מציאותית ונושכת
New member
ריצה בפארק
בכניסתה לחלק החשוך יותר של הפארק, הנמיכה את הצלילים הרועמים באוזניה וניסתה לסגל לעצמה חזות עירנית ומודעת לסביבה בעוד היא שלוחת מבטים חדים לצידי השביל. ליבה הלם בקצב אחיד והיא התמסרה לתחושת הדם המותח בעוצמה לעורקיה, לריח הדשא הקצוץ, לתחושת שרירייה הנמתחים ושולחים אותה קדימה בלי סימן של עייפות. תנועה בזוית העין הקפיצה את הדופק... אישה וכלב, פלטה אנחת הקלה, נוכחותם הרגיעה אותה, ומחשבותיה שוב נדדו יחד עם עירנותה. מכה בגב שלחה אותה פניה אל עבר הקרקע האוזניות מכות ברצפה. בשניות התעשתה וקמה, אך הספיקה רק צעדים ספורים לפני שמשקל גוף הוטל עליה, ידיים נכרכו סביבה והיא נפלה שוב. יד גדולה חסמה את הצעקה בגרונה וזרוע עבה סביב צווארה, הלחץ היה בלתי נסבל והפחד חילחל לכל גופה ,דמה כאילו קרש. היא התחרטה, התחרטה כמו שלא התחרטה על דבר בימיה, חרטה עזה המכווצת את הלב. דמעות טישטשו אותה, היא רצתה להסתובב, לומר לו שיפסיק אך אחיזתו היתה חזקה ונחושה. "זונה מטומטמת" הוא סינן "אם את רוצה להמשיך בחיייך העלובים את תעשי מה שאני אומר לך, ברור?" משהו חד טייל על מותניה והיא הרגישה שאם תזוז אפילו תזוזה קלה,הוא ינעץ בה. היא הנהנה, מנסה להלחם בפחד. רק אחרי שסגרה עיניים לפקודתו, הוא שיחרר את אחיזתו בצווארה והחל להוביל אותה בין השיחים. היא שמעה רק את נשימותיו, חנוקות ומהירות. במהרה נעצרו והוא הורה לה לפקוח את עיניה. השטח נבחר בקפידה, שני עצים סמוכים מוקפים צמחייה. האדמה נוקתה מקוצים ואבנים מבעוד מועד. לא היתה זו החלטה של רגע, הכל היה מתוכנן. "תתפשטי" היא הסתכלה בו במבט של איבה מרדנית "תתפשטי אמרתי!" סטירה עזה הפילה אותה לברכיה ידיה על לחייה השורפת. היא קמה רק כדי להיזרק אחרי רגע על העץ, שבבים חדים ננעצו בה דרך חולצתה הדקה. הפחד מהכאב ניצח והיא התמוטטה, גופה הרועד מנסה להלחם בדמעות. קולו התרכך באחת, מעולם לא הצליח להתמודד עם בכי. הוא ניגש אליה מרים את סנטרה ומנסה לפגוש במבטה המושפל. "די, אל תבכי, אם רק תעשי מה שאני אומר לך לא תסבלי כ"כ, אני לא רוצה להכאיב לך יותר,די..." ידו לטפה את שערה, כשהפסיקה לבכות הוא סימן לה בעיניו. הפעם זה הספיק היא סובבה את גבה אליו אך הוא אחז בה וסובב אותה חזרה "אני רוצה לראות אותך" מילמל הוא נשען על העץ והתבונן ברוכסן האימונית הנפתח לאיטו, נלחם בדחף לקרוע את בגדיה מעליה. גופיה לבנה נצמדה לגופה, היא עצמה עיניה, פניה אדומומיות מביישנות, משכה את הגופיה מעל לראשה ואז את חזיית הספורט. שדיה נחשפו אליו, הוא התבונן בלובן שלהם, העגלגלות והרוך המובטח בהם, פטמותיה הורודות והיפות עוררו אותו והוא סימן לה להמשיך. את נעלי ההתעמלות הסירה מבלי להתכופף והחלה לפרום את מכנסיה. הוא סימן לה להסתובב, בגבה אליו הסירה את מכנסיה רגליה החטובות נחלצות מהם, ישבנה העגול נגלה אליו בין החוטים הדקים של תחתוניה, היא התכופפה לשחרר את רגליה והוא לא יכל יותר. בצעד אחד גדול הגיע אליה ואחז בה בחוזקה, היא השתנקה מהפתעה. הוא פתח את רוכסן מכנסיו, רק הרגישה את זיקפתו משתפשפת על ישבנה ומי הרגישה להפתעתה שהתמלאה רטיבות. הוא דחף את ראשה מטה בין רגליה, ידיה על הרצפה, הסיט את תחתוניה וחדר אליה בתנועה מהירה חדה ועמוקה. צעקה נמלטה מגרונה. הוא לא שמע, דוחף אותה קדימה - ידיה על העץ ביד אחת אחז בחוזקה בשד אחד צובט את הפיטמה הזקורה בין אצבעותיו ובשניה חדר כ"כ חזק לתוכה עד כי לא יכלה להפריד בין העונג לכאב. היא החלה לנוע, אגנה נצמד אליו גורמת לו לחדור אליה עמוק וחזק. הקצב הלך וגבר וגופה החל לרטוט.
