רמת גן קראה לי

ברוניה

New member
רמת גן קראה לי

שלום לכם, הופניתי לכאן ע"י חברה, וקראתי בהתלהבות את כל השירשור על הזמנים היפים של רמת גן. הסיפורים שלכם הזכירו לי את כל תקופת ילדותי, ורציתי לראות אם מישהו זוכר את שיטת החבל והסל. אמא היתה שולחת אותנו למכולת, וכשהיינו מגיעים בחזרה עם סל הרשת מלא במצרכים, היתה משלשלת אמא חבל עם סל מפלסטיק, אנו היינו מעמיסים את הקניות בסל, והיא היתה מושכת אותו בחזרה למעלה. זה בטוח היה נהוג גם במקומות אחרים, אבל זה באמת קפץ לי לזכרון. ועוד נזכרתי בעקבות הסיפורים על רמת יצחק שהזכרתם, את הבקרים של השבתות, בהם היתה התמונה החוזרת על עצמה של העיראקים היושבים בפתחי הבתים עם פיג´מות, מפצחים גרעינים, ומקיימים את הפרלמנט השבועי הקבוע, בו היו מדסקסים עניינים שברומו של עולם.
 
ברוניה, אני מקווה שאמא שלך

גם הורידה לך עם הסל הזה את כל הבקבוקים שהיה צריך להחזיר למכולת, כולל את הסיפוֹנים הריקים.
 

ברוניה

New member
בטח זוכרת

זוכרת גם זוכרת את הבקבובים הריקים שהחזרנו תמורת תשלום, על זה אספר לך שאני כילדה חולת קריאה הייתי אוספת את הבקבוקים ובתמורה הכספית קונה חוברות "בוק ג´ונס" או טרזן. את סיפריית "בית צבי" אתם זוכרים? עם הספרנית חמורת הסבר?
 

ברוניה

New member
ממש לא

אל תשכח שכאן נמצאים "צעירים" שהזכרון שלהם כבר לא מה שהיהת מה עוד שלי יש בעיה בלזכור פרצופים
 
בעייה קטנה ../images/Emo15.gif

מצד אחד את אומרת לי: "אל תשכח" - מצד שני, את עצמך אומרת שהזכרון כבר לא מה שהיה פעם. אלא שהתצלום של הבחור ההוא לא אמור להיות קשור כל-כך לזכרון של פרצופים - כי מי שהסתובב הרבה בבית צבי - וכך אמרת לגבי עצמך - היה חייב להיתקל בו בכל פינה: זהו אותו צבי - שעל שמו נקרא "בית צבי", שמאז הפך להיות בי"ס גבוה לאמנויות - הוא כבר מוכר בשמו כמוסד לא רק לרמת-גנים בלבד. התצלום הזה, המוצב בכניסה, ביציאה, בספרייה ובפינות נוספות של הבניין הוא אותו תצלום שהפך להיות חלק בלתי נפרד מהנוף של בית צבי. שמו המלא: צבי קליר - אביו היה הבעלים של בית-החרושת המפורסם "ארגמן", שהוביל בזמנו את תעשיית הטקסטיל בארץ. ובית צבי - הוא מיפעל ההנצחה שהקים האבא לבנו, שהיה כמדומני בנו הבכור והיחיד. ************ ואם היית הרבה בסביבה - אז אולי זה מעורר אותך עכשיו להיזכר מי היה גם אותו עמנואל שעל שמו הבניין הסמוך "בית עמנואל". איזה צירוף מקרים: בדיוק היום הובאה לקבורה הקצינה שנהרגה אתמול על יד פיקוד דרום בבאר שבע: קראו לה קרן. סגן קרן רוטשטיין. והנה - גם עמנואל ההוא נשא בדיוק אותו שם: ר ו ט ש ט י י ן ! עמנואל רוטשטיין, צעיר מוכשר, שנפל עם מטוסו על יד ירושלים בשנת 48, מעט אחרי שנפל "שכנו" מהבניין השכן - צבי קליר. יחד איתו - באותו מטוס, שנקרא אז אוירון, נפלה גם דמות מוכרת אחרת: זוהי זהרה לביטוב, שהיא בפני עצמה סיפור נפרד. טרה בטח יוכל להוסיף. ואולי לא.
 

שקדי

New member
שני אגבים...........

