Fellen Angle
New member
רע לי, קשה לי.
ליפני חצי שנה בערך נפטרה החברה הכי טובה שלי מסרטן. היא לא בדיוק חברה הכי טובה.. היא יותר מבוגרת ממני, היא שמרה עלי כל הזמן כשהייתי קטנה, ורק בשנים האחרונות טיפה התרחקנו. אני עדיים זוכרת את היום שסבתא שלי אמרה לי שקרן חולה שוב. בכיתי שעות.. אחרי יומיים קיבלתי טלפון, ואמרו לי שקרן רוצה שאני יבוא לבקר אותה. הלכתי אליה, לבית החולים.. אני לא יודעת אם זאת הייתה טעות או חכם מצדי.. היא הייתה כ"כ רזה, שנדמה היה לי שאם תנשוב רוח קלה היא תתפורר. לא דיברתי הרבה.. היו אצלה עוד אורחים בחדר. בסוף המחלה, שהיא כבר הקריחה לגמרי והייתה נפוחה מהתרופות שקיבלה ביקשה שאבוא שוב.. ושוב לא היינו לבד. לא הייתה לי ההזדמנות לדבר איתה.. אחרי כמה שבועות הודיעו לי שהיא נפטרה. אפילו דמעה לא יצאה לי. יום למחורת.. יום שני. אני לא אשכח.. פעם ראשונה שהייתי בהלוויה, כ"כ הרבה אנשים לבושים שחור עשו לי רע. לאחר מכן נאומי הפרידה.. אמא שלה הייתה על סף התמותתות, היא בכתה ובכתה..אח שלה הגיע בטיסה מיוחדת מחו"ל, ואבא שלה ניראה כ"כ עייף. כמה בכיתי.. כמה. השלב שבאמת שבר אותי היה הקבורה עצמה. הארוס שלה, מרקו, שם עליה עפר.. ואז אמר "מה אני משוגע? אני קובר אותה בחול?" המשפט הזה מצלל לי בראש מאותו יום, ואני כל הזמן על סף דמעות. אני לא יכולה לשכוח אותה.. אני לא רוצה. אבל אני גם לא מסוגלת להיות שמחה בלי להרגיש אשמה. תודה שהקשבתם.. או לפחות ככה אני חושבת.. כי אף אחד אחר לא באמת מקשיב. רק שומע.
ליפני חצי שנה בערך נפטרה החברה הכי טובה שלי מסרטן. היא לא בדיוק חברה הכי טובה.. היא יותר מבוגרת ממני, היא שמרה עלי כל הזמן כשהייתי קטנה, ורק בשנים האחרונות טיפה התרחקנו. אני עדיים זוכרת את היום שסבתא שלי אמרה לי שקרן חולה שוב. בכיתי שעות.. אחרי יומיים קיבלתי טלפון, ואמרו לי שקרן רוצה שאני יבוא לבקר אותה. הלכתי אליה, לבית החולים.. אני לא יודעת אם זאת הייתה טעות או חכם מצדי.. היא הייתה כ"כ רזה, שנדמה היה לי שאם תנשוב רוח קלה היא תתפורר. לא דיברתי הרבה.. היו אצלה עוד אורחים בחדר. בסוף המחלה, שהיא כבר הקריחה לגמרי והייתה נפוחה מהתרופות שקיבלה ביקשה שאבוא שוב.. ושוב לא היינו לבד. לא הייתה לי ההזדמנות לדבר איתה.. אחרי כמה שבועות הודיעו לי שהיא נפטרה. אפילו דמעה לא יצאה לי. יום למחורת.. יום שני. אני לא אשכח.. פעם ראשונה שהייתי בהלוויה, כ"כ הרבה אנשים לבושים שחור עשו לי רע. לאחר מכן נאומי הפרידה.. אמא שלה הייתה על סף התמותתות, היא בכתה ובכתה..אח שלה הגיע בטיסה מיוחדת מחו"ל, ואבא שלה ניראה כ"כ עייף. כמה בכיתי.. כמה. השלב שבאמת שבר אותי היה הקבורה עצמה. הארוס שלה, מרקו, שם עליה עפר.. ואז אמר "מה אני משוגע? אני קובר אותה בחול?" המשפט הזה מצלל לי בראש מאותו יום, ואני כל הזמן על סף דמעות. אני לא יכולה לשכוח אותה.. אני לא רוצה. אבל אני גם לא מסוגלת להיות שמחה בלי להרגיש אשמה. תודה שהקשבתם.. או לפחות ככה אני חושבת.. כי אף אחד אחר לא באמת מקשיב. רק שומע.