ההמשך...
"א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ"
שבוע טוב גילי!
נזכרתי גם שאני חשוב שאיתי אותך פעם בהפגנה על האכזריות שבאכילת בשר ואיך אנחנו מעזיים לרצוח... זה כנראה בתת-מודע מה שגרם לי לכתוב יותר מהפעם ההיא אז... אני מקווה שתקרא גם את זה ההמשך רק שלא אובן לא נכון "צער בעלי חיים" הוא עקרון חשוב בתורה/ביהדות/בהלכה (אין מה למחוק). עקרון שדוחה אף מצוות אחרות (שהרי גם הוא יליד מצוות-"עזוב תעזוב עמו" וכו') ופה הנקודה שאני מסכים עמך אך צריך לזכור שיש לזה גם גבולות. כשנח יוצא מהתיבה הדבר הראשון בו הוא מתבשר (מלבד הקריאה ליישוב העולם מחדש) הוא קבלת שליטה על כל חי (שאינו בנ"א) -מה בוער בכך? יש פה שני דברים המשתלבים זה בזה. הקב"ה כיוון את התנהלות המציאות כך שנח ובני ביתו הפכו למצילים של כל הזאולוגיה. החיות
הבהמות
העופות
הדגים
הרמשים
שלאחר תקופת המבול הם, צאצאיהם, צאצאי צאצאיהם עד סוף הדורות חייבים את חייהם לאבות האנושות. העובדה שהם חיים היא בזכות העובדה שחי בן-אדם. בנקודה הזו ניתנה אפשרות ללגיטימציה מלאה לשימוש האדם בכל בשר לצרכיו ואם האפשרות קיימת חשוב לתת לזה הכשר " בד"ץ-ה'" על המקום. למה? כי ככל שיש לאדם יותר כלים לשימושו לקידום העולם-מוטב ואם יש עוד מה לתת כדי שיוכל לפעול פעולותיו ביתר נוח- זה ייעשה על המקום. זוהי טובת היקום כולו בסופו של דבר (
תזכורת: {חיות} היא תת-קבוצה המוכלת ע"י {יקום}). בשילוב [שוב סוד מקובל] המבול אמנם טיהר את העולם אך העובדה שהעולם הידרדר לא השתנתה. במצב המדורדר האדם לא מסוגל להגיע להישגים שיכל קודם ע"י מעגל המשרתים המצומצם שהיה לו. הוא הושפל והונמך לדרוש סיוע גדול יותר לעוד עזרים כנגדו (או יותר נכון לא כנגדו). זה שינוי מתבקש על המקום. לכן אני גם לא מסכים. אז נכון שזו מדרגה נמוכה יותר ונכון שמיד מגיע גם סייג אכזריות לא לאכול בשר שבו דם חיים ונכון שמפורסם חזון הרב קוק "חזון הצמחונות והשלום" לפיו יבוא יום של "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ[כולה-ט.], דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים" ונחזור להיות כאדם. ונכון שחוץ מהרב רבנים נוספים בדעה שלעתיד לבוא ההיתר יאסר וכולנו נשוב לצמחוניותינו אבל חשוב לזכור שאחנו מצויים לא בעתיד לבוא אלא בעכשיו הבא ולחיות בהבדלה בין המצוי לרצוי. הרב קוק מסביר שיש אמת גדולה ב"אבולוציה" בכך שהיא קובעת שהעולם מבוסס על הדרגתיות. הכל הוא תהליך ארוך של שלבים, התפתחות הכרחית שלב שלב. שהרי מהו סמל היונה עם הזית והקשת בענן אם לא הדרגתיות אט אט וידיעה ש "לילה ויום חורף וקיץ לא ישבותו" אלא יפעלו כמתכונתם בתהליך העובד משלב לשלב ללא בלת"ם. לצערי נפוצה בדורנו שפעת ה"עכשיו" [שגם אני לוקה בה לפעמים] אני מכיר זאת גם מחבריי. אני: יוסי זה