ריקי ואגו -חלק א
עדיין אני לא יודע מהו רוחניות- אולם היום תמיד שמדברים על רוחניות -מתבסף -המונח אגו (הידוע לרוב לשמצה...) אחד השאלות הקלאסיות בנוגע ל ריקי הוא שאלת מתן ריקי ומתן חניכות (כן מסתבר שזה נכנס לסוגיה מעניינת גם בנוגע לחניכת בעלי חיים-) יראי האגו במקרים רבים תוהים אם בכל מקרה אנחנו צרכים תמיד לתת טיפול או חניכה - גם אם המטרות שלנו טובות -היות ואולי לא תמיד מה שאנחנו עושים זה לטובתו האשית של המטופל. טענה זו מאוד הגיונית ומאוד עולה בקנה אחד אם מוסר אינטואטיבי שיש לכולנו. אבל כשהתחלתי להרהר בסוגיה מצאתי שלפחות אני חצוי בדעותי ובעיקרונותי לגבי הסוגיה. אם שאולים אותך - אגו או חיים במה אתה בוחר ? מה מקבל משקל גדול יותר? ואפרש את שאלתי: נניח שאתה הולך ליד שפת הים ומישהו טובע אבל לא מבקש או אומר הצילו- האם רובנו נחשוב פעמיים לפני שנציל אתו. ונקצין את השאלה- נניח שחלילה אני רואה אדם אם אקדח שרוצה להתאבד - האם לא אינסטקטיבית אני לא ארוץ להציל את חייו. אבל אם היה לי זמן תאורטי להקפיא את המצב -ולפעול שלא על פי האינסטיקנט -הייתי צריך לשאול את עצמי האם במקרים הללו יש לי זכות להחליט בשביל אדם אחר. אולי החלטתי רק מזיקה לאדם מבחינה קרמתית? אולי הוא בחר בסבל או במוות שלו ואני בגלל האגו שלי בחרתי לעזור לו אבל למעשה זה טכסיס של האגו שרוצה לראות את עצמו כפטרון ומושיע העולם או איזה סופרמן שיכול לתקן כל דבר שלילי ולחמול על הבריאה עם חסד כוחני. אולי אין לי זכות לקבוע מה טוב או רע - ומי אני שאקבע שהמצב שבו הזולת נתון הוא רע- מה אני בכלל יודע על טוב ורע? נכון - מבחינה חברתית לפחות טוב שלא ניתן בכלל להיכנס לפלסף הזה כי אז הרבה נפשות היו נאבדות על ימין ועל שמאל. ואיפה זה מתקשר לריקי? - לפעמים אנחנו רוצים לתת טיפול או לשלוח מרחוק - גם אם לא ידוע לנו אם זה יותר לטובתינו (לאגו שלנו) או יותר לטובת המטופל. לפעמים אנחנו יודעים שזה אולי נגד רצון המטופל אבל זה נוגד את הלב שלנו- (כמו שלא ניתן לאהוב להתאבד גם אם דעתו צלולה). לפעמים אנחנו נותנים ומבקשים מהמטופל סליחה על הטיפול -אבל פשוט לא יכולנו לעמוד מהצד ולתת לא לטבוע ביסורים. בריקי העניין מסובך כי יש כאלה שחושבים שצריך לחנוך תינוקות ובעלי חיים - בגלל שזה עושה להם טוב -ובגלל שבשני המקרים אין למקבלי הטיפול או החניכה מספיק תודעה כדי לבחור בעצמם -ממש כמו שבחינוך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו באופן טבעי מבלי לשאול את השאלות המהותיות - באיזה זכות אנחנו עושים זאת-? מצד שני תמיד יש את שאלת האגו - ודווקא עם אנחנו מאמנים שריקי מפתח את התודעה הרוחנית - אנחנו חייבים להיות רגשים יותר לסוגיה. לי קשה לנקוט עמדה בנושא - ומה אתכם?
