רמי, לאן נעלמת ?

רמי, לאן נעלמת ?

הנה תופעה לדון בה: רווח אותיות במלה שהולך ומצטמצם. בהתחלה נניח רחב/בינוני, לא משנה, אך מה שחשוב שההמשך הוא צר יותר מההתחלה. נניח התגברות התודעה ? הבקרה העצמית ? הזהירות וההסתייגות ? החשדנות ? החסכנות ? כל מי שיש לו מידע לתרום בנושא, זה הזמן והמקום, ובסוף נרכז את כל המידע וננסה לסכם איזה חיבור בנושא. כל מי שיש לו דוגמא לכך מוזמן לסרוק. בהזדמנות זו, בפעם מי יודע כמה אני שב ומזמין כל מי שיש לו נגיעה וידע בתחום לבוא ולהשתתף באופן פעיל בדיונינו. אנחנו לא קבוצה סגורה ותמיד שמחים למשבי רוח חדשים. להשתמע.
 

מילה1

New member
בקשר לרווח אותיות מצטמצם במלה

החלטתי לגוון ולשאול אנשים שלא למדו גרפולוגיה והתשובות לדעתי ממש מעניינות (טוב, חלקן של ילדי ה"גאונים"): 1. הכותב מתחיל בבטחון והתלהבות ואז פתאום מאבד בטחון ומאט ההתקדמות. 2. מישהו שרוצה להיפתח לדעות חדשניות אבל בסופו של דבר חוזר תמיד לדעות הקדומות שלו. 3.אם הכתב איטי וקריא- מישהו שמעמיד בתחילת ההכרות פני נדיב, חושב על הזולת ופתוח וגלוי, אך בסופו של דבר מתגלה כאנוכי, אגוצנטרי וסגור. 4.אם הכתב מהיר ולא ברור- בעל חשיבה מפוזרת שמנסה בכוח להתרכז. בהמשך אולי יהיו עוד.
 
בעצם מה שאת אומרת זה שיש לנו

במקרה כזה מצב של חוסר עקביות בהקשרים הנ"ל, של מישהו שמסבות כאלה ואחרות הוא 'כזה' ובהמשך קצת, או הרבה אחר. בעצם מה שכתבת נכון אולי גם להצטרות רוחב האותיות עצמן במלה, הלא כן ? בהתחלה רחב, נניח מתחיל בבטחון והתלהבות, אח"כ נהיה זהיר חושש יותר. מעניין אם כן לבדוק האם זה תמיד חייב ללכת ביחד. יום טוב בינתיים.
 

מילה1

New member
כן, באמת חשוב להשוות את

רוחב/צרות האותיות (וגם לשים לב עם המגמה הראשונית/משנית היא ימינה או שמאלה) עם רווח/צפיפות האותיות במילה וגם לעקוב אחר ההשתנות של כל הסימנים הללו במהלך המילה. למשל - רוחב אות ראשוני במגמה ימינה (אל עצמו) יכול להעיד על אדם התובע לעצמו מרחב ורווחה. אם גם מרחק האותיות במילה יהיה צר - יתכן שהתובענות שלו תהיה על חשבון הזולת (נודניק, כל הזמן מבקש טובות, נדבק). אם מרחק האותיות יתחיל רחב ויצטמצם בהמשך - יתכן שהוא מציג עצמו בהתחלה כנדיב כלפי הזולת, אך בעצם מטרתו הסופית היא להשיג מטרות הנאה לעצמו (כלומר בהתחלה יזרוק לך איזו "עצם" כדי לרכוש ידידותך ואח"כ לא יניח לך בבקשת טובה, עזרה ויעלב אם תסרב- כי הרי הוא נתן לך כבר משהו ואתה חייב לו...) ויש עוד הרבה וריאציות- אבל אשאיר מקום לעוד מישהו להיסחף עם הנושא המעניין הזה.
 
