רע לי וכואב..............................

[lonly9]

רע לי וכואב..............................

בחורה טיפשה הייתי, התחתנתי כי זה היה קרש הצלה. כסף לא היה ולא עזרה והוא היה שם, ובו היתי תלויה מבחינה כספית
ועכשו שלוש שנים אחרי מרגישה רע כמו אז, ידעתי שזה לא זה אבל הרגשתי שאין לי ברירה
אני לא מאושרת ולא אוהבת אותו
ורע לי ככ וכואב בלב, אין לי לאן ללכת המפשחה שלי בעצמה במצב כלכלי לא טוב
אני כל היום בוכה, יש לי כאבי ראש מרוב הבכי
לא רוצה לחיות ככה, אני אומללה ורע לי, אני רואה אנשים מאושרים ואני מתה מבפנים
ויש לי בת מקסימה, שהאמת מסכנה שהיא באה לעולם הזה וגם אני, הלוואי שאמות, הרי רק סבל וכאב יש לי בלב
כל אחד חי בחדר שלו, לא מדברת איתו, רואה אותו ונגעלת, ובא לי ללכת אבל אין לי לאן. התפטרתי מהעבודה לצורך טיפול בילדה. אין לי כלום בחיים האלו או לפי לפנות
חולמת להיות עם מישהו שאני אוהבת. בכל קשר יש בעיות אבל שיש בסיס של אהבה על הכל אפשר להתגבר, ופה יש בסיס של כלום- של החלטה פזיזה שלי כי זה היה המפלט
כמה בא לי לצאת לאיזו חופשה לנקות את הראש אבל אין לי עם מי וגם כסף אין לי
למה מגיע לי הסבל הזה, אני רק בוכה וזה ככ כואב וצובט

 

[מריוס זכריה]

פעם נהגו לומר שאפשר ללמוד לאהוב מישהו

ואת יודעת מה? אני מאמין בזה.
לא שאני לא בעד בחירה נכונה מראש.
אבל גם אם מישהו נכפה עליך מכל מיני סיבות (כסף, שידוך, סתם טעות), זה לא אומר שאי אפשר ללמוד לאהוב אותו.

הוא מגעיל אותך? למה? מה כל כך דוחה בו? נסי להיות עניינית ולא לכתוב מהמקום הממורמר.

 

[lonly9]

הוא מעצבן אותי

הדיבור שלו, צורת הביטוי, תנועות הידיים הכגל

 

[מריוס זכריה]

אז הכל אצלו מגעיל אותך

הוא הרי לא מפלצת. ברמה הכי אובייקטיבית.
את הרי בחרת בו, גם אם משיקולים של מפלט או בריחה או בטחון כלכלי, אבל בטח היה עוד אחד או שניים שיכלו לתת לך את המפלט הזה. את כן בחרת בו, לתפקיד הספציפי הזה של "המפלט שלך".

זאת אומרת שכל הגועל הזה הוא בכלל בראש שלך. מישהי אחרת יכלה מאוד לאהוב אותו.

את יכולה להגיד שאין לך ברירה, כי ככה את מרגישה. אבל אני אגיד לך שיש ברירה.
את בוודאי לא שמחה לשמוע שיש ברירה, כי במסכנות שלך את לפחות בבית. זה המקום המוכר לך. המקום הבטוח ממנו אי אפשר יותר ליפול. את כבר הכי למטה.
אבל הכל בראש שלך.
אם יציעו לך דרך לחיות עם מה שיש ולהיות מאושרת, את לא תרצי בזה. את תגידי שאת לא יכולה.
נח לך בסבל. הוא מוכר, יש בו משהו מתוק, ובעיקר חוסר האונים הוא נעים: אני קורבן, מסכנה, על הפנים, אל תדברו אתי ואל תציעו לי שום דבר. אני הרי לא יכולה לעשות כלום...

