ריצה
- פותח הנושא Tai Chi
- פורסם בתאריך
כאשר רצים אז מפתחים סיבולת לב ריאה../images/Emo140.gif
פתוח סיבולת לב ריאה הינו תוצר עיקרי באמון ריצה. תלוי מה אורך הריצה שאת מתכוונת אילו... אם את רצה ספרינט של 100 מ´ אז אין כאן שום עניין של נשימה ושל פתוח לב ריאות. החל מריצת 100 מ´ ומעלה אנחנו מתחילים לפתח את סיבולת הלב והראות. אי אפשר לרץ טוב כתוצאה מהרפייה אין דבר כזה, הגוף חייב לזוז. חמצן צריך להכנס אל הגוף ואל השרירים. דו תחמוצת הפחמן צריכה לצאת החוצה. ההחלפה הראשונית בין החמצן לדו תחמוצת הפחמן נעשית בראות תוך כדי תהליך השאיפה. החמצן מועבר בעזרת כדוריות הדם האדומות אל השרירים. הדם אוסף את הפסולת מן השרירים ובינהם את דו תחמוצת הפחמן שאותה הוא מעביר אל הלב הלב מעביר פסולת דו תחמוצת פחמן חזרה לראות שפולטות אותו החוצה בתהליך הנשיפה. כאשר אנו רצים אנו מחזקים את שריר הלב ומאפשרים לו בכל פעימה ופעימה לזרוק יותר דם רווי בחמצן אל השרירים ולספוק יותר דם עשיר בפסולת חזרה. ככל שנתמיד להתאמן כמות פעימות הדופק בדקה ילכו ויתמעטו מכוון שהלב מתחזק. בריצה ממושכת אין דבר כזה נשימה נכונה או לא נכונה, אנחנו ננשום בדיוק איך שהגוף יבקש, כי זה מה שהוא צריך. אנחנו לא נקצוב את הנשימה לשתי נשימות על שתי צעדים כפי שבטעות אנשים חושבים שכך צריך להיות... אנחנו ננשום כמה שבית החזה צריך... תופעות שליליות לריצה: אם מגזימים ורצים ללא הדרגה נחטוף כאבי שרירים כאבי עצמות וכאבי גו, אם נמשיך להתעלל בגוף נקבל גם שברי מאמץ. פתרונות: לרוץ בנעלי ספורט בולמי זעזועים. לרוץ על משטחים רכים כמו דשא או חוף ים. לרוץ בהדרגה לא יותר משלוש פעמים בשבוע ולא יותר מ20 דקות רצוף בהתחלה. בהמשך אפשר להגביר מהירות על אותו מרחק או להגדיל מרחק וזמן ריצה. לשמור תמיד על סרגל מאמצים ותמיד תמיד להאזין לגוף. בהצלחה. הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
פתוח סיבולת לב ריאה הינו תוצר עיקרי באמון ריצה. תלוי מה אורך הריצה שאת מתכוונת אילו... אם את רצה ספרינט של 100 מ´ אז אין כאן שום עניין של נשימה ושל פתוח לב ריאות. החל מריצת 100 מ´ ומעלה אנחנו מתחילים לפתח את סיבולת הלב והראות. אי אפשר לרץ טוב כתוצאה מהרפייה אין דבר כזה, הגוף חייב לזוז. חמצן צריך להכנס אל הגוף ואל השרירים. דו תחמוצת הפחמן צריכה לצאת החוצה. ההחלפה הראשונית בין החמצן לדו תחמוצת הפחמן נעשית בראות תוך כדי תהליך השאיפה. החמצן מועבר בעזרת כדוריות הדם האדומות