יש לפעמים ניגוד בין רוחב האותיות

לרווח ביניהם, למשל הרוחב בהתחלה יכול לשקף מרחב גדול יותר של פעילות, מחשבתית, נפשית, רגשית וכד', לכוון האני עצמו או הזולת. ואילו הרחקת הרווח בהתחלה היא על תקן של הפסקה עצירה כלומר פעילות דוקא אטית מעוכבת. כמו שציינת יש המון מה לכתוב על זה ואני אוסיף רק משהו קטנטן. למשל: תחושה שהוא ( הכותב ) או הצד השני הרחיקו לכת בסעיף הוצאות בלי בקרה וגבולות, אי לכך נדרש צמצום ושליטה מחדש. ומה יהיה ההבדל בין תחושה סובייקטיבית של "צפוף" לזו של "הצטופפות"? בצפוף הוא חש ומרגיש כך ואילו בהצטופפות הוא ניסה או איפשר התנהלות שונה ולאור לקחים שב והצר. "היא חונקת אותי בגללה אני לא עושה דבר להתפתחותי"
 

Ramie

New member
לא נעלמתי,

עקב ריבוי עיסוקים אני מצליח להגיע לפורום רק בסופי שבוע. (מעניין איזה סימן גרפי מראה על ריבוי עיסוקים). לדעתי, לפני שדנים בנושא של רווח אותיות מצטמצם במילה, יש מקום לדון על משמעות רווח האותיות במילה. בקורס למדנו כי רווח האותיות במילה מראה על עקשנות. אם האותיות במילה מרווחות, הרי שניתן לשנות דעתו של אדם בעזרת נימוקים שונים. בוסף לכך כותב כזה יעדיף לעקוף מכשולים ולא להתמודד איתם (לפעמים זה טוב, ולפעמים לא). אותיות צפופות במילה מראות על אדם עקשן. אדם כזה גם לא יעקוף מכשול אלה יעדיף להכנס בקיר. בדקתי את הנושא בספרות הלועזית, ולהפתעתי יש מעט מאד התייחסות לנושא. רוחב האות עצמה מופיע בכל מקום, וכן המרחק בין האותיות. מרחק האותיות המילה אינו נדון בדרך כלל. יתכן שהסיבה לכך היא העובדה שבכתב לועזי האותיות קשורות לפי תקן, ולכן יש פחות מקום לראות את המרחקים בין האותיות. במקום היחיד שבו מצאתי התייחסות (LOWE) נאמר כי מרחקים לא קצובים בין אותיות במילה משדרים דו ערכיות ברצונותיו של הכותב. מצד אחד רצון להתקדם (מבחינה חברתית), ומצד שני ביישנות ורצון להשאר בצל. אודם, בספרו כתב יד ופסיכודינמיקה, מתיחס לנושא בפקר הארגון. "ריווח קטן בין אותיות במילה, פירושו ריכוז אמצעים (אותיות) לשם גיבוש מושג (מילה)" "ריווח גדול בין אותיות במילה פרושו פזירות לא מושגית" לצערי, לא תמיד אני מצליח להבין את אודם. בהמשך נראה לי כי רוחב אותיות קטן בתוך מילה הוא אחד הסימנים לפוטנציה ח (איובי זאבי). קראתי פעם נוספת את מה שכתבתי, ואני לא בטוח שבאמת הוספתי משהוא לדיון....
 
