רכושנות

[מיכל רוט]

רכושנות../images/Emo53.gif

אמיר שלי בן שנתיים וארבעה חודשים. היום ביקרו אותנו חברים יחד עם ביתם אשר גדולה מאמיר בכחצי שנה. אמיר לא נתן לה לגעת בשום דבר, אבל שום דבר, ופרץ בצעקות ובכי ו"לא, לא, לא". ממש פדיחה. בגן הוא משחק יפה, אין שום בעיות, משתתף ופעיל. גם כשהולכים לחברים אחרים שלו. אבל אצלו בבית - בשום אופן לא. אני לא ממש יודעת מה לעשות. כשאמרתי לו שזו אורחת שלו ושישחקו ביחד או שיתן לה את זה או משהו אחר, הרגשתי ששום דבר לא ממש מדבר אליו והוא רק יותר פגוע וכועס. אם זה הגיל אז מתי זה כבר נגמר? והאם זה נגמר בזכות התערבויות נכונות שלנו (ומהן?) או שזה פשוט עובר.

 

[ימימה]

בדיוק עברנו חוויה דומה

בני בגילו של בנך. אין לו בעיה בד"כ לחלוק במשחקים עם אחותו הגדולה, וגם בגן ואצל חברים הוא מוצא את מקומו. לפני כשבוע באה אלינו חברה עם ילד מעט גדול ממנו ששיחק במשחקיו, והדבר גרם לו בדיוק לתגובה שתיארת. אני לא חושבת שזו בעיה של "רכושנות". אני הרגשתי ממנו ממש בהלה - מצב לחלוטין לא מוכר, שבו ילד זר חודר לטריטוריה הפרטית שלו ומשחק במשחקים שלו - זה פשוט הבהיל אותו, והאמת - בצדק. מישהי אמרה פעם, בדיון על הנושא, שכדי לדמיין מה הילד מרגיש, צריך לחשוב על חברה (או במקרה הזה יותר גרוע - זרה), שנכנסת לך הביתה, ומיד מתחילה לחטט בארון הבגדים שלך ולמדוד אותם. איך תרגישי? הרי בשביל הילד שלך הצעצועים שלו הם כמו החפצים הכי פרטיים שלך. זו חדירה לפרטיות, זה פוגע, זה מבהיל. אני לא אומרת שלא צריך ללמד לחלוק - צריך, וזה לוקח זמן, ובד"כ עם הזמן זה משתפר. אבל צריך גם להבין את הקושי של הילד ולקבל אותו. במקרה שלי, פשוט חיבקתי אותו, אמרתי לו מה שחשבתי שהוא מרגיש (לו עוד קשה לבטא את זה במילים), ואח"כ מצאתי לו משחק שעניין אותו, קצת רחוק מהילד הזר, מה שעזר לזמן מה (המצב חזר על עצמו מספר פעמים). בנוסף הסברתי לחברה שלי מה קורה, וכאמא לילד בגיל דומה, לא היתה לה בעיה לקבל את זה.

 

[מיכל רוט]

בהמשך להתיחסותך

אותו התהליך של התפרצויות כעס ורגיעה לזמן מה היה גם אצלנו בגלים, אני מתלבטת אם החיבוק והשיקוף הרגשי זה הפתרון היחיד או שאולי כן צריך גם לומר משהו כמו "החברה באה לשחק איתך, בוא אולי נמצא משחק בשבילך ומשחק בשבילה" או דברים כמו "היא האורחת שלך" וכו´. אני חייבת לציין שתגובות כל כך חריפות לא ראיתי בשום ביקור אצל חברים כאשר נגעו להם במשחקים. זה דיי מבאס, עם כל ההבנה.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם כל מה שימימה כתבה.

נכון שזה מבאס לראות את הילד שלנו מתנהג ככה, אבל הבאסה נובעת מהציפיות שלנו להתנהגות כלפי אורחים, ציפיות שנובעות, בין היתר, מנסיון החיים שלנו, מהיכולת שלנו לארח (ולהתארח), מהידע שלנו לגבי צורות התנהגות "רצויות" כלפי אורחים. הילדים שלנו עדיין אינם יודעים זאת. הם בתהליך למידה, והתהליך הזה אינו פשוט. אל תשכחי, שבנך נמצא בשלב בו החיברות רק מתחילה להתפתח (ואגב, זה בולט במיוחד אצל ילדים בכורים, שלא מתמודדים עם ההכרח לחלוק את רכושם עם אחים ואחיות כבר מגיל צעיר מאד), ויש האומרים שהיא מתחילה להתפתח רק בגיל 3. לצפות מפעוט בן 2.4 שיתנהג כיצור חברתי לכל דבר, זו ציפיה לא ריאלית. אני זוכרת מקרים דומים כשעומר היה קטן (אגב, היו צעצועים שהוא היה רגיש יותר בקשר אליהם, ושתמיד היוו נקודות מחלוקת כשהגיעו חברים, עד שלמדתי "להעלים" אותם כשבאים אורחים). לדעתי אין התערבות נכונה. אם אפשר, עדיף לא להתערב, ולהתמקד בהסברה להורים (שלרוב מכירים את ההתנהגות הזו מהילד הפרטי שלהם). אם נאמר לילד שלנו "היא אורחת שלך, תתן לה" או "צריך לתת לאורחים את הצעצועים שלך" או דברים דומים, זה עלול ליצור אצלם תחושה שעדיף שהאורחים לא יבואו, כי מי צריך אותם בכלל. אל תשכחי שהחסרונות באירוח, בגיל הזה, רבים מן היתרונות. לשמחתנו, זה עובר עם הגיל (כמו רוב הדברים).

 

[נעה גל]

כדאי אולי, לפני שהאורחים באים

להחליט עם הילד על צעצועים שהוא לא מוכן שישחקו לו איתם (ואז מחביאים אותם בארון) ועל כאלה שהוא כן מוכן שהאורחים ישחקו איתם. כך אנחנו עברנו את התקופה הזו, וזה עבד עבורנו. כמובן, שכשהאורחים היו מגיעים אורן היתה נזכרת לפעמים בעוד צעצוע שהיא לא רוצה שישחקו איתו, אבל בסה"כ זה די מנע חיכוכים.

 

[חנה גונן]

למיכל-רכושנות...

בעיקרון אני מסכימה עם מה שכתבו כאן,זוהי תגובה טיבעית בהחלט לילד בגילו של אמיר שצעצועו הם כרגע מרכז עולמו,לנו המבוגרים תגובתו נראית חריגה... מכיון שבעבודתי כסיעת אני צריכה להתמודד למשל עם שישה ילדים מול מישחק מסוים שמחיב שיתוף,אני נוהגת להסביר להם את כללי הפעילות לפני הוצאת המישחק ובמשך הפעילות עצמה אני משתדלת לעודד אותם לשיתוף פעולה תוך הדגשת התועלת שבמישחק ההדדי כמו למשל: תראו כמה אתם עוזרים אחד לשני כשאתם משחקים ביחד,אני גם משתדלת לעודד ילדים מפותחים יותר לסייע לאיטים יותר,אם ילד אינו מעונין אני מסבירה לא את האפשרויות שלפני בדכ להמתיןעד שיתפנה או ללכת לפעילות אחרתץאני מאוד מאמינה שאם מכינים מראש את הילד ומסבירים לו נחסכים הרבה פחד ומתח שנובעים מחוסר ודאות. שלך חנה גונן