אל השרירים. הדם אוסף את הפסולת מן השרירים ובינהם את דו תחמוצת הפחמן שאותה הוא מעביר אל הלב הלב מעביר פסולת דו תחמוצת פחמן חזרה לראות שפולטות אותו החוצה בתהליך הנשיפה. כאשר אנו רצים אנו מחזקים את שריר הלב ומאפשרים לו בכל פעימה ופעימה לזרוק יותר דם רווי בחמצן אל השרירים ולספוק יותר דם עשיר בפסולת חזרה. ככל שנתמיד להתאמן כמות פעימות הדופק בדקה ילכו ויתמעטו מכוון שהלב מתחזק. בריצה ממושכת אין דבר כזה נשימה נכונה או לא נכונה, אנחנו ננשום בדיוק איך שהגוף יבקש, כי זה מה שהוא צריך. אנחנו לא נקצוב את הנשימה לשתי נשימות על שתי צעדים כפי שבטעות אנשים חושבים שכך צריך להיות... אנחנו ננשום כמה שבית החזה צריך... תופעות שליליות לריצה: אם מגזימים ורצים ללא הדרגה נחטוף כאבי שרירים כאבי עצמות וכאבי גו, אם נמשיך להתעלל בגוף נקבל גם שברי מאמץ. פתרונות: לרוץ בנעלי ספורט בולמי זעזועים. לרוץ על משטחים רכים כמו דשא או חוף ים. לרוץ בהדרגה לא יותר משלוש פעמים בשבוע ולא יותר מ20 דקות רצוף בהתחלה. בהמשך אפשר להגביר מהירות על אותו מרחק או להגדיל מרחק וזמן ריצה. לשמור תמיד על סרגל מאמצים ותמיד תמיד להאזין לגוף. בהצלחה. הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
Lagrangian
New member
כמה זמן
מומלץ לשמור בין ריצה או שחיה לטאי צ´י וצ´י גונג (כאשר הפעילות האירובית באה לפני טאי צ´י, וגם הפוך).. ניצן
מומלץ לשמור בין ריצה או שחיה לטאי צ´י וצ´י גונג (כאשר הפעילות האירובית באה לפני טאי צ´י, וגם הפוך).. ניצן
ריצה ארוכה ושחיה זה אותו סוג מאמץ
ריצה מעל 500 מ´ ושחייה זה אותו סוג מאמץ- שמו הוא מאמץ אירובי. מאמץ לש נניח 100 מ´ שחייה בקצב בינוני שווה ל300 מ´ ריצה במהירות של 4 קמ"ש. והרי אנו בדרך כלל לא נסתפק בפחות מ300 מ´ שחייה . בבריכת 25 מ´ זה 12 אורכים רצופים אז בחישוב פשוט כאילו רצנו 900 מ´. עד כמה שאני מבינה אם אתיחס לטאי צ´י שעד כמה שאני מבינה אלו הן פעולות איטיות לדעתי אין בהם מאמץ אירובי והן על תקן הרפייה. את הצ´י קונג אני לא מכירה יחד אם זאת אם הוא דומה לקרטה אז קרטה זה סוג של מאמץ מתפרץ שהוא פעילות אנאירובית, פעילות שונה לחלוטין מפעילות אירובית. לדעתי לא צריך להיות קשר רציף בין שני סוגי המאמצים, יום אחד ניתן לעבוד כך ויום אחד כך. הרעיון הוא להביא את הגוף לכושר גופני כללי ולדאוג לכל עשרת מרכיבי הכושר הגופני לפחות: כוח שריר, חוזק שריר, גמישות השריר, זריזות, מהירות, כוח מתפרץ,פתוח לב ריאות- מאמץ אירובי, פתוח כושר אנאירובי,ועוד שניים לבחירתכם האישית... הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
