רע לי בלב..
נמאס לי כל כך לחשוב עליו כל הזמן.. לחשוב אם גם הוא חושב עלי, איך זה הגיוני שלפני חודש הוא כתב לי כאלה מכתבי אהבה על נצחיות ושהוא רוצה יום אחד להיות בעלי, שאני הכל בשבילו ופתאום הכל השתנה, אחרי שלושה חודשיים של אימיילים שאני מטיילת בחו"ל והוא נשאר בארץ, מחכה לי וכותב לי אימיילים של אהבה מטורפת.. ועכשיו כבר עברו 4 חודשיים מאז שנסעתי וחודש נוסף שאני בארץ ועוד לא ראיתי אותו, הוא בכלל לא מראה רצון לראות אותי, הוא כל כך רציונלי ואתמול שאמרתי לו שהוא כל כך חסר לי ואני מתגעגעת לשלוש שנים שהיינו יחד, הוא הגיב שהוא לא רוצה לפגוע בי ,אבל לא רע לו ככה, ככה לבד, ושהוא היה צריך את הזמן הזה , השקט הזה.. מה לא היה לו מספיק שקט בתקופה שלא הייתי? אחרי זה שאלתי אותו אם אני חסרה לו? אז הוא אמר שאני מאוד חסרה לו אבל הוא יודע שבתקופה האחרונה לא הסתדרנו ואם נועדנו אחד לשני הזמן יעשה את שלו?!! אז אמרתי לו שאם זאת אהבה חד צדדית שיגיד לי והוא אמר שבחיים לא יגיד את זה ושאני אהבתו היחידה וגם שלא הולך הוא אוהב אותי ושהזמן יגרום לנו לראות דברים בצורה אחרת... אני מרגישה כל כך רע, כל כך אובססיבית, הוא ממש חסר לי וכל כך נפגעתי מזה שבכלל לא נפגשנו מאז שחזרתי..איך הוא לא רוצה לראות אותי? משגע אותי שאחרי שלוש שנים ביחד ככה אנחנו נפרדים, בטלפון.. וגם מה הוא מצפה? שאני אחכה עד שאולי עם הזמן הוא יבין שנועדנו אחד לשניה? שאני כבר יודעת שאני רוצה אותו ורק אותו.. לא ציינתי את סיבת הפרידה שהיא בעצם המרחק הפיזי שלנו ( שעה נסיעה) ובכלל מיקום שונה בחיים, אני אחרי טיול ועכשיו לימודים והוא לפני טיול... אני ממש מרגישה שאני משתגעת, הוא לא יוצא לי מהראש והנשמה.... יש למישהו, איזה עצה?
נמאס לי כל כך לחשוב עליו כל הזמן.. לחשוב אם גם הוא חושב עלי, איך זה הגיוני שלפני חודש הוא כתב לי כאלה מכתבי אהבה על נצחיות ושהוא רוצה יום אחד להיות בעלי, שאני הכל בשבילו ופתאום הכל השתנה, אחרי שלושה חודשיים של אימיילים שאני מטיילת בחו"ל והוא נשאר בארץ, מחכה לי וכותב לי אימיילים של אהבה מטורפת.. ועכשיו כבר עברו 4 חודשיים מאז שנסעתי וחודש נוסף שאני בארץ ועוד לא ראיתי אותו, הוא בכלל לא מראה רצון לראות אותי, הוא כל כך רציונלי ואתמול שאמרתי לו שהוא כל כך חסר לי ואני מתגעגעת לשלוש שנים שהיינו יחד, הוא הגיב שהוא לא רוצה לפגוע בי ,אבל לא רע לו ככה, ככה לבד, ושהוא היה צריך את הזמן הזה , השקט הזה.. מה לא היה לו מספיק שקט בתקופה שלא הייתי? אחרי זה שאלתי אותו אם אני חסרה לו? אז הוא אמר שאני מאוד חסרה לו אבל הוא יודע שבתקופה האחרונה לא הסתדרנו ואם נועדנו אחד לשני הזמן יעשה את שלו?!! אז אמרתי לו שאם זאת אהבה חד צדדית שיגיד לי והוא אמר שבחיים לא יגיד את זה ושאני אהבתו היחידה וגם שלא הולך הוא אוהב אותי ושהזמן יגרום לנו לראות דברים בצורה אחרת... אני מרגישה כל כך רע, כל כך אובססיבית, הוא ממש חסר לי וכל כך נפגעתי מזה שבכלל לא נפגשנו מאז שחזרתי..איך הוא לא רוצה לראות אותי? משגע אותי שאחרי שלוש שנים ביחד ככה אנחנו נפרדים, בטלפון.. וגם מה הוא מצפה? שאני אחכה עד שאולי עם הזמן הוא יבין שנועדנו אחד לשניה? שאני כבר יודעת שאני רוצה אותו ורק אותו.. לא ציינתי את סיבת הפרידה שהיא בעצם המרחק הפיזי שלנו ( שעה נסיעה) ובכלל מיקום שונה בחיים, אני אחרי טיול ועכשיו לימודים והוא לפני טיול... אני ממש מרגישה שאני משתגעת, הוא לא יוצא לי מהראש והנשמה.... יש למישהו, איזה עצה?