עדיין אני לא יודע מהו רוחניות- אולם היום תמיד שמדברים על רוחניות -מתבסף -המונח אגו (הידוע לרוב לשמצה...) אחד השאלות הקלאסיות בנוגע ל ריקי הוא שאלת מתן ריקי ומתן חניכות (כן מסתבר שזה נכנס לסוגיה מעניינת גם בנוגע לחניכת בעלי חיים-) יראי האגו במקרים רבים תוהים אם בכל מקרה אנחנו צרכים תמיד לתת טיפול או חניכה - גם אם המטרות שלנו טובות -היות ואולי לא תמיד מה שאנחנו עושים זה לטובתו האשית של המטופל. טענה זו מאוד הגיונית ומאוד עולה בקנה אחד אם מוסר אינטואטיבי שיש לכולנו. אבל כשהתחלתי להרהר בסוגיה מצאתי שלפחות אני חצוי בדעותי ובעיקרונותי לגבי הסוגיה. אם שאולים אותך - אגו או חיים במה אתה בוחר ? מה מקבל משקל גדול יותר? ואפרש את שאלתי: נניח שאתה הולך ליד שפת הים ומישהו טובע אבל לא מבקש או אומר הצילו- האם רובנו נחשוב פעמיים לפני שנציל אתו. ונקצין את השאלה- נניח שחלילה אני רואה אדם אם אקדח שרוצה להתאבד - האם לא אינסטקטיבית אני לא ארוץ להציל את חייו. אבל אם היה לי זמן תאורטי להקפיא את המצב -ולפעול שלא על פי האינסטיקנט -הייתי צריך לשאול את עצמי האם במקרים הללו יש לי זכות להחליט בשביל אדם אחר. אולי החלטתי רק מזיקה לאדם מבחינה קרמתית? אולי הוא בחר בסבל או במוות שלו ואני בגלל האגו שלי בחרתי לעזור לו אבל למעשה זה טכסיס של האגו שרוצה לראות את עצמו כפטרון ומושיע העולם או איזה סופרמן שיכול לתקן כל דבר שלילי ולחמול על הבריאה עם חסד כוחני. אולי אין לי זכות לקבוע מה טוב או רע - ומי אני שאקבע שהמצב שבו הזולת נתון הוא רע- מה אני בכלל יודע על טוב ורע? נכון - מבחינה חברתית לפחות טוב שלא ניתן בכלל להיכנס לפלסף הזה כי אז הרבה נפשות היו נאבדות על ימין ועל שמאל. ואיפה זה מתקשר לריקי? - לפעמים אנחנו רוצים לתת טיפול או לשלוח מרחוק - גם אם לא ידוע לנו אם זה יותר לטובתינו (לאגו שלנו) או יותר לטובת המטופל. לפעמים אנחנו יודעים שזה אולי נגד רצון המטופל אבל זה נוגד את הלב שלנו- (כמו שלא ניתן לאהוב להתאבד גם אם דעתו צלולה). לפעמים אנחנו נותנים ומבקשים מהמטופל סליחה על הטיפול -אבל פשוט לא יכולנו לעמוד מהצד ולתת לא לטבוע ביסורים. בריקי העניין מסובך כי יש כאלה שחושבים שצריך לחנוך תינוקות ובעלי חיים - בגלל שזה עושה להם טוב -ובגלל שבשני המקרים אין למקבלי הטיפול או החניכה מספיק תודעה כדי לבחור בעצמם -ממש כמו שבחינוך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו באופן טבעי מבלי לשאול את השאלות המהותיות - באיזה זכות אנחנו עושים זאת-? מצד שני תמיד יש את שאלת האגו - ודווקא עם אנחנו מאמנים שריקי מפתח את התודעה הרוחנית - אנחנו חייבים להיות רגשים יותר לסוגיה. לי קשה לנקוט עמדה בנושא - ומה אתכם?