ריצה מעל 500 מ´ ושחייה זה אותו סוג מאמץ- שמו הוא מאמץ אירובי. מאמץ לש נניח 100 מ´ שחייה בקצב בינוני שווה ל300 מ´ ריצה במהירות של 4 קמ"ש. והרי אנו בדרך כלל לא נסתפק בפחות מ300 מ´ שחייה . בבריכת 25 מ´ זה 12 אורכים רצופים אז בחישוב פשוט כאילו רצנו 900 מ´. עד כמה שאני מבינה אם אתיחס לטאי צ´י שעד כמה שאני מבינה אלו הן פעולות איטיות לדעתי אין בהם מאמץ אירובי והן על תקן הרפייה. את הצ´י קונג אני לא מכירה יחד אם זאת אם הוא דומה לקרטה אז קרטה זה סוג של מאמץ מתפרץ שהוא פעילות אנאירובית, פעילות שונה לחלוטין מפעילות אירובית. לדעתי לא צריך להיות קשר רציף בין שני סוגי המאמצים, יום אחד ניתן לעבוד כך ויום אחד כך. הרעיון הוא להביא את הגוף לכושר גופני כללי ולדאוג לכל עשרת מרכיבי הכושר הגופני לפחות: כוח שריר, חוזק שריר, גמישות השריר, זריזות, מהירות, כוח מתפרץ,פתוח לב ריאות- מאמץ אירובי, פתוח כושר אנאירובי,ועוד שניים לבחירתכם האישית... הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
Lagrangian
New member
כמה זמן זה לפני?
מספיק חמש שעות מנוחה, לדעתך? חצי יום? לגבי מה שבן אמר - לפעמים בריצה אני אכן מצליח להגיע למצב של רפיון בגוף (כשהוא רוצה לרוץ) - ואז הריצה באמת קלה יותר ופחות מעייפת.. בשחיה זה עוד לא קרה לי, אולי כי אני לא שוחה הרבה, אבל גיליתי שגם מרפים את האגן והכתפיים, המים הרבה יותר נחמדים אלי..
מספיק חמש שעות מנוחה, לדעתך? חצי יום? לגבי מה שבן אמר - לפעמים בריצה אני אכן מצליח להגיע למצב של רפיון בגוף (כשהוא רוצה לרוץ) - ואז הריצה באמת קלה יותר ופחות מעייפת.. בשחיה זה עוד לא קרה לי, אולי כי אני לא שוחה הרבה, אבל גיליתי שגם מרפים את האגן והכתפיים, המים הרבה יותר נחמדים אלי..
בשחייה אפשר להגיע לדרגות הרפייה
גבוהות יותר מאשר בריצה לדעתי האישית ומנסיוני כאתלטית ומאמנת שחייה. בצעירותי היתי מתחרה בריצת 800 מ´. זהוא סוג של ריצה בינונית שמשלבת בתוכה כושר אירובי ואנאירובי כאחד. על מנת לשרוד בסוג ריצה זו הייתי מחויבת לפתח את הטכניקה של ההרפייה אחרת לא היתי שורדת יום אחד באימון. על מנת להתמודד בתחרות של 800 מ´ נאלצתי כל אימון לרוץ לפחות 5 ק"מ. היו תקופות בחיי שהחלטתי שאני צולחת את הכנרת כן כשהיו בה מספיק מים. על מנת לצלוח את הכנרת הייתי מחנכת את עצמי לשחות כל אימון