רעב
מישהו אחר היה ודאי פונה משם ומסתלק. לא היה שם מישהו אחר, הייתי אני. ואני חיכיתי זמן רב מדי כדי לבדוק אם זה אכן אני או מישהו אחר, אם היה מישהו אחר, הוא התחבא כעת ונותרתי רק אני. אני, ברגליים רועדות וגרון חנוק ודלת בחדר מדרגות חשוך, שאחרי שאדפוק עליה כבר אין חזרה. דפקתי. פחד ובושה.. בפנים, היא כבר תדע, יהיה בסדר, יהיה טוב, אני אומר לי, דרוך לקול העקבים המתקרב... אני מסנוור לרגע כשהדלת נפתחת, נבוך בטירוף מול צלליתה הקטנטונת והחיוך המרומז שמתעלם לחלוטין מסימני השאלה שלי. יש לה סימני קריאה משלה מולי, והיא תלך כאן עד הסוף, כמו שסיכמנו בשיחה ההיא.. "הגעתי" אני אומר וקורס לתוך פסיביות נרגשת, היא לעומת זאת לא חושבת לחכות לי עוד בפתח ובמשיכה עזה מורידה אותי אל הרצפה. הדלת נסגרת מאחרי. אני שלה עכשיו, תמהה אם יש בה את הכח? שיחות לא יהיו פה, רק הבנות ומעשים והליכה מונחית ובטוחה לכל אורך החלום שלי, שהיא יודעת, ומוכנה לו ומול כף רגלה המחוטבת אני קולט שזהו, אני שם, גם היא וזה הולך לקרות, פוחד/רוצה/נבוך או לא , היא פה והיא יודעת.... ראשית היא קושרת את עיניי, אני חופשי לבד בחושך שלי, היא מפשיטה אותי לגמרי בפרוזדור ועירום אני הולך אחריה ברחבי הבית, כל כך מתבייש להראות כך לפניה, קטן ורעב ושקוף לגמרי בחושך... אני באמבט עכשיו . נעים חמים עגול.... בלי שום פינוק היא מסבנת את כולי , פתאום היא בתוכי עם אצבע עמוקה שלא חושבת לחכות בפתח עוד.. אני נדרך, נפתח, מרגיע... צינור עבה מחליף את אצבעה ועוד שלב של מבוכה נעלם כשאני מתחבא בעיוורון שלי. היא משחקת בזרמים ומצחצחת אותי מבפנים. אני נקי עד הגרון אבל מתחיל לחשוש ממנה , מהזרה הזו שאין לי מושג מי היא ולמה היא פה, אך היא ידעה לגרום לי לדבר והיא יודעת והיא הולכת על זה בכל הכוח. "תגיד" היא אומרת " תגיד את האמת פחדן, תגיד אני רוצה" - "אני רוצה" אני אומר "רוצה, רוצה" לא זו לא אלימות, זו הבנה תקיפה שמניעה אותה , יודעת שחיכיתי, יודעת שאני צריך אותה שתקלף את כל הפוזות מעלי לא בדיונים רק בציווי. והיא תחביא אותי רק לכאורה בחושך בעוד שהיא תחשוף הכל תחשוף אותי. אני הולך על זה. עוד לא עברה רבע שעה מהדלת, אני כבר עירום ופעור מול אישה נחושה ובלתי מתפשרת. זה אידיוטי, אני מתחרט, פשוט טפשי ומיותר, מביך מעבר לדימיון אבל עוד כלום מול העתיד לבוא.. היא איננה מתעכבת גם כאן ,היא מלבישה אותי כמוה עקבים, גרבונים, ביריות, חזיה, הכל כל כך קטן וחלק ומגוחך. היא לא מתכוונת לוותר לי על כלום. היא מסירה את הכיסוי מעיני וחושפת אותי למראה.. אני רוצה להגיד שדי, שזה עבר את הגבול, שאני רוצה לחזור.. אני אומר בבקשה תחליטי בשבילי... היא צובטת בחוזקה בפטמותי ושואלת "רוצה או לא?" אני פוחד בכל מקרה אבל רוצה, רוצה..