דוקא הוספת הרבה, אולי אפילו בלי

שהרגשת. לטש מעט את מה שכתבת ועוד מעט נוכל לסכם את כל מה ששלושתינו כתבנו לכתבה. תראה, רווח אותיות מצטופף בהכרח נבנה מ "רחב" בהתחלה, ו "צר" בהמשך. העובדה שהכותב ניסה להרחיב בהתחלה מלמדת אותנו שיש לו איזה דין ודברים/התלבטות/בעיה בהקשר של הרווח הצר. עכשיו כל מה שנותר זה לקחת מכל ספר את רשימת התכונות ברווח האותיות הצר, ולהבין את דרכי ההתמודדות. מהראש זכור לי שיש שם: עקשנות, אגוצנטריות, פחדים, רכוזיות, אנוכיות ועוד. אפשר לראות בהרחבה בבחינת משאלת לב, "הרצוי": הנ"ל מבקש לתקשר בלי לספח לאותה תקשורת את התכונה הבלתי נוחה בעיניו, נניח עקשנות. ואז אנחנו מתחברים למה שאתה כתבת: הוא לא עקשן כרוני, אלא עקשן שנכון להיפתח לנמוקים, אך בסופם של הנמוקים הוא... נותר בעקשנותו. לפעמים זה "הפוך על הפוך" - הצד השני הופך בעיניו עקשן ובלתי פתוח לנמוקים, מחופר ומבוצר ולמרות כל ההסברים ההוא נותר בסרבנותו המגוחכת. קח בחשבון שהרחקת הרווח פותחת פתח לאיזון ביחסו וקביעתו של האיש, ללא הטיה מתוך דעה קדומה, אינטרסנטיות וכד'. ההצטופפות תעמיד בסימן שאלה את הפרמטרים הנ"ל. אני מאמין שגם "אודם" בכבודו ועצמו לו נדרש לאחר שנים לנסוחיו לא היה מצליח לשחזר למה התכוון המשורר.
 

מילה1

New member
עוד משהו לגבי פוטנציות ורווח אותיות

כאשר רווח האותיות במילה יכול לייצג כמה דברים: 1. בתחום החשיבתי - אופן החשיבה וגיבוש מושגים ודעות- מרוכז, עקבי ויציב עד נוקשה ודוגמטי/או גמיש, פתוח לשינויים עד מפוזר ולא מרוכז. 2. בתחום החברתי- סגירות/ או פתיחות לדעות ושכנועי הזולת 3. בתחום העשיה - מעצורים ובקרה/או דחף, תעוזה, התלהבות וריצה קדימה 4. בתחום הכלכלי- חסכנות עד קמצנות/או נדיבות עד פזרנות ובזבזנות. (ריווח תקין נחשב רוחב חצי אות עגולה) ממה שזכור לי, לפי אודם, רווח האותיות אצל הפוטנציות הוא כזה: א (נרפה)- רווח אותיות גדול לא סדיר כשלפתע גם אותיות נדבקות= חשיבה סתמית, עמדות לא מגובשות, לא עקבי, לא מרוכז, אין מעצורים, אין בקרה, לעיתים "נדבק" לקרובים אליו לשם סעד, נצלן. ב (אינטגרטיבי)- רווח אותיות בינוניעד מעט גדול, מחזורי-ריתמי - בעל דעות ועקרונות מגובשים אך גמישים ומתואמים למציאות האנושית, חשיבה ריאליסטית, ערנית ופתוחה; דחפים ומעצורים סבירים; נדיב אך לא פזרן; פתיחות חברתית. ג (אימפולסיבי)- רווח תנודי , בד"כ גדול,לעיתים אותיות צמודות או עולות זו על זו באופן ספוראדי, לעיתים הריווח מתגדל לסוף מילה = חושב בהברקות ואינטואיציה, קופץ בין נושאים, מאבד מעצורים וסבלנות לקראת הסוף, פועל לפי גחמות, אין בקרה, פזרן, ריכוז תנודי. לעיתים נחוש בדעתו עד עקשנות והתבצרות, לעיתים מוותר על עקרונות כלאחר יד. ד (רציונלי) - רווח תקין עד קטן - מרוכז, מבוקר, חסכן, עקרונות ברורים אך מוכן גם להשתכנע בדרך ההגיון. ה (אוטיסטי)- רווח אותיות קטן עד צמוד, לפתע שסעים במילה, הצטופפות והחנקת רווח לקראת סוף מילה = דוגמטי ונוקשה בדעותיו, לא משתכנע, לעיתים הפרעות בריכוז ותלישות בחשיבה עקב הדחקה רגשית ועיוות ראיית המציאות, מסוגר בעצמו, חש מחנק, אחוז חרדה מלפעול בתחום החברתי והמעשי. ו (נרקיסי)- רווח אותיות גדול סדיר עם רוחב ראשוני דומיננטי= מחפש רווחה ומרחב לנוחותו, אין עקרונות פרט לאינטרסיו. לעיתים יתכן רווח קטן- תלותי וסימביוטי, תובעני ונודניק. ז (רפורמטורי)- רווח אותיות בינוני, מצטופף לסוף מילה - מבוקר, חסכן, מציג עצמו כנדיב ופתוח, אך בעצם נוקשה בדעותיו ושמרן. ח (איובי-זאבי) - רווח אותיות קטן בד"כ, תנודי, לעיתים התנגשות אותיות, מצטופף לסוף מילה= "צודק תמיד", לא משתכנע, שש להתווכח ולא מקשיב, עוקץ ופוגע, לא מרוכז, טיעוניו אינם סדורים והגיוניים. ככל שמתווכח, מתלהט, פועל על רגשות שליליים ומתבצר יותר ויותר בדעותיו, "לא מעניין אותי מה שתגיד- אני צודק!" ט (אנרכי יצרי) - רווח אותיות תנודי- בין צפוף מאד למרווח לפתע= לא עקבי בכל התחומים,רוצה ללמוד, להקשיב ולהפנים, אך גם נסגר, מתמרד ומתנגד, משנה דעות לבקרים, נתפס לעקרונות בחרוף נפש ולמחרת עלול להחליפם באחרים. מחד- מעצורים, חרדות, רגשות אשם ומאידך- נמשך להרפתקאות ולקיחת סיכונים. זה בערך מה שאני זוכרת, מקווה שלא טעיתי והטעיתי- אשמח אם מישהו יבדוק בספרים ויוסיף/יתקן. ביי, בינתיים.
 