לפחות 50 בריכות של 25 מ´. אז איך שורדים כל כך הרבה זמן בכל כך הרבה בריכות? שחיית הרפייה כמובן... למשל 4 בריכות שוחים במרץ ושתי בריכות שוחים בשחיה רפויה ומשחררת. כן כן ניתן לשחות תוך כדי הרפייה הכל שאלה של שליטה בסגנון השחיה עד שהוא הופך להיות אוטומטי ואז המוח שלך יכול לעבור תהליך מדיטטיבי, וכמובן יש מספיק זמן. מכוון שהגוף צף אין את המאמץ הקשה על הרגליים ואם התגברנו על בעית הנשימה בתוך המיים אז כשעוברים את המשבר של 15 הבריכות אפשר לשחות בריכות ללא גבול. חוץ מזה ברגע שתחליט שאתה מפסיק להלחם במים אז הם לא יחזירו לך התנגדות ויהיו אליך מאד נחמדים ונעימים. מה ההבדל בין ריצה להליכה? בהליכה שתי רגליים נוגעות בקרקע. בריצה רק רגל אחת נוגעת בקרקע. הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
גבוהות יותר מאשר בריצה לדעתי האישית ומנסיוני כאתלטית ומאמנת שחייה. בצעירותי היתי מתחרה בריצת 800 מ´. זהוא סוג של ריצה בינונית שמשלבת בתוכה כושר אירובי ואנאירובי כאחד. על מנת לשרוד בסוג ריצה זו הייתי מחויבת לפתח את הטכניקה של ההרפייה אחרת לא היתי שורדת יום אחד באימון. על מנת להתמודד בתחרות של 800 מ´ נאלצתי כל אימון לרוץ לפחות 5 ק"מ. היו תקופות בחיי שהחלטתי שאני צולחת את הכנרת כן כשהיו בה מספיק מים. על מנת לצלוח את הכנרת הייתי מחנכת את עצמי לשחות כל אימון לפחות 50 בריכות של 25 מ´. אז איך שורדים כל כך הרבה זמן בכל כך הרבה בריכות? שחיית הרפייה כמובן... למשל 4 בריכות שוחים במרץ ושתי בריכות שוחים בשחיה רפויה ומשחררת. כן כן ניתן לשחות תוך כדי הרפייה הכל שאלה של שליטה בסגנון השחיה עד שהוא הופך להיות אוטומטי ואז המוח שלך יכול לעבור תהליך מדיטטיבי, וכמובן יש מספיק זמן. מכוון שהגוף צף אין את המאמץ הקשה על הרגליים ואם התגברנו על בעית הנשימה בתוך המיים אז כשעוברים את המשבר של 15 הבריכות אפשר לשחות בריכות ללא גבול. חוץ מזה ברגע שתחליט שאתה מפסיק להלחם במים אז הם לא יחזירו לך התנגדות ויהיו אליך מאד נחמדים ונעימים. מה ההבדל בין ריצה להליכה? בהליכה שתי רגליים נוגעות בקרקע. בריצה רק רגל אחת נוגעת בקרקע. הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
Lagrangian
New member
נהגתי כעצתך..
שחיתי יותר מ 15 בריכות ברציפות.. ממש נפלא!
שחיתי יותר מ 15 בריכות ברציפות.. ממש נפלא!
Lagrangian
New member
שחיתי קילומטר.. פעמיים 500 ברצף
את יכולה אולי ללמד פרפר בהתכתבות?
את יכולה אולי ללמד פרפר בהתכתבות?
