רכוש פרטי של ילד

[פלגיה]

רכוש פרטי של ילד

קצת מבלבל, לא? אומרים לו "החדר שלך" אבל בעצם הוא חייב לסדר לפי ההוראות של ההורים. אומרים לו "הצעצוע שלך", אבל אסור לו לתת אותו במתנה לחבר. אומרים לו "הכסף שלך" - אבל קובעים לו מה מותר לו לקנות ומה לא. מבלבל.

 

[אביבקיץ]

נכון, אנחנו באמת מזגזגים שם

אני לא מונעת מהילדות לתת צעצועים שלהן לחברים. הן נותנות לפעמים דברים קטנים - צעצועים מביצי קינדר, קוקיות, דברים בסדר גודל הזה. החדר שלהן מבולגן לצערי הרב. אני רק דורשת שלא יהיו בגדים על הרצפה, ושלא יכניסו אוכל לחדר. ובכל פעם שהילדה לא מוצאת חוברת עבודה אני אומרת לה שזה בגלל שהשולחן מבולגן ואז היא מסדרת אותו. מחזיק מעמד ל24 שעות, בקושי. הכסף שלהן - כבר הבנתי (בין היתר בזכות דיונים שקראתי כאן) שעדיף לתת להן להוציא עכשו עשרה שקלים על שטות, ואז ילמדו את הלקח לעתיד, מאשר ליצור אצלן עכשו חסכים, ואז בגיל 18 הן יזרקו אלפי שקלים. אז אני לפעמים קצת מייעצת, אבל לא יותר מזה. בניגוד לדיון שהיה כאן, הן לא מגיעות למאות שקלים, אז הכאב לב לא גדול.

 

[KallaGLP]

לא חושבת שמבלבל.

אני חושבת שדי מהר ילדים מבינים את משמעות המילה "שלהם" בהקשר הזה.

 

[אביבקיץ]

הדוגמא הכי קשה לי - תרומות

יש בבית משחקים שהן כבר שנים לא משחקות בהן. אני לא אוהבת את זה, מאד רוצה לתרום את המשחקים. יש ילדים שבאמת זקוקים להם. אבל מה אם הילדה אומרת שזה שלה? אותו דבר עם בגדים ישנים. בפרט, למשל, מעילים. מעילים טובים זה דבר יקר. כואב לי הלב לא לתרום מעילים שלנו, שהם במצב מצוין. בתי לא אוהבת את הבת דודה הקטנה שלה. אני כלכך רוצה להעביר לקטנה בגדים ישנים של בתי, אבל יודעת שהילדה תתפוצץ. שמלות יפיפיות, סוודרים, בגדי ריקוד... דברים יפים, לא זולים (יכול מאד לעזור להורים), אבל מה עם מה שהילדה רוצה? "זה שלה".

 

[KallaGLP]

אני דווקא חלושבת שהעברת הדברים

יכול להיות שיעור חשוב לילדה - זה לא שתשתמש בהם אי פעם. אני מבינה איזשהו רצון נוסטלגי לשמור פריט או שניים שיקרים במיוחד ללבה, אבל לסרב למסור לגמרי? לא נראה לי שהייתי מתפשרת פה.

 

[אביבקיץ]

"אבל זה שלי"

איך אפשר לענות על זה? לפעמים אני מצליחה לשכנע בנכונות המטרה. אבל לא תמיד. האמת - גם קצת מפריע לי שאני בכלל צריכה לנהל את הדיון המתיש הזה. זה לוקח ממני כוחות, ובכל זאת, כמו שנאמר בהודעה הראשונה - אני שילמתי על כל הדברים האלה... אז היא רואה אותם כשלה, אבל בעצם אני רואה אותם כשלי. וידוי - בדרך כלל אני תורמת בלי לספר להן. הן לא שמות לב שהדברים האלה נעלמו מהבית.

 

[פלגיה]

ולפי השורה האחרונה שלך

ברור עד כמה זה "שלהן" - אם לא שמים לב אפילו כשזה נעלם, זה אומר משהו. לא? אצלי עיקר הבעיה היא בהעברת בגדים מילד לילד במשפחה. זה באמת ויכוח מתיש.

 

[noa_f]

זה שלך? אז תלבשי את זה עכשיו!

אה, זה קטן עליך? אז זה כבר לא שלך.

 

[פלגיה]

../images/Emo13.gif ../images/Emo45.gif

 

[r i n i]

זה כבר לא עניין של "שלי" אלא יותר - "לה- לא!"

אנחנו מעבירים המון בגדים בתוך המשפחה, מקסימום שומרים משהו למזכרת, אבל הילדים יודעים ש"דוקא" זו לא תשובה... בקשר לחדרים שלהם, אז החדר הוא "שלהם" בתוך הבית "שלי". מה שאומר שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם במגבלות שלי: לא אוכלים בחדרים, שומרים על סדר (יחסי), ונקיון. וכשהם מתחילים: אבל זה החדר שלי, אני עונה שכל זמן אני משלמת את הארנונה על כל הבית - החדר הוא גם שלי...

(ככה זה בנאות פולניה, יש לנו תשובה לכל דבר)

 

[גזר גם עדי]

../images/Emo41.gifאבל גם הבית שלי זה הבעיה.

מזה יגרום לילד להרגיש? שהבית של אמא שלו יותר מאשר שהוא שלו? מי שילם עליו ולמי הבעלות האמיתית העליו זה בכלל לא משנה... הבית שלך בדיוק כמו שהוא שלה.

 

[KallaGLP]

לדעתי זו לא ממש שאלה של שלי-שלך

אלא של חינוך להתחשבות. כל עוד אנשים גרים יחד כמשפחה יש כללים מסוימים שישלשמור עליהם בתוך הבית כדי שיהיה נעים לגור ביחד. היחסים בתוך המשפחה הם הדדיים ולכולם יש זכויות וחובות.

 

[ליידי דרמה]

אנחנו דווקא תורמים בגדים - הכל הולך

לתרומות. אחרי אישפוזו של הזאטוט בבית חולים הבת שלי ביקשה לתרום למחלקה את כל קלטות הילדים שיש לנו (הוידאו שלנו לא ובד אבל בבית החולים עוד צופים בקלטות) אני חושבת שיש בזה משהו ניפלא שילד מוותר על דברים שאין לו צורך בהם - לטובת אנשים אחרים - ובמקרה הזה - זרים גמורים.

 

[אביבקיץ]

ילדה טובה. נעים כשהם יוזמים כזה מעשה

 

[ליידי דרמה]

../images/Emo13.gif../images/Emo51.gif

 

[keyptown]

שלך- בתנאי ש..

זה יוצר מצב שהילד חי בחרדה תמידית והגבלות על מה שהוא מזהה כשלו. אולי כדאי לשנות הגדרות ולומר לו: "השימוש שלך בכך וכך הוא כזה וכזה".. וכך לא נבלבל ולא נשלה. נלמד אותו שרק מה שהוא השיג בעצמו ללא תלות של אף אחד וללא שום תנאי- זה שלו! ובינתיים חג שמח והמון אהבה שלא שלי ולא שלך אלא של כולנו ובינינו