רע לי
הי. דווקא רציתי לשתף אתכם, ולא את פורומי התמיכה, כי יש משהו טוב בלדבר עם אנשים שהם מהעיר שלך.. אומרים שכ10 אחוז במהלך החיים שלהם סובלים מדכאון קלניני. אומרים שדכאון זאת מחלה נורא נורא נפוצה. אז למה אני לא מרגיש את זה מסביבי? אולי אני לא מספיק עדיין לא מספיק קרוב לאנשים בשביל לדבר איתם על זה ואני פשוט לא יודע. אבל אני התחלתי ללמוד, ובהתחלה לי הלך ממש ממש טוב. באמת טוב. ואחרי זה, אחרי איזה חודש, נכנסתי לאיזה יומיים-שלוש של דכאון, ולא הגעתי ולא יצאתי מהבית. הייתי משלים את הלימודים, אבל זה הכניס אותי לניתוק חברתי גדול, כי לא היה לי נוח להסביר לאנשים למה לא הייתי, ולמה אני צריך להשלים את החומר, ואז זה הדרדר ועוד ועוד. וגם את הזמן לא נצלתי בצורה יעילה כי אני מפחד פשוט להכניס את עצמי ללחץ בשביל שאני לא אגיע עוד פעם למצב כזה של כבוי לגמרי, ואז אני לומד פחות, ואז זה יותר קשה. אני פשוט לא מצליח להבין איך זה שאם יש עוד אנשים שזה קורה להם, איך אפשר בכלל לעבור ככה את האוניברסיטה.. לא מבין איך אפשר להצליח בלימודים אם מידי פעם קורים דכאונות שמוציאים אותך מהחיים, ואחרי זה, אני מתבייש בזה, וקשה לי לחזור..
הי. דווקא רציתי לשתף אתכם, ולא את פורומי התמיכה, כי יש משהו טוב בלדבר עם אנשים שהם מהעיר שלך.. אומרים שכ10 אחוז במהלך החיים שלהם סובלים מדכאון קלניני. אומרים שדכאון זאת מחלה נורא נורא נפוצה. אז למה אני לא מרגיש את זה מסביבי? אולי אני לא מספיק עדיין לא מספיק קרוב לאנשים בשביל לדבר איתם על זה ואני פשוט לא יודע. אבל אני התחלתי ללמוד, ובהתחלה לי הלך ממש ממש טוב. באמת טוב. ואחרי זה, אחרי איזה חודש, נכנסתי לאיזה יומיים-שלוש של דכאון, ולא הגעתי ולא יצאתי מהבית. הייתי משלים את הלימודים, אבל זה הכניס אותי לניתוק חברתי גדול, כי לא היה לי נוח להסביר לאנשים למה לא הייתי, ולמה אני צריך להשלים את החומר, ואז זה הדרדר ועוד ועוד. וגם את הזמן לא נצלתי בצורה יעילה כי אני מפחד פשוט להכניס את עצמי ללחץ בשביל שאני לא אגיע עוד פעם למצב כזה של כבוי לגמרי, ואז אני לומד פחות, ואז זה יותר קשה. אני פשוט לא מצליח להבין איך זה שאם יש עוד אנשים שזה קורה להם, איך אפשר בכלל לעבור ככה את האוניברסיטה.. לא מבין איך אפשר להצליח בלימודים אם מידי פעם קורים דכאונות שמוציאים אותך מהחיים, ואחרי זה, אני מתבייש בזה, וקשה לי לחזור..