אולי? תגיד אולי תקפוץ לבריכת מודעות
פנימית... סתם תבוא תגיד שלום. זו בריכה נהדרת שם אני משמשת כמצילה ראשית אני מאמינה שאפשר יהיה לנסות ללמד אותך משהוא... ואם לא נצליח אז לפחות נוכל להתפלסף. בכל אופן בוא נחשוב שאנחנו דולפינים... איך דולפין מניע את גופו? נכון בהקשתות כאלה, אז תנסה להניע את עמוד השדרה שלך בצורת גלים. הגל יוצא מכפות הרגלים ונע אל עמוד השדרה ומסתיים בראש. שכחתי צריכים גמישות בעמוד השדרה. את סיגנון החתירה אתה מכיר? תנועת הידיים מוכרת לך? אם כן פשוט עבוד עם שתי הידיים ביחד בו זמנית, לא יד רודפת יד. והראש יעלה מעל פני המים כמו בסגנון החזה , כשבית החזה עולה עולה גם הראש? ובמים לא לשכוח להוציא את כל האויר אחרת לא ישאר לנו מקום להכניס אויר חדש... או והרגליים הן פשוט מכות במים כמו בסגנון חתירה רק עבודתן היא ביחד בו זמנית הן יוצרות סנפיר אחד,שתיים שהן אחד. הבנת משהוא? אם כן אני גדולה ואפשר ללמוד שחיה בהתכתבות)) הרבה אור ואהבה אין סופית מיכל
פנימית... סתם תבוא תגיד שלום. זו בריכה נהדרת שם אני משמשת כמצילה ראשית אני מאמינה שאפשר יהיה לנסות ללמד אותך משהוא... ואם לא נצליח אז לפחות נוכל להתפלסף. בכל אופן בוא נחשוב שאנחנו דולפינים... איך דולפין מניע את גופו? נכון בהקשתות כאלה, אז תנסה להניע את עמוד השדרה שלך בצורת גלים. הגל יוצא מכפות הרגלים ונע אל עמוד השדרה ומסתיים בראש. שכחתי צריכים גמישות בעמוד השדרה. את סיגנון החתירה אתה מכיר? תנועת הידיים מוכרת לך? אם כן פשוט עבוד עם שתי הידיים ביחד בו זמנית, לא יד רודפת יד. והראש יעלה מעל פני המים כמו בסגנון החזה , כשבית החזה עולה עולה גם הראש? ובמים לא לשכוח להוציא את כל האויר אחרת לא ישאר לנו מקום להכניס אויר חדש... או והרגליים הן פשוט מכות במים כמו בסגנון חתירה רק עבודתן היא ביחד בו זמנית הן יוצרות סנפיר אחד,שתיים שהן אחד. הבנת משהוא? אם כן אני גדולה ואפשר ללמוד שחיה בהתכתבות
)) הרבה אור ואהבה אין סופית מיכלריצה
ריצה היא שם שניתן לצורה מסויימת של התקדמות על הקרקע בעזרת הגוף. כאשר אדם מתחיל לתרגל "ריצה", אם הוא עושה זאת פשוט על ידי כך שהוא מתחיל לרוץ לפי תבנית אימון כלשהי, התוצאה תהיה לדעתי, ברוב המקרים, בערך כזאת: 1. הריצה שלו תשתפר מן ההיבטים הבאים: מהירות, טווח ומידת העייפות 2. גופו יהיה קצת פחות גמיש 3. איכות התנועה הכללית שלו תפחת במקצת 4. הלב שלו יגדל 5. הריאות שלו תגדלנה 6. הגוף שלו אולי יהיה קצת פחות בריא ממה שהוא היה קודם (ובמקרים מסויימים - להיפך) 7. ההרגשה הטובה שלו תגדל קצת 8. במידה והוא יפסיק להתאמן כל 7 הדברים שצויינו לעיל יעלמו תוך זמן מסויים (די קצר) לעומת זאת אם בנאדם ילמד לרוץ, בהדרגה (כמו שלומדים לעשות כל דבר אחר, או בעזרת מדריך מתאים או בעזרת לבד - אבל בצורה נכונה), התוצאה תהיה לדעתי שונה לגמרי: 1. הריצה שלו תשתפר מן ההיבטים הבאים: מהירות, טווח ומידת העייפות 2. גופו יהיה גמיש יותר 3. איכות התנועה הכללית שלו תגדל 4. הלב שלו לא יגדל (אולי קצת כן, עם הזמן, בצורה שונה) 5. הריאות שלו לא תגדלנה (אולי קצת כן, עם הזמן, בצורה שונה) 6. הגוף שלו יהיה בריא יותר מאשר קודם 7. ההרגשה שלו תהיה טובה יותר מאשר קודם 8. במידה והוא יפסיק להתאמן כל 7 הדברים שצויינו לעיל ישארו לתמיד, או כמעט לתמיד (ה"כושר" לא יירד כל כך מהר...) אני חושב שכאשר "סתם רצים" בצורה שלא נעימה לגמרי לגוף באותו רגע, אז זה כמו להתקיף את הגוף. ואז הגוף המותקף מתחיל להתגונן: מרחיב את הלב, את הריאות... וכולי. ברגע שמפסיקים "להתקיף" אותו הוא יכול להפסיק "להתגונן" והלב והריאות חוזרים לגודל הנורמלי שלהם. כמובן, זה לא באמת גודל "נורמלי" - יכול להיות שבצורת חיים אחרת, בריאה יותר, הלב והריאות היו נשארים גדולים - אבל בצורה הרמונית יותר לשאר הגוף (לא כתגובת התגוננות) וזה משהו אחר. לעומת זאת, אם אדם רק מתרגל הרפיה, או נשימה נכונה, כפי שציינת, אז אני בטוח שטווח + מהירות הריצה שלו יגדלו (אפילו אם הוא לא ירוץ צעד אחד!) וכמובן שמידת העייפות שלו תפחת. אין אלה השערות בעלמה, אלא תולדה של הנסיון שלי כמדריך קונג-פו. אנשים שלמדו להיות רפויים יותר, להפעיל את הגוף נכון יותר, בודאי שיכלו לרוץ רחוק יותר, עם מידה קטנה יותר של מאמץ ו"התנשפות", פשוט מפני שהם יכלו להשתמש בגופם בצורה נכונה יותר, חסכונית יותר. הרי ברור שאת אותה תנועה ממש אני יכול לעשות בצורות שונות, מעייפות יותר או פחות. חוץ מאשר שימוש נכון בשרירים ובנשימה, יש גם שימוש נכון בחשיבה, בדימויים... רובנו, כאשר אנחנו מתחילים לרוץ, אנחנו מגייסים מערכת שלמה, רובה בלתי מודעת, של דימויים, אודות הריצה. דימויים אלה מבהירים לעצמנו ולגופנו באופן חד משמעי, שריצה היא דבר קשה ובלתי טבעי. אם היינו עושים את אותו הדבר לגבי הליכה, לא היינו מסוגלים ללכת יותר מצעדים ספורים (למרות שגופנו היה בדיוק כפי שהוא עכשיו). רובנו, אם היינו מתחילים לרוץ פתאום ולא היינו נתקלים בשום קושי או מאמץ, היינו מאוד מופתעים! כמובן, מדובר במעגל קסמים ההולך ומעצים מיום ליום. ברגע שמשנים את התכנות, המעגל נשבר. ועכשיו לאנקדוטה בעניין. מתי שהוא פגשתי תלמיד לשעבר שלי, שלמד אצלי בעבר במשך מספר שנים. הוא סיפר לי בהתלהבות על תובנות שהוא הגיע אליהן במהלך אותם לימודים. הוא הזכיר לי כל מיני מקרים. אחד מהמקרים שהוא הזכיר לי התרחש באחד מהשיעורים הראשונים שלו אצלי. הוא התלונן שהוא "תפוס" לגמרי מבחינת השרירים. באותה תקופה הוא היה מאוד נוקשה ומאובן באופן כללי, אבל באותו בוקר ספציפי הוא היה "תפוס" באופן מיוחד. הצעתי לו, בתגובה, "בו נרוץ ל..." (מקום מסויים, שהיה מרוחק משם כשני קילומטרים). "הייתי בטוח שהשתגעת", סיפר לי אותו תלמיד בדיעבד, "אני אומר לך שאני כולי תפוס ואתה אומר לי ´אז בוא נרוץ´... הייתי בטוח שאתה משוגע". אבל הוא רץ, כמובן... וקיבל הנחיות הרפיה תוך כדי. כשהגענו לנקודת הסיום הוא היה רפוי יותר, הרבה פחות תפוס ואכן רוב העייפות נעלמה. הריצה היתה עבורו "הרפיה"... ואכן, בוודאי את מכירה את תהליך ההרפיה שמבצעים לעתים "מכף רגל ועד ראש", בשכיבה על הגב, איבר אחר איבר. החדשות הן שאפשר לבצע תהליך זה גם תוך כדי ריצה...
