רעבים
בזמן שהסענו אותה לנמל התעופה, בעלת עיני השקד נתנה הנחיות אחרונות להישרדות בלעדיה. כן. הפעם זו היא שנוסעת לחקור את שורשיה, ונסיעה כזו עליה לעשות בלעדינו. אז היא לקחה את אחותה הבוגרת, ושתיהן נוסעות להן לפולין ובלרוס. ביקור לכפר הקטן והעגמומי שבו נולד וגדל אביהן, ולמחנות שמהם הוא נחלץ בעור שיניו לפני 57 שנה. להקת Queen התנגנה בחלל המכונית, קולה וקולו זמזמו ברקע, ואני פתאום חשתי את אותה הדקירה שאני תמיד חש ברגעים של פרידה. מין ריק כזה שמתפשט בתוך הבטן, לוטף את הלב ואת הקרביים, ולוחץ שם עד אשר זה מוציא ממני מין אנחה חרישית. בתוך הריק הזה, אני תמיד נהיה מודע לעוצמת הפרידה. מין מקום כואב כזה, ודי נדיר. ואלי בגלל נדירותו, אני כל כך מודע לו. מיד חשבתי לי "רגע אחד. כל כך הרבה פעמים אתה יצאת למילואים ליותר משבוע…" וכבר שם, באותה השנייה, התחלתי להתגעגע. אז ההנחיות היו ברורות. וברגע ששאלתי אותו אתמול מה הוא רוצה לארוחת ערב, מיד הסתכל עליי ברחמנות הזו שהוא כנראה חש כלפיי ברגעיי הקשים ואמר לי "לא יודע". אוף. אני שונא את התשובה הזו. מה זה לא יודע… אה? בכל זאת, בן 12. ואז, נזכרתי בהמלצה שלך: ירקות מוקפצים. לקחתי עגבנייה, לקחתי מלפפון, לקחתי בצל, לקחתי חסה, לקחתי פלפל אדום; שמתי הכל על צלחת והתחלתי להקפיץ. נו טוב… הכל התגלגל לכיוון הרצפה כמובן. זה לא עבד ירקות מוקפצים... המנייאק התגלגל מצחוק, מבטינו נפגשו וכאיש אחד צעקנו: דומינו´ס פיצה! ´סמאאקקק. מה אני צריך להקפיץ ירקות (ואחרי זה עוד לשטוף כלים) כשתוך פחות מחצי שעה מתייצב השליח של דומינו´ס פיצה, עם משפחתית חצי עם זיתים, ו- 10 כנפונים ברוטב ברביקיו. קולה ובירה היו במקרר. והיום, הוא בילה בבריכה ואני בעבודה. וכשחזרתי, ושאלתי את שאלת הקסם ("מה בא לך לארוחת ערב") שוב שמעתי את המנטרה הקבועה ("לא יודע"). פתחנו את דלת המקרר, שחזרנו את הנחיותיה, בדקנו בפריזר, חשבנו על חביתה, אולי על שניצל. ושוב… מבטינו נפגשו. היה ברור. יוצאים לאכול ב"אחלה". הוא אמר שיש שם חזה עוף ברוטב מרינדה שזה אגדה… צדק. ואני, כרגיל, התמקדתי בנטע. המלצרית. ומחר… מחר אני מניח שמק-דונלד´ס… וכדאי לראנץ´-בורגר ובורגר-קינג להיכנס לכוננות ספיגה גם הם. יום רביעי אנחנו מסודרים: אמא שלי תדאג לנו לאוכל. אחר כך נשאר חמישי, שישי, שבת… וביום ראשון סופסוף הטבחית חוזרת. אגב, עוד לא חשבתי על סידור ליום חמישי. יש קומזיץ, לא? סקסופון
בזמן שהסענו אותה לנמל התעופה, בעלת עיני השקד נתנה הנחיות אחרונות להישרדות בלעדיה. כן. הפעם זו היא שנוסעת לחקור את שורשיה, ונסיעה כזו עליה לעשות בלעדינו. אז היא לקחה את אחותה הבוגרת, ושתיהן נוסעות להן לפולין ובלרוס. ביקור לכפר הקטן והעגמומי שבו נולד וגדל אביהן, ולמחנות שמהם הוא נחלץ בעור שיניו לפני 57 שנה. להקת Queen התנגנה בחלל המכונית, קולה וקולו זמזמו ברקע, ואני פתאום חשתי את אותה הדקירה שאני תמיד חש ברגעים של פרידה. מין ריק כזה שמתפשט בתוך הבטן, לוטף את הלב ואת הקרביים, ולוחץ שם עד אשר זה מוציא ממני מין אנחה חרישית. בתוך הריק הזה, אני תמיד נהיה מודע לעוצמת הפרידה. מין מקום כואב כזה, ודי נדיר. ואלי בגלל נדירותו, אני כל כך מודע לו. מיד חשבתי לי "רגע אחד. כל כך הרבה פעמים אתה יצאת למילואים ליותר משבוע…" וכבר שם, באותה השנייה, התחלתי להתגעגע. אז ההנחיות היו ברורות. וברגע ששאלתי אותו אתמול מה הוא רוצה לארוחת ערב, מיד הסתכל עליי ברחמנות הזו שהוא כנראה חש כלפיי ברגעיי הקשים ואמר לי "לא יודע". אוף. אני שונא את התשובה הזו. מה זה לא יודע… אה? בכל זאת, בן 12. ואז, נזכרתי בהמלצה שלך: ירקות מוקפצים. לקחתי עגבנייה, לקחתי מלפפון, לקחתי בצל, לקחתי חסה, לקחתי פלפל אדום; שמתי הכל על צלחת והתחלתי להקפיץ. נו טוב… הכל התגלגל לכיוון הרצפה כמובן. זה לא עבד ירקות מוקפצים... המנייאק התגלגל מצחוק, מבטינו נפגשו וכאיש אחד צעקנו: דומינו´ס פיצה! ´סמאאקקק. מה אני צריך להקפיץ ירקות (ואחרי זה עוד לשטוף כלים) כשתוך פחות מחצי שעה מתייצב השליח של דומינו´ס פיצה, עם משפחתית חצי עם זיתים, ו- 10 כנפונים ברוטב ברביקיו. קולה ובירה היו במקרר. והיום, הוא בילה בבריכה ואני בעבודה. וכשחזרתי, ושאלתי את שאלת הקסם ("מה בא לך לארוחת ערב") שוב שמעתי את המנטרה הקבועה ("לא יודע"). פתחנו את דלת המקרר, שחזרנו את הנחיותיה, בדקנו בפריזר, חשבנו על חביתה, אולי על שניצל. ושוב… מבטינו נפגשו. היה ברור. יוצאים לאכול ב"אחלה". הוא אמר שיש שם חזה עוף ברוטב מרינדה שזה אגדה… צדק. ואני, כרגיל, התמקדתי בנטע. המלצרית. ומחר… מחר אני מניח שמק-דונלד´ס… וכדאי לראנץ´-בורגר ובורגר-קינג להיכנס לכוננות ספיגה גם הם. יום רביעי אנחנו מסודרים: אמא שלי תדאג לנו לאוכל. אחר כך נשאר חמישי, שישי, שבת… וביום ראשון סופסוף הטבחית חוזרת. אגב, עוד לא חשבתי על סידור ליום חמישי. יש קומזיץ, לא? סקסופון