עוד יגיע! יוסי: לא, עכשיו! אני: שלום, צריך לזה זמן, מתי אתה...? שלום: עכשיו! ינון: תן לי את זה! אני: אתה צריך לזה עוד הכשרה... ינון: עכשיו! אני יכול להבין את זה. אנחנו רוצים כבר עולם טוב, של "מלכות שדי" ו"היינו כחולמים" אבל צריך להתעורר. אם ננהג במכונית ותוך כדי נחלום התאונה... העובדה שאנו מבלבלים בין המצוי לרצוי ורוצים בהווה מה ששיך לעתיד, לדרוש דברים אידאליים על המקום ללא התהליך האיטי, להגיע לשם ללא טיפול אמיתי בבעיות, תניב לנו רק טרגדיות. [נחשוב בטעות שהגענו כשמרחק עוד רב, נכנה בשמות אידאליים מצבי הסכם פגומים וכדו'] אז בא ונחיה את העכשיו הזה, המצוי, בו החיה נתונה לשימושנו אך נסייג זאת בסייגים המתאימים שהם דרכה של תורה להנחותנו אט אט למצב הרצוי. אם נפעל כך שיפסקו הצטמקות בני אדם לפרוות והפיכת בני אדם לחיות נזכה גם כן לפעול ואפילו בלעדנו לא יהפכו חיות לפרוות ויגור "זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". ובינתיים לא נמנע מהזאב את הכבש ואנו לא נמנע ממה שניתן לנו להסתייע בו, בתהליך איטי, לחיות בחיים שנבנו לנו בצורה הנכונה להתקדמות הלאה. אל תגיד "הביאו את היום" אמור ופעל לפי "יום יבוא" כי רק כך "עוד יבוא היום" ולא נתרסק בדרך בתהום אלא נזכה לחזור למדרגה הגבוהה של גן עדן שהעצב והסבל של כולנו יתמוסס, גם החיה בקרבנו, וכולם, אפילו החיות "ידעו את ה'" ותמלא כל הארץ ושוב- אבל כל זה רק "כשיבוא היום כשיבוא היום נלך באור חדש אור פז" "לא אור יקרות וקפאון" אכי"ר.
-טוהר- נ.ב. יישר כחך על הרצון והאכפתיות...
"א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" שלום גילי, מה שלומך? אז איך הסתימה בסוף ההפגנה?
זוכר אותי? ניגשתי אליך בין כל המון המפגינים מול חנות "קאסטרו". כשהלכתי ברחוב ותשומת ליבי הוסבה ע"י ההפגנה פתאום עיני קלטה אותך, אחד חמוד כזה, שלא רציתי להוריד את עיני ממנו... אז ניגשתי עם כל הבושה שכבר אין לי והתחלתי לנסות כרגיל לסבוב סחור סחור ל"הכשרת הקרקע". אתה גם?... כשדיברנו על עצם רעיון ההפגנה אמרתי לך שאני גם מסכים וגם לא מסכים עם זה אך מפאת הזמן הדוחק לא יכלתי להסביר את עצמי. נפרדנו בהחלפת מספרי איסיקיו בתקווה שנמשיך לדבר... אז אני מקווה שהרעיון הזה לפרשת השבוע יבהיר קצת את דברי לאחר שנח יוצא מהתיבה עם בני משפחתו ואיתו משתחררות לחופשי ולחיים כל החיות הבמות העופות הרמשים...שנח וב"ב דאגו להחיותם כל התקופה הזו הוא מקבל פניה מהקב"ה הפניה הכי חשובה לכאורה- שהרי אם זה כזה בוער לבוא ישר אחרי היציאה זה חייב להיות משהו ממש חשוב. מה הדבר החשוב הזה? "פרו ורבו ומלאו את הארץ...ומוראכם וחיתכם יהי על כל חיית הארץ..." למה? מה זה קפץ לפה? לצערי, הגיע כבר זמן הדלקת נרות אז אני אאלץ לדחות את ההמשך למוצ"ש...
לבינתיים-שבת שלום