רוצה מאד אומר... "אז תתחנן - היא סוטרת לי בכוח - כי לי יש חשק לראות אותך ככה, עיוור, מגוחך חרמן ורעב , תתחנן שאסיר עוד קליפה, שאפתח אותך בעוד רמה, בכל רמה, כל מקום.. שאתן לך, תפתח לרעב שלך... לאמת הזונה שלך, תתחנן שאראה אותך ככה תתחנן שאתן לך עוד..." עיני קשורות שוב, ואני מתחנן שתגשים לי, שתיקח אותי מכאן לשם דרך כל המגבלות, שתתעלם מאישיותי שתתיחס רק לרעב שלי, לתשוקות... יש דילדו ענקי בפה שלי עכשיו, איני רואה, אך ריח ערוותה נדחף לתוך גרוני עם זין מדומה זה, מונע היטב על אגנה המתפתל חונק אותי, מרחיק את הסירוב שלי, הלאה, אני מוצץ עם כל הלב, רוצה להכיל את כולו , להכיל אותה, את העוצמה שלה , התקיפות החרמנית הזו. היא מתיישבת על פני, לסרוגין בועלת אותן בכוס הריחני והרטוב הזה או בזין הענק שלבשה לכבודי, אני נחנק, משתנק, מוליך שתי אצבעות לתוכה , לשם, היא נענית ומשתוללת מתמסרת ולבסוף שולחת זרמתה המבורכת בסילון לפי, לעיני, אני אסיר תודה, פשוט אוהב כשזה קורה... לא, לא יהיו פה דיבורים , רק אמירות פשוטות להבנה,: תשכב על הבטן, תרים את התחת, תפתח, תבקש, תבקש בקול רם, תצעק רעב, "זייני אותי יפה, למדי אותי" קרם קר, אני מרגיש איך התחת שלי נמרח כולו קרם קר, שכבה עבה , על הלחיים והחור שלי שעכשיו כבר רועד, רוצה לזוז אליה כשאצבע ועוד אצבע מפלסות בי דרך, מעניקות לי עומק, מפלחות אותי לשניים. למיליון. לכף יד קטנה ועיקשת שלא נעצרת , לא בפתח הצר שנפער ובולע ,לא בכאב ולא כשהדלת נפתחת וצעדים נשמעים בחדר ..
מישהו אחר היה ודאי פונה משם ומסתלק. לא היה שם מישהו אחר, הייתי אני. ואני חיכיתי זמן רב מדי כדי לבדוק אם זה אכן אני או מישהו אחר, אם היה מישהו אחר, הוא התחבא כעת ונותרתי רק אני. אני, ברגליים רועדות וגרון חנוק ודלת בחדר מדרגות חשוך, שאחרי שאדפוק עליה כבר אין חזרה. דפקתי. פחד ובושה.. בפנים, היא כבר תדע, יהיה בסדר, יהיה טוב, אני אומר לי, דרוך לקול העקבים המתקרב... אני מסנוור לרגע כשהדלת נפתחת, נבוך בטירוף מול צלליתה הקטנטונת והחיוך המרומז שמתעלם לחלוטין מסימני השאלה שלי. יש לה סימני קריאה משלה מולי, והיא תלך כאן עד הסוף, כמו שסיכמנו בשיחה ההיא.. "הגעתי" אני אומר וקורס לתוך פסיביות נרגשת, היא לעומת זאת לא חושבת לחכות לי עוד בפתח ובמשיכה עזה מורידה אותי אל הרצפה. הדלת נסגרת מאחרי. אני שלה עכשיו, תמהה אם יש בה את הכח? שיחות לא יהיו פה, רק הבנות ומעשים והליכה מונחית ובטוחה לכל אורך החלום שלי, שהיא יודעת, ומוכנה לו ומול כף רגלה המחוטבת אני קולט שזהו, אני שם, גם היא וזה הולך לקרות, פוחד/רוצה/נבוך או לא , היא פה והיא יודעת.... ראשית היא קושרת את עיניי, אני חופשי לבד בחושך שלי, היא מפשיטה אותי לגמרי בפרוזדור ועירום אני הולך אחריה ברחבי הבית, כל כך מתבייש להראות כך לפניה, קטן ורעב ושקוף לגמרי בחושך... אני באמבט עכשיו . נעים חמים עגול.... בלי שום פינוק היא מסבנת את כולי , פתאום היא בתוכי עם אצבע עמוקה שלא חושבת