רכילות הפטריות

רכילות הפטריות

הו הו הו הוי הוי הו הו הו הו הו הוי הויי הו הו הו הו הו יו יו הוהוהוי
 
4. מה צופי היה אומר על זה

אפילו רגע קצר רק רגע זהו כל עונג השיר בשביל זה כל הטורח והיגע להאיר ענן שביר השיר הוא חיינו בעולם הזה, שהם כולם גשמיים ומגושמים, אבל הנה גם ענן כבד ומגושם צף בשמיים, כך גם חיינו יכולים לשוט ולנוח לרגע אחד בהארה טרנסצדנטלית. רק רגע אחד שכזה בכל חיינו ונאמר אשריינו, הרי אם ישנם רגעים רבים, זוהי גם תאוות בצע אנוכית, וגם משמע שאולי אין ולו רגע אחד. אולי גילה את האמת, אני נותרתי עם המת.
 
3. התחלה

ככה הוא מזכיר את אותו הפלא הבוער באש ולא אכל ככה הוא עושה בבשרך כאלה חידודין בחידודי חשמל הסנה הבוער, חזיון שמהותו בעולם הזה וגם במעבר לו יחדיו. הסנה הוא שיח גשמי, האש היא אלוהית. מעמד הסנה הבוער הוא מעמד שמחבר בין שתי הוויות, בין הגשמי והאלוהי. וכפי שהאש היא דינמית ומשתנה, הרי שהסנה אינו אכל ונותר כמו שהוא, נצחי כמו רגע ההתגלות (שהוא גם רגע קצר, רק רגע).
 
2. פקררפקקרפ

אל תתמה על פקיר עם כרס שניתן להפקיר פקיר שהתפקר בהפקרות גמורה על חודי הערש הוא בין כה וכה בלתי דקיר משחק האותיות והמילים כמשחק החיים שאנו משחקים, מזיזים מפה לשם, מקמבנים את זה לזה, עוברים עוד גשר שהוא חבר לעוד גשרים אותם אנו עוברים לשווא. אך מבעד לרעש של כל ההמולה, שוכב לו הפקיר השמן של חיינו על חודי הערש, והוא בלתי דקיר.
 
1. שנאמר

הבטן פקיר הסגולה המגושמת על מיטת מסמרי זהב אינה אלא ענן שחור על תרנים בשמש הנועצת כידון אור בעב העב כפי שהפקיר מונח לו על מסמרי הזהב, כך השמש בוחנת אותנו בקרניה המנסות להנעץ ולאיר את הוויתנו - ולו לרגע קצר...
 
6. זה היפה מכל

המטח הזה של מחיאות כפיים איך שהוא מזכיר מטר סוחף רק שבאמת זה משק כנפיים אף מעט מעל נחירי טורף מטר הוא גשם וגשם הוא גשמי, והמטח הזה של מחיאות כפיים הוא לכאורה שיאה של הגשמיות בהתהוותה, אולי הצלחה כלכלית מרשימה, אולי כבוד גדול, אולי בית למופת, אולי זה וזה, אולי הכל ביחד, אך מעבר לחיים האלה, שמשוטטים בעצלתיים ברחובות הנינוחים, חיינו הם ציפורים המנסות להתרומם ברגע הנכון, קרוב לנחיריים של המאיים לאבד את חיינו.
 
7. מראה

זה אשר ניצוד כמו אור באישוניה מפרפר לצאת משם לשוא זה אני עצמי אור באישוניה היא רק מתאהבת בי עכשיו העין היא גשמית מחד, אך מאידך היא המראה של הנפש. גשמית, אבל עדינה ולחלוחית, כמו בועה של מים. ומהו אישון, שנמצא במרכזה של העין, אם לא חור - כלומר דרך החור, דרך מה שאינו קיים, נוצר הקשר בין הגשמי לאלוהי. וכמו שנאמר בלשון התנ"כ - וידע פלוני את פלונית - כשיודעים מישהו, אוהבים אותו, וכשאוהבים מישהו, יודעים אותו. היא רק מתאהבת בי עכשיו - היא רק מתוודעת אלי עכשיו. זהו הרגע הקדוש שבו השמש נועצת את כידונה בעוב העב, זהו האור באישוניה. וכל ההוויה מסתכמת בניצוץ של אור בעינו של האהוב, או של האהובה.
 
5. ועל כן נאמר

הו הו הו הוי הוי הו הו הו הו הו הוי הויי הו הו הו הו הו יו יו הוהוהוי זה מה שנמצא בין ההכרה ש: אפילו רגע קצר רק רגע זהו כל עונג השיר בשביל זה כל הטורח והיגע להאיר ענן שביר ובין ההכרה ש: המטח הזה של מחיאות כפיים איך שהוא מזכיר מטר סוחף רק שבאמת זה משק כנפיים אף מעט מעל נחירי טורף וזהו מה שאין מילים (שבראו את העולם מן האין) יכולות לו.
 
למעלה