ריקנות ודכאון

[לירון אורלב]

ריקנות ודכאון

היי, איבדתי את אמא לפני 3 חודשים כשנפלה מצוק במהלך טיול בצפון, תאונה טפשית ומיותרת שהשאירה אותי המומה ומרוסקת. עכשיו מתברר שהרופאים שהגיעו והיו אמורים לטפל בה גרמו למותה עקב טיפול לקוי ורשלנות. אשמח לשמוע מכן מתי עובר הכאב הנורא הזה אם בכלל ואיך אפשר להמשיך הלאה. אני מרגישה שאין לי עם מי להתייעץ ולדבר, חברות ומשפחה מנסים לתמוך אבל אין בזה שום נחמה מבחינתי... איך מתמודדים? איך אפשר בכלל לחיות בלי אמא???

 

[אמא בדרך המקורית]

רק מניסיון אישי ..

כשנה אחרי מות אימי (כבר סיפרתי את זה כאן .אולי זה יעזור לך )שמעתי אב שכול מספר שכשנחתה עליו המכה הוא הרגיש כאילו נחת עליו סלע על הראש ,שגרם לריסוק חייו בכל המובנים ...לאחר זמן הבין שמהסלע לא יוכל להפרד ..ועל כן המציא "עגלה וירטואלית "עליה הניח את הסלע ..כך שהסלע תמיד איתו אך לא עליו ..הסיפור הזה היה אחד מנקודות המפנה בתחושות של האובדן ..הזיכרון וכו ...נראה לי שהכל אצלך מאוד טרי ,תני לעצמך להיות בכל המקומות שאת רוצה להיות ..אני יודעת שזו חוכמה קטנה לייעץ לאחרים ,תעשי מה שטוב לך ...ואת יודעת לפחות כאן יש חברות למסע ..

 

[לירון אורלב]

תודה!

כרגע אני לא רואה איך אוכל לשנות את הכאב ואיך בכלל להמשיך את החיים, יש לי תינוק בן 4 חודשים שהוא הסיבה היחידה שאני עדיין כאן. בכל מקרה - תודה ושבוע טוב!

 

[אמא בדרך המקורית]

אל תשני את הכאב ..

אל תשני תהיי ...מניסיוני כל ניסיון להדחיק ..להזיז ..להתעלם ..החזיר לי את זה ישר לפרצוף ..אני הרגשתי פיזית שהקמתי יד זיכרון בתוך גופי כי פחדתי שאשכח ..תני לדברים להיות כמו שהם ..

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo32.gif טוב לראות אותך כאן ...

 

[לירון אורלב]

איך הגעתי לפורום?

הגעתי לפורום בעקבות ורדה רזיאל ז'קונט שהמליצה עליו בתוכנית שלה לפני כמה ימים...

 

[אמא בדרך המקורית]

סקאלי וליבי4 -הדודות

חן חן ..אני נכנסת מידי פעם ,אך לא מגיבה ..הפעם לא יכולתי שלא ..הפשושית נכנסה היום לקייטנה ובכתה ..אז אני קצת מכוווצת ..ומחכה לסוף היום ..התאקלמותה מדהימה התחילה להגיד מילים ומנהלת את עולמה ועולמי עם האצבע ..שלה כמובן ..

 

[libi4]

../images/Emo8.gif../images/Emo8.gifשמחה לשמוע...../images/Emo68.gif

דודות וירטואליות זה כיף......אבל אחות וירטואלית זה יותר טוב-לי אין אחיות וזה כל כך חסר לי....מוכנה לאמץ אותך כאחותי או שמא שאת תאמצי אותי??? כמה אימוצים עוד יהיו פה היום? מאחלת לכן הרבה טוב! אוהבת...

 

[libi4]

../images/Emo180.gifלא ראיתי אותך מזמן כאן?

מה שלומכן? איך החופש?

 

[סְקָאלִי]

לירון יקרה.