לחכות בפתח עוד.. אני נדרך, נפתח, מרגיע... צינור עבה מחליף את אצבעה ועוד שלב של מבוכה נעלם כשאני מתחבא בעיוורון שלי. היא משחקת בזרמים ומצחצחת אותי מבפנים. אני נקי עד הגרון אבל מתחיל לחשוש ממנה , מהזרה הזו שאין לי מושג מי היא ולמה היא פה, אך היא ידעה לגרום לי לדבר והיא יודעת והיא הולכת על זה בכל הכוח. "תגיד" היא אומרת " תגיד את האמת פחדן, תגיד אני רוצה" - "אני רוצה" אני אומר "רוצה, רוצה" לא זו לא אלימות, זו הבנה תקיפה שמניעה אותה , יודעת שחיכיתי, יודעת שאני צריך אותה שתקלף את כל הפוזות מעלי לא בדיונים רק בציווי. והיא תחביא אותי רק לכאורה בחושך בעוד שהיא תחשוף הכל תחשוף אותי. אני הולך על זה. עוד לא עברה רבע שעה מהדלת, אני כבר עירום ופעור מול אישה נחושה ובלתי מתפשרת. זה אידיוטי, אני מתחרט, פשוט טפשי ומיותר, מביך מעבר לדימיון אבל עוד כלום מול העתיד לבוא.. היא איננה מתעכבת גם כאן ,היא מלבישה אותי כמוה עקבים, גרבונים, ביריות, חזיה, הכל כל כך קטן וחלק ומגוחך. היא לא מתכוונת לוותר לי על כלום. היא מסירה את הכיסוי מעיני וחושפת אותי למראה.. אני רוצה להגיד שדי, שזה עבר את הגבול, שאני רוצה לחזור.. אני אומר בבקשה תחליטי בשבילי... היא צובטת בחוזקה בפטמותי ושואלת "רוצה או לא?" אני פוחד בכל מקרה אבל רוצה, רוצה..רוצה מאד אומר... "אז תתחנן - היא סוטרת לי בכוח - כי לי יש חשק לראות אותך ככה, עיוור, מגוחך חרמן ורעב , תתחנן שאסיר עוד קליפה, שאפתח אותך בעוד רמה, בכל רמה, כל מקום.. שאתן לך, תפתח לרעב שלך... לאמת הזונה שלך, תתחנן שאראה אותך ככה תתחנן שאתן לך עוד..." עיני קשורות שוב, ואני מתחנן שתגשים לי, שתיקח אותי מכאן לשם דרך כל המגבלות, שתתעלם מאישיותי שתתיחס רק לרעב שלי, לתשוקות... יש דילדו ענקי בפה שלי עכשיו, איני רואה, אך ריח ערוותה נדחף לתוך גרוני עם זין מדומה זה, מונע היטב על אגנה המתפתל חונק אותי, מרחיק את הסירוב שלי, הלאה, אני מוצץ עם כל הלב, רוצה להכיל את כולו , להכיל אותה, את העוצמה שלה , התקיפות החרמנית הזו. היא מתיישבת על פני, לסרוגין בועלת אותן בכוס הריחני והרטוב הזה או בזין הענק שלבשה לכבודי, אני נחנק, משתנק, מוליך שתי אצבעות לתוכה , לשם, היא נענית ומשתוללת מתמסרת ולבסוף שולחת זרמתה המבורכת בסילון לפי, לעיני, אני אסיר תודה, פשוט אוהב כשזה קורה... לא, לא יהיו פה דיבורים , רק אמירות פשוטות להבנה,: תשכב על הבטן, תרים את התחת, תפתח, תבקש, תבקש בקול רם, תצעק רעב, "זייני אותי יפה, למדי אותי" קרם קר, אני מרגיש איך התחת שלי נמרח כולו קרם קר, שכבה עבה , על הלחיים והחור שלי שעכשיו כבר רועד, רוצה לזוז אליה כשאצבע ועוד אצבע מפלסות בי דרך, מעניקות לי עומק, מפלחות אותי לשניים. למיליון. לכף יד קטנה ועיקשת שלא נעצרת , לא בפתח הצר שנפער ובולע ,לא בכאב ולא כשהדלת נפתחת וצעדים נשמעים בחדר ..
) יפה לך הכתיבה מאוד