היי מילה, היות שעל כל נושא ניתן

לכתוב המון, אני מנסה לצמצם דיונים לנושאים ספציפיים יותר שנשתדל לחשוף במגבלות הנתונות, ואולי דוקא דברים שפחות תוארו בספרות. ממה שכתבת עולה תמונת מפורטת של רווחי אותיות בכללותן, בהתפלגותן לפוטנציות, וזה רחב מדי לטעמי. למשל: הצטופפות הרווח אצל פוטנציה ט' משקפת חוויה של רגישות, התגוננות ופחד, בעטיים הוא לחוץ ומלחיץ יותר, נסער, לוקח מקדמי בטחון, חושש מכשלון ובקורת, מדמיין או נרתע, בעוד התנהגותו המוקדמת לא שיקפה זאת. ההצטופפות משקפת את מאמציו להתארגן בצורה נכונה לבאות, התנודיות מורה שהוא נסער, מושפע והפכפך מכדי להצליח בכך. פוטנציה ח' על משקל מתבצר ומתחפר בהגיון הפרטי שלו כנגד כל מה שעשו לו, מצב שממנו חשש והפך למוחשי במציאות שלו עד כדי אכזבה/תסכול/כעס, לרבות רגשות שליליים. גם הוא 'תפוס' בכעסו ומרירותו מכדי להיות פתוח לשכנוע ונמוקים. אגב, גם הצטופפות מרווח גדול/ענק לרחב/בינוני דינה כהצטופפות. לפעמים רווח תנודי הוא בעצם מצטופף, אלא שזה לא מוגדר בדייקנות כזו, אלא מופיע בחלקי מלה, בסופי קבוצות וכד', כאשר לאחר כל הצטופפות כזו לה הרחקה עד לפעם הבאה. כתוצאה מכך, הרווח נדמה תנודי אבל אם מתעכבים על הפרטים מזהים את הרכביו. גם אני מגויס לטובת עצים של ל"ג.
 
למעלה