ריקנות...

[רוזנה]

ריקנות...

ככה זה בימים כאלו של שקיעה מוקדמת. יושבת עם עצמי בתוך עצמי ודוגרת על פיסות נרחבות מהרחמים העצמיים. העבודה המשעממת לעייפה. הבדידות. הבדידות. ויש גם מהבדידות. אני בטוחה שכשאני אומרת בדידות לכולם (או לרובכם) יש את התחושה החלולה הזאת. התחושה בה החיבוק שאתם זקוקים לו מבושש לבוא, שהליטוף שאתם מחכים לו היה רחוק מדי, שהמילים שיוצאות לכם מהפה הן ריקות מדי ולא עטופות באותה אדרת מלאת משמעות... מתעוררת לדירה ריקה מאדם הולכת לעבודה ריקה מעניין חוזרת לדירה מלאה בהדים ריקים של קולי הולכת לשתות קפה עם חברה והמילים שיוצאות תופסות נחשול של אויר וזורמות להן בחלל הריק, ללא משמעות רבה מדי חוזרת הביתה, לדירה ריקה, למיטה גדולה, לשמיכה קרה חוזרת לריקנות... וכך, עם פיסות הרחמים העצמיים שלי אני מסתובבת כמה ימים, מנסה להתחמם מאלו, למרות הקור המחלחל מהם, ובתוך התסכול שראה כבר ימים אחרים של חוסר מעש... אני יושבת ובוהה בנקודה בתקרה וחולמת על ימים טובים יותר...

 

[Mאיה]

שינוי,

אני חושבת שאת צריכה שינוי. אם מהעבודה, אם מהדרך חיים שבה את מבלה. לצאת החוצה, להכיר אנשים חדשים...לשנות את שיגרת החיים. כשמרחיבים את מעגל החברים אזי גם האופציות להכיר בן זוג שיחבק ויחמם את הלב הן רבות יותר. קפה עם חברה בעיניי זה דבר נפלא, לדבר על הכל, אבל את כרגע מתארת תחושה אחרת, רצונות אחרים, שאיפות מהחיים...שיעניקו לך קצת חום. את יודעת, זה לא מגיע ביום אחד- את צריכה לבצע החלטה שאת משנה את השגרה, משנה את התחושה שעוטפת אותך. יש דרכים רבות לצאת מהבדידות. דרכים רבות להכיר אנשים. מצאי לך את הדרך שתתאים לך, אבל צאי מהבית שגורם לך לתחושה כבדה של בדידות. פעלי על מנת לא להרגיש לבד, לא להרגיש את המועקה הזאת. בהצלחה

- והחיבוק הוא וירטואלי עד שתזכי לחוש אותו ויזואלית. Mאיה.

 

[רוזנה]

מאיומית חמודה ../images/Emo13.gif

המון תודה על החיבוק המחמם ועל המילים המדרבנות

אני מניחה שאת צודקת, אבל את יודעת לפעמים גם הדברים האלה לא מספיקים... כי אני דווקא יוצאת הרבה (גם עם גברים), מכירה אנשים חדשים, עושה דברים שתורמים לי מבחינות רבות אבל (תמיד יש אבל...) משום מה, כשאני חוזרת הביתה בערב, התחושה שלי היא אותה תחושה שתארתי מקודם - של בדידות נוראית. את מכירה את זה שאת סובבת באנשים ומוקפת בתשומת לב ובכל זאת מרגישה לבד? לבד בשבילי זה להיות מנותקת מאהבה מרעידה ומסעירה, חסרת מגע וחום אמיתי. כי את כל השאר (זאת אומרת, כל מה שאני רוצה, למרות העבודה המשעממת - חלק מדרישות הקיום

), באמת שיש לי (ואני מודה לעצמי ולכל האנשים שמסביבי שמאפשרים לי זאת!) אך אני עייפתי ממסעות החיפושים... עייפתי מהרעש ועייפתי מהבדידות... די מרוקנת וחסרת אנרגיה מהתקוות הנואשות, מהציפיות מכך ש"הנה, אולי זה הוא" ובסוף... הלאתי בפרטים ומלנכוליה. אעצור כאן ואמשיך לחיות, כי זה מה שנשאר לעשות לא?! שוב מאיומית, תודה!