ואז, נחשי מה קורה לריצה? ולגוף במהלכה?
ריצה היא שם שניתן לצורה מסויימת של התקדמות על הקרקע בעזרת הגוף. כאשר אדם מתחיל לתרגל "ריצה", אם הוא עושה זאת פשוט על ידי כך שהוא מתחיל לרוץ לפי תבנית אימון כלשהי, התוצאה תהיה לדעתי, ברוב המקרים, בערך כזאת: 1. הריצה שלו תשתפר מן ההיבטים הבאים: מהירות, טווח ומידת העייפות 2. גופו יהיה קצת פחות גמיש 3. איכות התנועה הכללית שלו תפחת במקצת 4. הלב שלו יגדל 5. הריאות שלו תגדלנה 6. הגוף שלו אולי יהיה קצת פחות בריא ממה שהוא היה קודם (ובמקרים מסויימים - להיפך) 7. ההרגשה הטובה שלו תגדל קצת 8. במידה והוא יפסיק להתאמן כל 7 הדברים שצויינו לעיל יעלמו תוך זמן מסויים (די קצר) לעומת זאת אם בנאדם ילמד לרוץ, בהדרגה (כמו שלומדים לעשות כל דבר אחר, או בעזרת מדריך מתאים או בעזרת לבד - אבל בצורה נכונה), התוצאה תהיה לדעתי שונה לגמרי: 1. הריצה שלו תשתפר מן ההיבטים הבאים: מהירות, טווח ומידת העייפות 2. גופו יהיה גמיש יותר 3. איכות התנועה הכללית שלו תגדל 4. הלב שלו לא יגדל (אולי קצת כן, עם הזמן, בצורה שונה) 5. הריאות שלו לא תגדלנה (אולי קצת כן, עם הזמן, בצורה שונה) 6. הגוף שלו יהיה בריא יותר מאשר קודם 7. ההרגשה שלו תהיה טובה יותר מאשר קודם 8. במידה והוא יפסיק להתאמן כל 7 הדברים שצויינו לעיל ישארו לתמיד, או כמעט לתמיד (ה"כושר" לא יירד כל כך מהר...) אני חושב שכאשר "סתם רצים" בצורה שלא נעימה לגמרי לגוף באותו רגע, אז זה כמו להתקיף את הגוף. ואז הגוף המותקף מתחיל להתגונן: מרחיב את הלב, את הריאות... וכולי. ברגע שמפסיקים "להתקיף" אותו הוא יכול להפסיק "להתגונן" והלב והריאות חוזרים לגודל הנורמלי שלהם. כמובן, זה לא באמת גודל "נורמלי" - יכול להיות שבצורת חיים אחרת, בריאה יותר, הלב והריאות היו נשארים גדולים - אבל בצורה הרמונית יותר לשאר הגוף (לא כתגובת התגוננות) וזה משהו אחר. לעומת זאת, אם אדם רק מתרגל הרפיה, או נשימה נכונה, כפי שציינת, אז אני בטוח שטווח + מהירות הריצה שלו יגדלו (אפילו אם הוא לא ירוץ צעד אחד!) וכמובן שמידת העייפות שלו תפחת. אין אלה השערות בעלמה, אלא תולדה של הנסיון שלי כמדריך קונג-פו. אנשים שלמדו להיות רפויים יותר, להפעיל את הגוף נכון יותר, בודאי שיכלו לרוץ רחוק יותר, עם מידה קטנה יותר של מאמץ ו"התנשפות", פשוט מפני שהם יכלו להשתמש בגופם בצורה נכונה יותר, חסכונית יותר. הרי ברור שאת אותה תנועה ממש אני יכול לעשות בצורות שונות, מעייפות יותר או פחות. חוץ מאשר שימוש נכון בשרירים ובנשימה, יש גם שימוש נכון בחשיבה, בדימויים... רובנו, כאשר