בכניסתה לחלק החשוך יותר של הפארק, הנמיכה את הצלילים הרועמים באוזניה וניסתה לסגל לעצמה חזות עירנית ומודעת לסביבה בעוד היא שלוחת מבטים חדים לצידי השביל. ליבה הלם בקצב אחיד והיא התמסרה לתחושת הדם המותח בעוצמה לעורקיה, לריח הדשא הקצוץ, לתחושת שרירייה הנמתחים ושולחים אותה קדימה בלי סימן של עייפות. תנועה בזוית העין הקפיצה את הדופק... אישה וכלב, פלטה אנחת הקלה, נוכחותם הרגיעה אותה, ומחשבותיה שוב נדדו יחד עם עירנותה. מכה בגב שלחה אותה פניה אל עבר הקרקע האוזניות מכות ברצפה. בשניות התעשתה וקמה, אך הספיקה רק צעדים ספורים לפני שמשקל גוף הוטל עליה, ידיים נכרכו סביבה והיא נפלה שוב. יד גדולה חסמה את הצעקה בגרונה וזרוע עבה סביב צווארה, הלחץ היה בלתי נסבל והפחד חילחל לכל גופה ,דמה כאילו קרש. היא התחרטה, התחרטה כמו שלא התחרטה על דבר בימיה, חרטה עזה המכווצת את הלב. דמעות טישטשו אותה, היא רצתה להסתובב, לומר לו שיפסיק אך אחיזתו היתה חזקה ונחושה. "זונה מטומטמת" הוא סינן "אם את רוצה להמשיך בחיייך העלובים את תעשי מה שאני אומר לך, ברור?" משהו חד טייל על מותניה והיא הרגישה שאם תזוז אפילו תזוזה קלה,הוא ינעץ בה. היא הנהנה, מנסה להלחם בפחד. רק אחרי שסגרה עיניים לפקודתו, הוא שיחרר את אחיזתו בצווארה והחל להוביל אותה בין השיחים. היא שמעה רק את נשימותיו, חנוקות ומהירות. במהרה נעצרו והוא הורה לה לפקוח את עיניה. השטח נבחר בקפידה, שני עצים סמוכים מוקפים צמחייה. האדמה נוקתה מקוצים ואבנים מבעוד מועד. לא היתה זו החלטה של רגע, הכל היה מתוכנן. "תתפשטי" היא הסתכלה בו במבט של איבה מרדנית "תתפשטי אמרתי!" סטירה עזה הפילה אותה לברכיה ידיה על לחייה השורפת. היא קמה רק כדי להיזרק אחרי רגע על העץ, שבבים חדים ננעצו בה דרך חולצתה הדקה. הפחד מהכאב ניצח והיא התמוטטה, גופה הרועד מנסה להלחם בדמעות. קולו התרכך באחת, מעולם לא הצליח להתמודד עם בכי. הוא ניגש אליה מרים את סנטרה ומנסה לפגוש במבטה המושפל. "די, אל תבכי, אם רק תעשי מה שאני אומר לך לא תסבלי כ"כ, אני לא רוצה להכאיב לך יותר,די..." ידו לטפה את שערה, כשהפסיקה לבכות הוא סימן לה בעיניו. הפעם זה הספיק היא סובבה את גבה אליו אך הוא אחז בה וסובב אותה חזרה "אני רוצה לראות אותך" מילמל הוא נשען על העץ והתבונן ברוכסן האימונית הנפתח לאיטו, נלחם בדחף לקרוע את בגדיה מעליה. גופיה לבנה נצמדה לגופה, היא עצמה עיניה, פניה אדומומיות מביישנות, משכה את הגופיה מעל לראשה ואז את חזיית הספורט. שדיה נחשפו אליו, הוא התבונן בלובן שלהם, העגלגלות והרוך המובטח בהם, פטמותיה הורודות והיפות עוררו אותו והוא סימן לה להמשיך. את נעלי ההתעמלות הסירה מבלי להתכופף והחלה לפרום את מכנסיה. הוא סימן לה להסתובב, בגבה אליו הסירה את מכנסיה רגליה החטובות נחלצות מהם, ישבנה העגול נגלה אליו בין החוטים הדקים של תחתוניה, היא התכופפה לשחרר את רגליה והוא לא יכל יותר. בצעד אחד גדול הגיע אליה ואחז בה בחוזקה, היא השתנקה מהפתעה. הוא פתח את רוכסן מכנסיו, רק הרגישה את זיקפתו משתפשפת על ישבנה ומי הרגישה להפתעתה שהתמלאה רטיבות. הוא דחף את ראשה מטה בין רגליה, ידיה על הרצפה, הסיט את תחתוניה וחדר אליה בתנועה מהירה חדה ועמוקה. צעקה נמלטה מגרונה. הוא לא שמע, דוחף אותה קדימה - ידיה על העץ ביד אחת אחז בחוזקה בשד אחד צובט את הפיטמה הזקורה בין אצבעותיו ובשניה חדר כ"כ חזק לתוכה עד כי לא יכלה להפריד בין העונג לכאב. היא החלה לנוע, אגנה נצמד אליו גורמת לו לחדור אליה עמוק וחזק. הקצב הלך וגבר וגופה החל לרטוט.
