש לי טיסה כבר מחר על הבוקר. "אבל מה?!?! לא נוכל לצאת פעם אחרונה ביחד??!! לפחות נצא לשתות איזה בירה!! מה, לא תהיה במסיבות האביב?? תהיה בפריה של אוגוסט??!" וכו'... היה לי פרצוץ של תשעה באב (כאב לי נורא הגרון) ונראה לי שהעיניים שלי היו קצת אדומות (העדשות שלי סבלו מהעשן) תהיתי לעצמי מתי אני אחשוף את העניין... אבל החלטתי להמשיך לבינתיים... ופה אני אציין שכילד כמעט אף פעם לא יצא לי להריץ מתיחות טובות... תמיד יצא התאריך על פסח או על סופ"ש... חשוב מאוד גם להבנה שאחד באפריל לא קיים בספרד!! פה ישנו יום של מתיחות שנקרא "יום התמימים" והוא יוצא ב-28 לדצמבר. החבר'ה היו שקטים והעירו הערות למיניהן... ציינתי שדווקא מאוד התרגלתי לעיר ואני מאוד מרוצה בה... השתיקה המשיכה... קבענו להפגש על בירה יותר מאוחר בלילה ואמרתי שאני צריך ללכת כי מלגה משחקת... קראתי לעוד שני חבר'ה שישבו בשולחנות אחרים ונעמדתי... אמרתי שאלה היו חודשים באמת נהדרים, שמאוד שמחתי להכיר אותם, ו... (דמעות בעיניים לשתי בנות ובחור אחד על סף) ו... ו... שאני לא יודע אם הם יודעים אבל ברוב העולם הראשון באפריל הוא "יום התמימים"... אחת הבחורות התחילה לבכות וזרקה עליי מפיות וכל מה שבא ליד... שאר החבר'ה היו בשוק טוטאלי ואמרו שהם יותר לא מדברים איתי... (חבל שלא הייתה שם מישהי (מי שהיה בצ'ט יודע), היה יכול להיות מעניין וסופסוף הייתי מגלה מה היא חושבת עליי) האמת היא שגם אני כמעט התחלתי לבכות (העשן, העשן)... גיליתי שיש לי חברים טובים שם... אבל הרגשתי ממש לא נעים על המצב בו שמתי את החבר'ה. לאחר שנרגענו כולנו ועישנו הרבה, (ואני ציינתי שזה היתרון שלי בספרד - להם יש שני ימי הולדת - הרגיל ושל הקדוש, ולי יש שני "ימי תמימים") הלכתי לחפש את החבר הכי טוב שלי (פתי גדול) ולעשות סיבוב שני... לא מצאתי אותו... מזל.
אני מגיע לפקולטה, שעה ראשונה, ונכנס לכיתה עם פרצוף קצת דכאוני (אני עדיין קצת חולה ואתמול לא הלכתי) כמה חבר'ה שואלים אותי מה קורה ולמה לא באתי אתמול... אני אומר "יש לי חדשות" נדבר אח"כ ומשאיר את כולם סקרנים. באותו רגע עולה לי בראש רעיון למתיחת אחד באפריל נחמדה... באמצע השיעור כנראה שרטט לי הסלולרי עניתי ודיברתי באנגלית+ג'יבריש, התמצלתי לפני המורה, אמרתי שזה חשוב ויצאתי לביים שיחה בחוץ. אחרי שעתיים הגיעה השעה החופשית בה הלכנו כולנו לקפטריה... נעמדתי ברשמיות ואמרתי שמחר אני טס להולנד!! התקשרו אליי אתמול, ואמרו לי שהתקבלתי לעבודה בפיליפס ואפילו כבר הזמינו לי טיסה למחר בה אני אכיר את החברה. אני אשהה שם בערך שבוע ואז אחזור לכמה ימים לארוז ולטוס לשם סופית. החבר'ה נשארו עם פה פתוח. איך? במה? למה? (אילתרתי במקום) שלחתי להם לפני שנה קורות חיים, ומסתבר שהם בעלי השפעה בישראל וביררו עם הצבא (אף אחד שם לא יודע מה באמת עשיתי בצבא) וגילו במה עסקתי והם רוצים אותי מיד!! אני ינהל קבוצת מחקר לפיתוח מוצרים לטווח ארוך - 10-15 שנה (המוצרים או אני לא ממש משנה...) פחחח... הסיפור נבלע בקלות... אמרתי להם שהודיעו לי שיש לי טיסה כבר מחר על הבוקר. "אבל מה?!?! לא נוכל לצאת פעם אחרונה ביחד??!! לפחות נצא לשתות איזה בירה!! מה, לא תהיה במסיבות האביב?? תהיה בפריה של אוגוסט??!" וכו'... היה לי פרצוץ של תשעה באב (כאב לי נורא הגרון) ונראה לי שהעיניים שלי היו קצת אדומות (העדשות שלי סבלו מהעשן) תהיתי לעצמי מתי אני אחשוף את העניין... אבל החלטתי להמשיך לבינתיים... ופה אני אציין שכילד כמעט אף פעם לא יצא לי להריץ מתיחות טובות... תמיד יצא התאריך על פסח או על סופ"ש... חשוב מאוד גם להבנה שאחד באפריל לא קיים בספרד!! פה ישנו יום של מתיחות שנקרא "יום התמימים" והוא יוצא ב-28 לדצמבר. החבר'ה היו שקטים והעירו הערות למיניהן... ציינתי שדווקא מאוד התרגלתי לעיר ואני מאוד מרוצה בה... השתיקה המשיכה... קבענו להפגש על בירה יותר מאוחר בלילה ואמרתי שאני צריך ללכת כי מלגה משחקת... קראתי לעוד שני חבר'ה שישבו בשולחנות אחרים ונעמדתי... אמרתי שאלה היו חודשים באמת נהדרים, שמאוד שמחתי להכיר אותם, ו... (דמעות בעיניים לשתי בנות ובחור אחד על סף) ו... ו... שאני לא יודע אם הם יודעים אבל ברוב העולם הראשון באפריל הוא "יום התמימים"... אחת הבחורות התחילה לבכות וזרקה עליי מפיות וכל מה שבא ליד... שאר החבר'ה היו בשוק טוטאלי ואמרו שהם יותר לא מדברים איתי... (חבל שלא הייתה שם מישהי (מי שהיה בצ'ט יודע), היה יכול להיות מעניין וסופסוף הייתי מגלה מה היא חושבת עליי) האמת היא שגם אני כמעט התחלתי לבכות (העשן, העשן)... גיליתי שיש לי חברים טובים שם... אבל הרגשתי ממש לא נעים על המצב בו שמתי את החבר'ה. לאחר שנרגענו כולנו ועישנו הרבה, (ואני ציינתי שזה היתרון שלי בספרד - להם יש שני ימי הולדת - הרגיל ושל הקדוש, ולי יש שני "ימי תמימים") הלכתי לחפש את החבר הכי טוב שלי (פתי גדול) ולעשות סיבוב שני... לא מצאתי אותו... מזל.