רים אנונימים

  • פותח הנושא zoro3
  • פורסם בתאריך

zoro3

New member
רים אנונימים

9 בספטמבר ציפיות גדולות "אחד מהמכשולים הגדולים ביותר בדרך להחלמה הוא בכך שיהיו לנו ציפיות גבוהות מדי ... מאחרים." רבים מאתנו באים ל'מכורים אנונימיים' עם הערכה עצמית נמוכה. המכורים המחלימים שאנו רואים בפגישות נראים לנו בטוחים במידה כמעט על-אנושית. לאנשים חכמים ואוהבים אלה יש חודשים, אולי שנים, של חיים לפי עקרונות רוחניים. הם נותנים מעצמם לאחרים בלי לחכות לשום תמורה. אנו סומכים עליהם, מאפשרים להם לאהוב אותנו עד שנוכל לאהוב את עצמנו. אנו מצפים לכך שהם יגרמו לזה שהכל יהיה שוב בסדר. ואז השמחה של הימים הראשונים בהחלמה מתחילה לעבור. אנו מתחילים לראות את הצד האנושי של החברים שלנו באנ-איי ושל החונך שלנו. אנו רואים איך חבר מקבוצת הבית שלנו "מנדב" אותנו לתורנות קפה, או רואים שני ותיקים רבים בישיבת ועדה, או מבינים שלחונך שלנו יש פגם-אופי אחד או שניים. אנו שבורים, הרוסים - המכורים המחלימים האלה אינם מושלמים, אחרי הבל! איך נוכל לתת בהם אמון? האמת נמצאת אי-שם בין "גיבורי ההחלמה" לבין "הדפוקים של האנ-איי" החברים שלנו בתכנית אינם טובים לחלוטין ולא רעים לחלוטין. אם היו מושלמים, הרי לא היו זקוקים לתכנית זו. החברים והחונך שלנו הם מכורים מחלימים, בדיוק כמונו. אנו יכולים להזדהות עם הניסיון שלהם בהחלמה ולהשתמש בו בתכנית שלנו. רק להיום: החברים והחונך שלי הם אנושיים, בדיוק כמוני - וכיוון שכך, אני סומך עוד יותר על הניסיון שלהם.
 
למעלה