ראשית....מומלץ מאד למי שלא הספיק לקרוא את הספר של מכתבי זהרה לשמוליק....רובם אחרי מותו שנית....זהרה ענתבי ממיסדות ומנהיגות ארבע אימהות נקראה ע´´ש זהרה לביטוב ז´´ל
 

magy

New member
גם

לקיקי רוטשטיין היה דוד שנפל במלחמת העצמאות. אני חושבת עם מטוס. מעניין זה אותו דוד. אח של אביו....
 

ברוניה

New member
בקיאות

אכן הצלחת להרשים אותי בבקיאותך הרבה ובכל זאת הייתי מאד צעירה אז ובודאי שאינני זוכרת תמונות מה עוד שזה לא הצד החזק שלי ,גם את הספרנית אינני זוכרת כדמות ברורה אלא כאב טיפוס של א ש ה חמורת סבר.
 

אטיוד5

Active member
לא יודע מי זה

אבל כל מי שעלה במדרגות ונכנס לבית נתקל בו מרוח על הקיר בטח קוראים לו צביקה.
 

magy

New member
הלו ברוניה....

טוב שהתגלגלת לפה.... רציתי לספר לך בעניין החבל והמצרכים משהו.....אבל אז קפץ לי משהו אחר לראש....אז אחד אחד..... החבל לא היה בשימוש כי בשנות החמישים שישים, גרמתי בקומת קרקע.... אפילו את הקרח סחבתי על גבי מגבת.....למקרר......שנראה כמו פריג´ידר, והילדים בכיתה חשבו שיש לנו פריג´ידר ולא מקרר עם קרח.... לא גיליתי להם שיש בפנים קרח...... אבל לא זה מה שחשבתי על החבל..... 1974 אחרי לידה שניה, עם ילד בן ארבע בבית ותינוק יונק..... מדברים בחדשות על מתקפת מחבלים בצפון הארץ. מעלות, ואפילו קרית שפרינצק, קרית אליעזר, לא יצאו נקיות מזה. כעת, אני בקומה ד´. וכל הזמן חושבת מה לעשות אם יבואו מחבלים . המקום : קרית מוצקין. ואז חשבתי על חבל. חבל ארוך. ידעתי שברגע שהם ינסו לנפץ את הדלת.....אני אקח לידיים את התינוק. על הגב, אצמיד את הבכור, שיאחז בי חזק ......ואני אתפוס את החבל שאכין במרפסת , חבל ארוך שיגיע עד לרצפה בכביש..... ואשתלשל איתו למטה, כי אני, לא ארשה שיהרגו לי את הילדים. בנורבגיה, לא היו מחשבות כאלו בשעות אחר הצהריים .....לאמהות של ילדים בחורף /74. בחורף 89-91 ובחורף 93-95 , כבר הגנו הילדים שלי.....עליי......עלינו. ואז לא יכולתי להמנע ממחשבות אחרות.......אולי קשות יותר...... חבל. זה מה שמזכיר לי חבל. וכמה חבל שהאנרגיות במולדת שלי, מושקעות, במחשבות על השרדות ולא על חיים.
 

