לנסות זה לא כואב........
תראי אישית אני לא מכירה אותך, אבל מרשה לעצמי לומר שבגיל הזה הייתי במצב בטטה. חיה בתוך בועה, העולם מסביבי לא עניין אותי כלל. אבל יום אחד אתה קם בבוקר ואומר קיבינימט, זה מה שאני רוצה בשבילי? חיים רק פעם אחת ואת כל החיים שלי אני זורקת לקנטים. אז פשוט דבר ראשון את מחפשת את הדברים הטובים שבך, תחביב כלשהו ומתחילה ליישם, בעיה עם המשפחה להתמודד, לבוא אפילו לומר סליחה, סליחה שטעיתי אבל מהסליחה הזאת אתה גולש לעולם חדש. הקשר עם האנשים, מי היה אשם? אני!!! הרגשתי לא רצויה, סגורה, מופנמת, בודדה, מתרחקת. אז פשוט להתקרב, הריי בכל מקום אליו תלכי בחייך את תכירי אנשים, חברות חדשות, בצבא או בשירות לאומי תמיד תמצאי לך חברה אחת טובה שתבין אותך, וזה תלוי בגישה שלך, מקום עבודה, מקום בילוי, תמיד תכירי. קודם כל לחייך, המבט הזה מאד חשוב. מה זה לבוא מוכנה? כבר עם גישה שלילית? במילא אף אחד לא התייחס אליי? לא ארגיש שייכת? אחשוב כל רגע איך אני בורחת מפה? לא ממלה, זו לא הדרך הנכונה. את רוצה לבוא מוכנה? סבבה. אבל בכיוון החיובי, אני באה עם מצב רוח טוב, תקוה, אני מחליטה שאני משתלבת עם כולם, לוקחת נשימה עמוקה ואומרת לעצמי די!! עד כאן, מהיום אני רוצה לחיות. לא לשלול מיד כל אחד שפונה אלייך, את כבר רואה את כולם כדמות אחת, לא רצויים בחייך, כולם שליליים, וזה לא נכון. גם אם הוא מעיר לך, לא נראה לך רציני עלייך לנסות לוותר, להבין, לא לחשוב שכולם צריכים להיות מה שאת רוצה, אלא לנסות להבין את הצד השני כדיי להתמודד ולהבין איך אני צריכה לפנות לאדם על מנת להשתלב בחברה. לא כל דבר בחיים מוריד את החשק לחיות, לחשוב למה אני רוצה להגיע ובשביל זה לחיות בשבילו.