רכבת הרים
בשירשור אחר דובר על מרתון דייטים. ואני, התמונה הפלסטית שנהיתה לי זה דימוי של נסיעה ברכבת. הרכבת דוהרת ואנחנו מביטים בחלון. הנוף חולף על פניינו, סרט נע של נופים... קילומטרים רבים. ככל שהרכבת מתקדמת, אנחנו מאבדים עניין וריכוז. גם בהתחלה היה קשה לראות וכעת אנחנו גם נאטמים. יותר מדי מידע. יש גבול למה שאפשר להכיל... הכל נראה דומה ומשמים באותה מידה. רק התפרצות הר געש און ליין יכולה אולי להסב את תשומת ליבנו. [וגם זה... בפעם הראשונה בלבד.] אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מידיים. התאותנות השתלטה עליינו. אנחנו יכולים בשעות לעבור עשרות קילומטרים, אנחנו יכולים לדבר כל הזמן עם כל אחד. אפשר לשבת בכורסא ובלחיצת כפתור להיות בעשרות מקומות, להחשף לדעות של אלפים במקביל, אפשר לראות ולשמוע הכל, לקנות כל חוויה וכל טעם. אנחנו חיים את החלום של הדורות לפניינו ואנחנו כלכך מתוסכלים, משועממים וריקים. אנחנו חיים בעוצמת גירוי כלכך גדולה שפשוט הפסקנו לקלוט. הגענו לקצה הקיבולת. ומה אנחנו עושים? יוצרים טכנולוגיות שיאפשרו הספק גדול עוד יותר. תסמונת הדור השלישי. המצליחנים של היום הם אלו שיעשו את הדור הרביעי [ואז אולי נהיה מאושרים] ואולי צריך לרדת מהרכבת, ללכת ברגל. זה הקצב שטבוע בנו ומתאים לנו[!] כשהולכים ברגל אפשר גם להתבונן, להתקרב, להתאים את החוויות ליכולת הספיגה שלנו. אם נצליח להתנתק מהעולם הרחב, נוכל לראות שיש עולם שלם וגדול ממש לידנו. אפשר אולי לראות שיש עולם עשיר, מרתק ואין סופי ממש בהישג ידינו הפיזית עניין של קנה מידה, של סינכרוניזציה והאלוהים? הוא נמצא בפרטים.
בשירשור אחר דובר על מרתון דייטים. ואני, התמונה הפלסטית שנהיתה לי זה דימוי של נסיעה ברכבת. הרכבת דוהרת ואנחנו מביטים בחלון. הנוף חולף על פניינו, סרט נע של נופים... קילומטרים רבים. ככל שהרכבת מתקדמת, אנחנו מאבדים עניין וריכוז. גם בהתחלה היה קשה לראות וכעת אנחנו גם נאטמים. יותר מדי מידע. יש גבול למה שאפשר להכיל... הכל נראה דומה ומשמים באותה מידה. רק התפרצות הר געש און ליין יכולה אולי להסב את תשומת ליבנו. [וגם זה... בפעם הראשונה בלבד.] אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מידיים. התאותנות השתלטה עליינו. אנחנו יכולים בשעות לעבור עשרות קילומטרים, אנחנו יכולים לדבר כל הזמן עם כל אחד. אפשר לשבת בכורסא ובלחיצת כפתור להיות בעשרות מקומות, להחשף לדעות של אלפים במקביל, אפשר לראות ולשמוע הכל, לקנות כל חוויה וכל טעם. אנחנו חיים את החלום של הדורות לפניינו ואנחנו כלכך מתוסכלים, משועממים וריקים. אנחנו חיים בעוצמת גירוי כלכך גדולה שפשוט הפסקנו לקלוט. הגענו לקצה הקיבולת. ומה אנחנו עושים? יוצרים טכנולוגיות שיאפשרו הספק גדול עוד יותר. תסמונת הדור השלישי. המצליחנים של היום הם אלו שיעשו את הדור הרביעי [ואז אולי נהיה מאושרים] ואולי צריך לרדת מהרכבת, ללכת ברגל. זה הקצב שטבוע בנו ומתאים לנו[!] כשהולכים ברגל אפשר גם להתבונן, להתקרב, להתאים את החוויות ליכולת הספיגה שלנו. אם נצליח להתנתק מהעולם הרחב, נוכל לראות שיש עולם שלם וגדול ממש לידנו. אפשר אולי לראות שיש עולם עשיר, מרתק ואין סופי ממש בהישג ידינו הפיזית עניין של קנה מידה, של סינכרוניזציה והאלוהים? הוא נמצא בפרטים.