magy

New member
וכדי לרכך את הנימה המלודרמטית

משהו, צרור בדיחות ששלח לי מעריץ אלמוני...... פלוס זר וורדים לבנים........(שפיצה על הבדיחות ....ככה מתחילים עם אישה????) שאלה: מה זה ארוך, מתפתל, בעל מאתיים ראשים, ארבע מאות רגליים ואוהב בשר? תשובה: תור ברוסיה... ************************ בעת החתונה השביע החתן את הכלה שיחסי מין הם יקיימו רק בחושך יום אחד לאחר עשרים שנות נישואין נמאס לאישה מהמנהג התמוה והיא מחליטה פעם אחת להדליק את האור באמצע היחסים, האישה מדליקה ורואה לתדהמתה את בעלה עם מלפפון ביד, בשיא הכעס שלה היא אומרת לו: "יא חתיכת מנוול, אני רוצה שתסביר לי מיד את העניין הזה עם המלפפון" עונה לה הבעל: "אני אסביר לך?! תסבירי לי את מאיפה יש לנו שני ילדים?! ************************** מרוקאי יושב בבר ושותה בירה. לפתע נכנס אדם וצועק לעברו: "חיים, אישתך בוגדת בך". עוזב המרוקאי את הבירה ורץ עם סכין לעבר ביתו. בדרך הוא נדרס ומובהל לבית החולים, חושב לו המרוקאי בדרך: "אני חייב להירגע קצת ולהפסיק להיות כזה עצבני, הרי אני בכלל רווק וגם לא קוראים לי חיים". ================= שאלה: מה ההבדל בין מרוקאי לאנטנה ? תשובה: עוצמת הקליטה. =================== אשה אחת נכנסת בטעות לשירותי גברים ותופסת כושי עם איבר מין ענק בחוץ. האשה נבהלת ונרתעת לאחור. "זה בסדר", אומר הכושי, "אני מחזיק אותו" ============ קשיש אחד מגיע לבית מרקחת ומבקש לקנות ויאגרה אומרת לו הרוקחת "מה אדם בגילך צריך ויאגרה? איפה בכלל תמצא בת זוג לסקס?" אומר לה הזקן "זה לא בשביל סקס, פשוט נמאס לי להשתין על הרגליים" ================ אשה נכנסת לחדר מיון וצועקת: "אני צריכה עזרה דחוף, הפה של הבת שלי מתוח לאחור והעיניים יוצאות מחוריהן". ניגשת אליה אחת האחיות ומרגיעה אותה: "זה בסדר, גברת, בסך הכל צריך לשחרר לה את הקוקו". ===== איש אחד מגיע לרופא ומתלונן על ריח רע מהפה. הרופא בודק אותו ולאחר מכן אומר לו: יש שתי אפשרויות - או שתפסיק לכסוס ציפורניים או שתפסיק לגרד בתחת. ===== שני רוסים נפגשים. האחד שואל: "נו, מה חדש?" השני: "אל תשאל, גיליתי שאשתי בוגדת בי". הראשון: "נו, אז מה חדש?" ======= שיחה בין מנהל כורדי למזכירה. הכורדי: "אם אתן לך 100 דולר, האם תורידי את החזייה"? המזכירה: "כן". הכורדי: "ואם אתן לך 200 דולר, האם תורידי את התחתונים"? המזכירה: "כן". הכורדי: "וכמה יעלה לי לשכב איתך"? המזכירה: "כמו כולם - 50 ש"ח". ======= פרסי א´: "הייתי אצל רופא השיניים לעקירה". פרסי ב´: "וכמה עקרו לך"? פרסי א´: "חמש מאות שקל". ===== לאיש אחד כרתו את שני הרגליים. כשהתעורר מההרדמה שאל את הרופא: "דוקטור אני אוכל ללכת?" הרופא: "אתה תוכל ללכת רק לשירותים". הפציינט: "ולשחות אני אוכל?" הרופא: "רק אם תהייה שם סתימה". ===== פרסי לחברו: "אתמול יצאתי למסעדה ובזבזתי 1000 ש"ח". החבר: "1000 שקל, אתה משוגע?" הפרסי: מה לעשות, זה כל מה שהיה לה". ====== אשה לבעלה: "יקירי, אני יוצאת לרכיבה של שעתיים". הבעל: "אני יודע, הסוס התקשר כבר שלוש פעמים".
)
 

שקדי

New member
בגללך אני צריך להסביר לילדיי.......

למה אני יושב ליד המחשב וצוחק בקול רם................ והפרחים לצהל.......................
 

ברוניה

New member
הרהורי לב

אכן המציאות בה אנו חיים היא לא נורמאלית מה שמביא אותי לאחרונה למחשבה הקיצונית האם זה פייר בפרק החיים הקצר שנקצב לנו לקבל זאת כעובדה שצריך להשאר לחיות פה? האם אנו רואים אור בקצה המנהרה?
 

ברוניה

New member
אולי.........

אולי זו אני......... אם היא (השכנה) היתה חתיכה כנראה זו אני.......
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif הופ,, הופ,,,, הופה,,,,,

כוחות חדשים מתגברים את הפורום,,,, אבל תגידי, ברוניה, לא יכולת לגדול צפונה יותר? כולם נולדו ברמת גן???? (במלעיל) אבל סלים וחבלים - היו גם במקומות אחרים, כפי שאמרת. בחופשות, אצל סבתא, היינו משתמשים בחבל והסל של המכולת, להעלת אבנים מלמטה, ששימשו אותנו לאוהל שאהבנו להקים משמיכות במרפסת הבית. בגלל כובדן, גרם החבל לשחיקת מעקה המרפסת, שהיה עשוי אבן, והשאיר בה "צלקת" בצורת תעלה חצובה,,,, (וצלקת בטוסיק - מהמכות של סבתא,,,,) אז בואי, קחי כסא ושבי איתנו, ותעלי עוד זכרונות קולקטיביים שיעוררו לפעולה את תאי המוח,,,,,,,,,
 
למעלה