זו שאלה מעניינת
בעקרון- החדר אמור להיות מקום נעים להיות בו ולא טוב להפוך אותו למקום לא נעים דרך אסוציאציה של ריתוק. אני הייתי שולחת ילד לחדר לפרק זמן קצר מאד - עד חצי שעה וזה מתוך הרצון- לא להיות בקרבתו כי הוא מאד מכעיס אותי. זה הבית שלי ואני לא רוצה אותו לידי כי אני כועסת. אני שולחת אותו לחדר כדי שאני אוכל להרגע, לא הוא.... זה עונש גדול לדעת שכל כך הרגזת את אמא בהתנהגות שלך- שהיא לא רוצה אותך על ידה עד שהיא תרגע. אם יש קשר טוב בין ילד להורה- עצם הידיעה שכל כך הרגזת או פגעת בהורים- זה כבר מניע חזק לחשוב פעמיים לפני שהילד נוהג באופן הזה שוב. כמו כן, אם הוא סומך על ההורה- הוא יודע שאם ההורה כל כך כועס- יש לזה סיבה טובה וכנראה יש סיבה טובה לכעס. זו הסיבה שאני מרתקת לחדר ואני יכולה לשלוח ילד לחדר עד גיל 18. זה הנסיון שלי.
