רעש ומצילות
אתמול ראיתי איש ניצב ליד מכוניתי וחורץ בה חריץ מכוער בעזרת מכשיר חד. לא היה ספק בליבי; האיש הזה עבריין. מה העשה, מה העשה? לפתע נזכרתי, כי זה ימים רבים אני מופצץ בתשדירי טלוויזיה ובמודעות בעיתונים מטעם המשרד לבטחון פנים, המאיצים בי לצלצל אל "מוקד הדיווח באזור מגורי",ולספר להם על שורטי מכוניות או שאר חוליגנים. יחד, הם מבטיחים לי, "נצמצם את העברינות ונחייה במקום נעים יותר". על המודעה חתומה גם "מצילה"-המועצה לצמצום העברינות בישראל. ומוקדי הדיווח אליהם אני מתבקש לצלצל קרויים "סניפי מצילה". העיון במודעה דרש שניות ארוכות, וחשש התגנב ללבי, שמא סיים בנתיים העבריין שלי את מלאכת החריטה ואני החמצתי הזדמנות לצמצם עברינות. מיהרתי להציץ מבעד לחלון ומיד נחה דעתי; העבריין עדיין היה שם,שורט בשקידה את המכונית. שבתי אל המודעה,למצוא בה מספר טלפון של "סניף מצילה". לא היה שום מספר טלפון במודעה. צלצלתי למודיעין 144. בנתיים גחנתי מבעד לחלון, וסימנתי לחוליגן באצבעותי שיואיל וימתין עוד קמעה. הוא אישר במנוד ראש,ועבר לקילוף הצבע מהדלת השניה בעזרת שוליה של קופסת סרדינים. "מודיעין שלום,מדבר משה". "אבקש את מספר הטלפון של סניף מצילה באיזור ירושלים". "מה זה??" "מצילה,מצילה..." "אין דבר כזה",הוא בישר בעצב אמיתי,"אולי משהו אחר?" "תנסה סניף מצילה,מוקד מצילה,סככת מצילה..." משה ניסה הכל,אך העלה רק חרס. מרטש המכוניות הלך ואיבד את סבלנותו. הבנתי לליבו. וכי כמה זמן יכול עבריין להמתין עד שיבואו לצמצם אותו. "אולי תנסה 'המועצה לצמצום העברינות'?", אמרתי ל-144. "יש משהו", הודיע בסיפוק מקצועי, "תנסה 03-6912079". חייגתי האצבע נרגשת. "הלו?" שמעתי קול. "מצילה?" שאלתי מלא תקווה. "מי?" שאל הקול בהיסוס. "זו המועצה לצמצום העברינות?" שבריר שתיקה, ואחר כך: "כן". הגעתי אל הארץ המובטחת. "תוכלי לתת לי את מספר הטלפון של סניף מצילה בירושלים?" שוב היסוס. "בירושלים עוד אין לנו...",היא הודתה בבישנות. "חבל",מילמלתי,"כי היום הורסים לי את האוטו דווקה בירושלים". "אבל בהרבה מקומות אחרים כבר יש",היא מהירה להוסיף. "בתל אביב?" "יש!",היא בישרה בגאווה, "תחייג 106". "זה לא המספר של העירייה?" "כן". "אז זה עירייה,או מצליה?". "גם וגם". "תסליחי לי שאני שואל",אזרתי עוז לשאול שאלה פרובוקטיבית, "אבל למה המשרד לבטחון פנים מפנה אותי אל העירייה כדי להילחם בעבריינות, ולא אל המשטרה?" "אה," אמרה עובדת המשרד לבטחון פנים בכנות שובת לב, "כי במשטרה לא מתיחסים לתלונות של אזרחים". סוף-סוף הבנתי גם את פשר ראשי התיבות מציל"ה; מניעת צלצולי יתר למשטרה. אך מכיוון שהגעתי עד הלום-סירבתי להתייאש,נידשתי אל מכסח הטאמבונים שלי, והודעתי לו שנוסעים