ואני טוען שאת יכולה לקום מחר בבוקר, להחליט שהסבל שלך הוא לא מי יודע מה נחמה גודלה, ולהתחיל לאהוב את החיים. להתחיל להסתכל על בעלך כמו שנשים אחרות יכולות להסכל עליו. לראות מה טוב בו ולאהוב את זה.

את יכולה. וזה יהיה לך טוב. אבל זו קפיצה מחשבתית ענקית.

בהצלחה!

 

[מריוס זכריה]

אה, ושכחתי פרט קטן:

כל זוג הרי נכנס למאבק כח. כך אני חוזר וטוען ללא לאות. גם זוג שהיה הכי מאוהב.\
&nbsp
אל למה שאת ולהוא לא תהיו במאבק כח... אתם שם בדיוק כמו כל זוג אחר, רק אולי בצורה חריפה יותר - כי את לא רק כועסת עליו, כמו כל אישה טובה (וכל גבר טוב) - אל גם כי את כועסת על עצמך...
&nbsp
מאבק הכח בדרך כלל מרחיק, גורם לכעס, איבה ולבסוף גם דחיה וגועל.
&nbsp
ובמאבק כח צריך לטפל בכלים מקצועיים. תנסו....... מקסימום יצליח (אם את בכלל רוצה שזה יצליח...)

 

[חתולה במגפיים לה לה לה]

הסיפור שלך כואב מאד אבל לצערי

על זה נאמר המשפט ״תאכל את מה שבישלת״, ואני לא רוצה לפגוע בך, לא מנסה להיות רעה.
אבל את קצת השתמשת באדם שאולי אוהב או אהב אותך, והתחתנת איתו מתוך אומללות... את לא אומללה בגללו, אלא אולי בגלל סיפור החיים שלך הכללי.
וברור שנישואים שאין בהם אהבה מגבירים סבל, אבל ממה את נגעלת? מאדם שכביכול היה הקרש הצלה שלך מהחיים ההם? הרי זה מה שבחרת ורצית. אל תנסי לזייף רגשות. אם זו לא אהבה בוערת, אז בסדר. אבל משהו בו בכל זאת גרם לך להתחתן איתו, וגם אם רק הוא אוהב אותך, למה זה לא ראוי להערכה בעינייך? שהוא ״נושא את הצלב״ על כתפיו. ז״א, שמהצד שלו להיות עם אישה שלא אוהבת אותך ובעצם התחתנה איתך סתם כי זו היתה הדרך שלה לברוח מהחיים הקודמים שלה. והיא נגעלת ממנו, ולא סובלת אותו.
האם זו לא טרגדיה בעינייך?
זה קשה ולא קל, אבל תנסי לצאת מהשבלונה שלך, לנסות לכתוב את התסריט של חייך מחדש. ותרשי לי לאמר לך, שומעים את הכאב שלך. שומעים שאת כמו חיה פצועה בכלוב.
מותר לך.

אבל יש שם עוד אדם במערכת, הוא אבא של הבת שלך, והוא נשמע מסכן. גם הוא כלוא בחיים האלה. הוא לא ה״אויב״ שלך. הוא לא אשם במה שקרה לכם.
הוא שותף גורל שלך, לאותו הסיפור שאתם כרוכים בו יחד. תנסי למלא את הלב שלך בחמלה, תראי מה קורה. אולי משהו יפתח אצלך

 

[אינדוקציה לאחור]

תתחילי במשהו

המשהו הזה הוא לבנות את עצמך.
לקטר ולבכות זה קל - אבל לא יוביל אותך לכלום ובעולם האמיתי אין פיות ונסיכים שיושיעו אותך - זו רק את
תתחילי בלקיים את עצמך, אחרי שתהיי עצמאית תוכלי לעשות צעדים נוספים.
מנסיון, עצם היציאה החוצה, היכרות עם אנשים נוספים, הצורך להתלבש בבוקר - כבר יובילו אותך להרגשה טובה יותר
תני לעצמך זמן לבנות את עצמך ואולי את הזוגיות שלך
אחרי שתהפכי עצמאית תוכלי לקחת החלטות שיתאימו לך, לילדה וגם לו

בהצלחה

 

[אמרלדה]

יקירה,

יש לך הרבה עבודה. גם עם עצמך, וגם עם עזרה מקצועית, במקביל ובשלבים.
זה לא זבנג וגמרנו.