אנחנו מתחילים לרוץ, אנחנו מגייסים מערכת שלמה, רובה בלתי מודעת, של דימויים, אודות הריצה. דימויים אלה מבהירים לעצמנו ולגופנו באופן חד משמעי, שריצה היא דבר קשה ובלתי טבעי. אם היינו עושים את אותו הדבר לגבי הליכה, לא היינו מסוגלים ללכת יותר מצעדים ספורים (למרות שגופנו היה בדיוק כפי שהוא עכשיו). רובנו, אם היינו מתחילים לרוץ פתאום ולא היינו נתקלים בשום קושי או מאמץ, היינו מאוד מופתעים! כמובן, מדובר במעגל קסמים ההולך ומעצים מיום ליום. ברגע שמשנים את התכנות, המעגל נשבר. ועכשיו לאנקדוטה בעניין. מתי שהוא פגשתי תלמיד לשעבר שלי, שלמד אצלי בעבר במשך מספר שנים. הוא סיפר לי בהתלהבות על תובנות שהוא הגיע אליהן במהלך אותם לימודים. הוא הזכיר לי כל מיני מקרים. אחד מהמקרים שהוא הזכיר לי התרחש באחד מהשיעורים הראשונים שלו אצלי. הוא התלונן שהוא "תפוס" לגמרי מבחינת השרירים. באותה תקופה הוא היה מאוד נוקשה ומאובן באופן כללי, אבל באותו בוקר ספציפי הוא היה "תפוס" באופן מיוחד. הצעתי לו, בתגובה, "בו נרוץ ל..." (מקום מסויים, שהיה מרוחק משם כשני קילומטרים). "הייתי בטוח שהשתגעת", סיפר לי אותו תלמיד בדיעבד, "אני אומר לך שאני כולי תפוס ואתה אומר לי ´אז בוא נרוץ´... הייתי בטוח שאתה משוגע". אבל הוא רץ, כמובן... וקיבל הנחיות הרפיה תוך כדי. כשהגענו לנקודת הסיום הוא היה רפוי יותר, הרבה פחות תפוס ואכן רוב העייפות נעלמה. הריצה היתה עבורו "הרפיה"... ואכן, בוודאי את מכירה את תהליך ההרפיה שמבצעים לעתים "מכף רגל ועד ראש", בשכיבה על הגב, איבר אחר איבר. החדשות הן שאפשר לבצע תהליך זה גם תוך כדי ריצה...
בן ../images/Emo51.gif...
אלו תובנות נהדרות.תודה ששיתפת!!! ק.א. נ.ב. אני גם מסכים עם התובנות שלך מתוך התנסותי האישית, ריצה יכולה להיות תענוג גדול שמזרים אנרגייה והרפייה לגוף, ויכולה להיות גם עינוי סיני אם וכאשר רצים שלא מתוך הרפייה והקשבה לגוף (ואז בגלל עיקרון הכאב והעונג, תיווצר התנגדות של הבן אדם לצאת לריצה שגורמת לו כאבים ואי-הנאה.)
, קסם אמיתי
אלו תובנות נהדרות.תודה ששיתפת!!! ק.א. נ.ב. אני גם מסכים עם התובנות שלך מתוך התנסותי האישית, ריצה יכולה להיות תענוג גדול שמזרים אנרגייה והרפייה לגוף, ויכולה להיות גם עינוי סיני אם וכאשר רצים שלא מתוך הרפייה והקשבה לגוף (ואז בגלל עיקרון הכאב והעונג, תיווצר התנגדות של הבן אדם לצאת לריצה שגורמת לו כאבים ואי-הנאה.)
צוות לחיות בהרמוניה
New member
הודעתך נכנסה למאמרים! ../images/Emo39.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.