 

[תמוזB]

חלומות זה טוב

אם לא היו חלומות - על עבר טוב (שנותן תקוה לעתיד) או על עתיד טוב (שרוצים שיבוא) - אז באמת לא היה במה להאחז. אז הנה, רוזנה, כבר את בכיוון. עכשיו צריך קצת כוח להוציא דברים מהכח אל הפועל. ואל תתחילי ב"גדול". תתחילי עם צעדים קטנים, כמו תינוק הלומד ללכת. מצאי לך "משימה" שמוצאת לך חן או שמענינת אותך ובצעי אותה. העשייה מונעת תחושת בדידות. וככה בצעדים שקולים (או ספונטניים ולא שקולים...

תתקדמי החוצה מתחושת הבדידות. ברור שזה לא פתרון לכל הזמן ולכל הרגעים הקשים, אבל ככל שתתקדמי, פרקי הזמן בהם תרגישי את הבדידות יקטנו וכך לאט ובטוח תעלימי אותם. זכרי שעבודה זה MUST בשביל להתפרנס, וחשוב שיהיה בה עניין, אבל זה לא תנאי הכרחי. התייחסי אליה כאל רע הכרחי, כמו...... כמו......... לעשות צרכים

 

[גיל גיל]

הכי אהבתי את ההשוואה

בין עבודה לעשיית צרכים! אתה כל כך צודק... לפחות לגבי מי שלא אוהב את העבודה שלו, נכון? רוזנה, את יודעת מה? אין לך מגבלות! את יכולה לצאת, לבלות, לעשות עם עצמך דברים חדשים, להרשם לאיזה חוג של ריקודי עם, כל דבר שיעזור לך להכיר אנשים חדשים! את יודעת מה? בואי נתחיל בנו! אנחנו מחכים כרגע לאוקיי האחרון לגבי המפגש, ואז תוכלי לבוא איתנו לאן שנלך (סביר להניח שלראות את MATRIX שוב...) בכל אופן, כבר היתה פגישה שהשאירה לאנשים שהיו בה טעם של עוד! ואת יודעת משהו? היכולת לדבר עם אנשים היא לא דבר מולד, אלא נרכש! וככזו, את מוזמנת להתאמן בה עלינו... טוב? גילגיל

 

[דויד אנגלר]

גם אני הרגשתי פעם ככה!!!

ואני אגיד לך מה עשיתי! למדתי לאהוב את הבדידות, למדתי לקבל את כל מה שאני שונא. ואם בא לי לעשות שינוי, אני עושה. אבל חשוב שתקבלי את עצמך במצבך הנוכחי, קשה ככל שיהיה, וכמובן שאנחנו כאן לעזור לך. אבל אל תשתמשי בפורום הזה כמו סם לבריחה. עלייך לקבל את עצמך ואת מצבך ורק אז תוכלי להשתחרר. קבלי את עצמך כמו שאת, אבל בדיוק, טוב? בהצלחה, אוהב, דויד.

 

[רוזנה]

אנשים מקסימים ../images/Emo23.gif

המון המון המון תודה על המילים המחממות, אך גם המועילות והיעילות. הנה הם באים ימים של שקט ושל חוסר ברחמים עצמיים...

הפורום הוא לא ממש סם לבריחה, הוא מקום לפריקת תסכולים... לפריקת הבדידות למרות הרעש הקיים סביבי באופן מתמיד... תודה על ההזמנה המלבבת להצטרף למטריקס

אך אני חושבת שאני מעדיפה את הוירטואליות האנונימית מה.. אנשים, שולחת לכם

כאות תודה, וכאות מחאה לבדידות! לימים טובים

רוז