ראשית, פני לקופת חולים לרופא האישי שלך, ספרי לו, ובקשי ממנו הפניה לפסיכיאטר דרך הקופה.
הפסיכיאטר מגיע בד"כ יחד עם טיפול פסיכולוגי, אבל אינני יודעת אם יש טיפול כזה דרך הקופה.
בקשי מהרופא להפנות אותך גם לעובדת סוציאלית או למחלקת הרווחה במקום מגורייך. הם יתנו לך את
הסעד הנפשי הראשוני והצמוד, אם אין דרך הקופה פסיכולוג.
פסיכיאטר, בטוח יש. הפסיכיאטר אינו פסיכולוג. הוא רופא לכל דבר, רופא הנפש. ותפקידו לתת תרופות.
את לא מאמינה כמה כדור אחד או שניים ליום יכולים לעזור (ייקח זמן. שבועיים עד חודש, וזה גם ניתן
בהדרגה) כדי להרים את הראש ולהיות מסוגלת להסתכל קדימה. אלפי אנשים נעזרים בכדורים האלה בעידן
המודרני, מצליחים וחייכניים, בזכותו.

חשוב לדעת: נכון שהתרופות לא ישנו לך את המצב, לא יעזרו לך להתמודד עם הזוגיות, לא יעזרו לך
לשנות את מצבך הכלכלי וכדומה. את כל אלה תצטרכי לעשות בעצמך, מתוך כוחות שלך ומעט עזרה
מקצועית. אבל הן יביאו אותך להיות מסוגלת לעשות את זה.

שנית ובמקביל, כפי שאמרו לך כאן, את צריכה לצאת מהבית.
איך עושים את זה? דברי אתו, אמרי לו שאת מתחרטת שהתפטרת מהעבודה.
נשים רבות עובדות וגם מגדלות ילדים. אמרי לו שאת צריכה למצוא עבודה כלשהי, כדי לצאת מהבית
וכדי לפגוש אנשים וכדי לא להיות כל היום בתוך הפיפי-קקי.
ואז חפשו דרך איך לטפל בילדה באותן שעות שאינך בבית. גם אם המשכורת שלך תשלם בהתחלה רק את
המטפלת או המעון, זה בסדר. במצבך, המטרה היא קודם כל לעמוד על הרגליים ורק אחר כך להתחיל
להרוויח כסף.

ומה עם חברות? יש עם מי לדבר? את אומרת שאין לך עם מי לצאת לחופשה. האם זה
אומר שאין לך חברות? בלי קשר לחופשה, צאי אחר הצהרים לגינה השכונתית ופגשי
אמהות כמוך, והתחילי לדבר אתן על הילדה, על גידול ילדים, על השכונה, על העצים. כך עושים
חברות.

ובקשר לחופשה - חופשה זו בריחה. נכון, זו בריחה שנותנת כוחות, אבל נתתי לך פה כמה
הצעות אחרות שנותנות כוחות, הרבה יותר לעומק ולזמן יותר ארוך. כך שאם אינך יכולה לצאת
לחופשה - לא נורא. בחרי דרך אחרת להתחיל אתה, ובסוף גם תוכלי לצאת לחופשה. את תראי.

התחילי לעשות. ואת יכולה לחזור לדבר גם אתנו, ולספר לנו מה עשית. בהצלחה.

 

[lonly9]

אף אחד לא יודע

והייתי בעבר בטיפול וזה לא עזר
כל עוד והמצב קיים זה לא יעזור