קראתי בזעזוע את הסיפור שלך. כואב ומרגיז. הרבה פעמים נשאלת כאן בפורום השאלה ששאלת: "האם זה עובר ואיך להמשיך הלאה". התשובה היא, שהכאב אף פעם לא נעלם, אבל עם הזמן הוא מתמתן ומשנה צורה. זה לא משהו שאת יכולה להרגיש עכשיו או שתוכלי להרגיש בחודשים הקרובים. האבל אצלך עדיין כה טרי, שברור שהכאב קשה מנשוא, ושאת מתקשה לראות איך תוכלי להמשיך בחייך. כמה זמן זה ייקח? קשה לומר בדיוק, אבל שימי לב שבדת היהודית מוגדרת "שנת אבל" בשנה הראשונה, כך שזה יכול אולי לתת לך איזשהו מושג. לפעמים חלק מהבעיה הוא שאנחנו מצפים מעצמנו מייד לשוב לאיתננו, ו"להתאפס", כשבעצם הנפש זקוקה לאבל, ולהתגברות עליו בקצב שלה. לכן מה שהייתי מציעה בשלב ראשון, זה קודם כל להבין שמה שקורה לך הוא נורמאלי לגמרי, והאבל וההתאבלות שלך היא חלק חשוב לכך שבעתיד תוכלי להתאושש בצורה טובה יותר. קחי לך את הזמן הדרוש, תני לעצמך את הלגיטימציה לכאוב. אם את אוהבת לקרוא, אפנה אותך למעט ספרות בנושא. בכל מקרה, בפורום הזה תוכלי למצוא "אחיות לצרה", שיבינו אותך גם בלי מילים וללא צורך בהסברים. את יכולה לשתף, להתייעץ, להתלבט, מה שנכון לך, וכמה שנכון לך. לא תמיד כולנו זמינות באותה העת, אך בד"כ יש מישהי שנמצאת ויכולה להגיב אליך בטווח זמן סביר. משתתפת בצערך, ומקווה שתוכלי להיעזר בפורום שלנו, בבית הוירטואלי הקטן שלנו ... סקאלי

 

[סְקָאלִי]

הפניות ל../images/Emo63.gif../images/Emo63.gif

1. מאמר על שלב ההלם. 2. אבדן - השפעותיו וההתמודדות עמו / תמר גרנות. כמה מילים על הספר: "בחיבור שלפנינו ניכר ניסיון להציע דרכי התמודדות מעבר לתיאור התהליכים. המסר החשוב ביותר הוא, כי אבדן אינו בבחינת חורבן כללי, אין הוא סוף העולם, אלא יש אפשרות, ולדעתי אף חובה, להתמודד אתו. התמודדות אין פירושה שכחה. התמודדות היא זכירת האירוע, געגועים למי שהלך לעולמו, ומציאת דרך להמשיך לחיות חיי אהבה, עבודה וקידום". 3. בנות ללא אם / הופ אדלמן.

 

[אדומה2]

היי לירון

אני יעל וגם אני הרגשתי את כל התחושות שאת מתארת פה- גם כשאימא נפטרה, וגם כשאבא נפטר. אחרי שאבא נפטר אמרתי לעצמי שזה לא הגיוני שאני חושבת שזה לא יעבור, כי כבר עברתי את אימא, והנה, זה לא היה חד ועוצמתי כמו עם אימא, אבל זה ממש לא עזר, כי אני הייתי בטוחה שזה לא יעבור לעולם. והיום, שנה וארבעה חודשים עוד מעט, אני יודעת לומר לך שזה עובר. איך מתמודדים? איך אפשר לחיות בלי אימא? אין לי תשובה ברורה לשאלות האלה. הדבר היחידי שאני יכולה לומר לך הוא שזו עובדה שזה קורה. הזדעזעתי לקרוא על הרופאים. אני חושבת שזה מוסיף ערך אחר לכאב הבלתי אפשרי גם ככה של מות אימא. מה שאני כן יכולה להציע על מנת לנסות להקל מעוצמת הכאב לפחות לכמה דקות (נתחיל בקטן), זה למצוא מטפל או מטפלת שיוכלו ללוות אותך בתהליך האבל והפרידה ולהמשיך הלאה יחד עם זה, כי הכאב בדרך כזו או אחרת ימשיך ללוות אותך. אבל זה יהיה אחרת, הכאב לא יהיה כל כך בוטה כמו שהוא היום. אני מכירה את מה שאת אומרת על התמיכה- או ניסיונות התמיכה- של חברים מסביב. גם אני הרגשתי שאין בזה נחמה. אני עברתי תהליך עם הדברים בטיפול- למרות שהמטפל שלי הרגיש לי קצת לא מבין בכל מה שקשור לאובדן הורים, עדיין הצלחתי לעשות עיבוד שעזר לי להתקדם, ולכן אני ממליצה לך על אותו דבר, כי מניסיוני זה עוזר. אם תרצי, אוכל לעזור לך למצוא מטפל באזורך. הפורום פה פתוח עבורך 24 שעות ביממה, תוכלי תמיד לפרוק פה את אשר על ליבך. לפרוק ולפרוק עד שפתאום תראי שיש שינוי קטן, ותוכלי לעשות עוד כל מיני דברים. אני הכי ממליצה להתקדם בצעדים קטנים ובטוחים, ולא לנסות למצוא פיתרון פלא, כי זה באמת לא קיים.

 

[הוקוס פוקוס1]

ברוכה הבאה