לתל-אביב. "למה?",הוא שאל בחשדנות. "כי אין מצילה בירושלים",אמרתי לו. בתל אביב מיהרתי לחייג 106. "הלו?" "מצילה?" "מי??" "סניף מצילה?" "איזה מסילה... פה זה עירייה. את מי אתה צריך?" "את מצלילה. שורטים לי את האוטו,ואמרו לי להתקשר 106...." דממת מבוכה השתררה על הקו. "אני לא יודע על הוא מדבר",שמעתי את בן שיחי חולק את צרותיו עם עמית, "אמרו לו להתקשר אלינו,כי שורטים לו את האוטו". השניים החליפו עוד כמה משפטים מלאי תמיהה,ואז שמעתי קול רב סמכות. "אדוני תתקשר למשטרה". "כו,אבל במשרד המשטרה אמרו לי... ובעיתון,ובטלוויזיה..." "כן,כן",עבר הדובר לנימה טיפולית,"במשטרה יטפלו בך. זה העבודה שלהם". למה להאריך עוד? פשוט אין "מצילה". רק משרד יש. ומודעות.ותשדירים.וטכסים נלהבים. והכל חארטה. מישהי במשרד ההוא,אמרה לי שבשבוע הבא יהיה.בטוח. אולי.וכאשר יהיה "סניף מצילה" באזור מגורי,אני אמהר לצלצל ולדווח מה ראו עיניי; בזבוז משולח של כספי ציבור על תרגיל אידיוטי ביחסי ציבור. מילת הבהרה: האמור לעיל נכון כולו, רק פרט אחד מצוץ מהאצבע: איש לא נגע במכוניתי באותו יום. ועתה משעמדתי על טיבה של "מצילה" ונודע לי גם מה חושבים במשרד לבטחון פנים על המשטרה,אני גם יודע כיצד אנהג אם אכן אראה מישהו חובל במכוניתי. אני אפרק לו את הפרצוף עם ידית של טורייה, שילך הוא לחפש "סניף מצילה" באזור מגוריו
אתמול ראיתי איש ניצב ליד מכוניתי וחורץ בה חריץ מכוער בעזרת מכשיר חד. לא היה ספק בליבי; האיש הזה עבריין. מה העשה, מה העשה? לפתע נזכרתי, כי זה ימים רבים אני מופצץ בתשדירי טלוויזיה ובמודעות בעיתונים מטעם המשרד לבטחון פנים, המאיצים בי לצלצל אל "מוקד הדיווח באזור מגורי",ולספר להם על שורטי מכוניות או שאר חוליגנים. יחד, הם מבטיחים לי, "נצמצם את העברינות ונחייה במקום נעים יותר". על המודעה חתומה גם "מצילה"-המועצה לצמצום העברינות בישראל. ומוקדי הדיווח אליהם אני מתבקש לצלצל קרויים "סניפי מצילה". העיון במודעה דרש שניות ארוכות, וחשש התגנב ללבי, שמא סיים בנתיים העבריין שלי את מלאכת החריטה ואני החמצתי הזדמנות לצמצם עברינות. מיהרתי להציץ מבעד לחלון ומיד נחה דעתי; העבריין עדיין היה שם,שורט בשקידה את המכונית. שבתי אל המודעה,למצוא בה מספר טלפון של "סניף מצילה". לא היה שום מספר טלפון במודעה. צלצלתי למודיעין 144. בנתיים גחנתי מבעד לחלון, וסימנתי לחוליגן באצבעותי שיואיל וימתין עוד קמעה. הוא אישר במנוד ראש,ועבר לקילוף הצבע מהדלת השניה בעזרת שוליה של קופסת סרדינים. "מודיעין שלום,מדבר משה". "אבקש את מספר הטלפון של סניף מצילה באיזור ירושלים". "מה זה??" "מצילה,מצילה..." "אין דבר כזה",הוא בישר בעצב אמיתי,"אולי משהו אחר?" "תנסה סניף מצילה,מוקד מצילה,סככת מצילה..." משה ניסה הכל,אך העלה רק חרס. מרטש המכוניות הלך ואיבד את סבלנותו. הבנתי לליבו. וכי כמה זמן יכול עבריין להמתין עד שיבואו לצמצם אותו. "אולי תנסה 'המועצה לצמצום העברינות'?", אמרתי ל-144. "יש משהו", הודיע בסיפוק מקצועי, "תנסה 03-6912079". חייגתי האצבע נרגשת. "הלו?" שמעתי קול. "מצילה?" שאלתי מלא תקווה. "מי?" שאל הקול בהיסוס. "זו המועצה לצמצום העברינות?" שבריר שתיקה, ואחר כך: "כן". הגעתי אל הארץ המובטחת. "תוכלי לתת לי את מספר הטלפון של סניף מצילה בירושלים?" שוב היסוס. "בירושלים עוד אין לנו...",היא הודתה בבישנות. "חבל",מילמלתי,"כי היום הורסים לי את האוטו דווקה בירושלים". "אבל בהרבה מקומות אחרים כבר יש",היא מהירה להוסיף. "בתל אביב?" "יש!",היא בישרה בגאווה, "תחייג 106". "זה לא המספר של העירייה?" "כן". "אז זה עירייה,או מצליה?". "גם וגם". "תסליחי לי שאני שואל",אזרתי עוז לשאול שאלה פרובוקטיבית, "אבל למה המשרד לבטחון פנים מפנה אותי אל העירייה כדי להילחם בעבריינות, ולא אל המשטרה?" "אה," אמרה עובדת המשרד לבטחון פנים בכנות שובת לב, "כי במשטרה לא מתיחסים לתלונות של אזרחים". סוף-סוף הבנתי גם את פשר ראשי התיבות מציל"ה; מניעת צלצולי יתר למשטרה. אך מכיוון שהגעתי עד הלום-סירבתי להתייאש,נידשתי אל מכסח הטאמבונים שלי, והודעתי לו שנוסעים לתל-אביב. "למה?",הוא שאל בחשדנות. "כי אין מצילה בירושלים",אמרתי לו. בתל אביב מיהרתי לחייג 106. "הלו?" "מצילה?" "מי??" "סניף מצילה?" "איזה מסילה... פה זה עירייה. את מי אתה צריך?" "את מצלילה. שורטים לי את האוטו,ואמרו לי להתקשר 106...." דממת מבוכה השתררה על הקו. "אני לא יודע על הוא מדבר",שמעתי את בן שיחי חולק את צרותיו עם עמית, "אמרו לו להתקשר אלינו,כי שורטים לו את האוטו". השניים החליפו עוד כמה משפטים מלאי תמיהה,ואז שמעתי קול רב סמכות. "אדוני תתקשר למשטרה". "כו,אבל במשרד המשטרה אמרו לי... ובעיתון,ובטלוויזיה..." "כן,כן",עבר הדובר לנימה טיפולית,"במשטרה יטפלו בך. זה העבודה שלהם". למה להאריך עוד? פשוט אין "מצילה". רק משרד יש. ומודעות.ותשדירים.וטכסים נלהבים. והכל חארטה. מישהי במשרד ההוא,אמרה לי שבשבוע הבא יהיה.בטוח. אולי.וכאשר יהיה "סניף מצילה" באזור מגורי,אני אמהר לצלצל ולדווח מה ראו עיניי; בזבוז משולח של כספי ציבור על תרגיל אידיוטי ביחסי ציבור. מילת הבהרה: האמור לעיל נכון כולו, רק פרט אחד מצוץ מהאצבע: איש לא נגע במכוניתי באותו יום. ועתה משעמדתי על טיבה של "מצילה" ונודע לי גם מה חושבים במשרד לבטחון פנים על המשטרה,אני גם יודע כיצד אנהג אם אכן אראה מישהו חובל במכוניתי. אני אפרק לו את הפרצוף עם ידית של טורייה, שילך הוא לחפש "סניף מצילה" באזור מגוריו