חיית השדה 3 - סוף
עטפה אותו צינת הבית שחומה של חמה עזבתהו עם השקיעה. אבריו הגמלוניים נתכווצו והרגיש חשוף וחדל אונים עקב מבטה החייכני והמסוקרן. נו, שב כבר. מה אתה עומד כמו גולם, פרצה בצחוק מתגלגל. אראה מה יש במטבח. תיכף אחזור. משחזרה והביאה וחילקה ואכלו, הסבו להנאתם, הוא על הספה והיא על הכורסא, הפשיר הקיפאון בו נעטף קודם. הסבירה כי במקרה היא בבית וכי בעצם רוב הזמן חיה בעיר הגדולה, וכי סטודנטית היא ולומדת היסטוריה ומדעי היהדות ואנגלית. שינן לעצמו כי בעצם זה לא כל-כך נורא, אני יכול לעמוד בזה, אני יכול לעמוד בזה. לא תמיד שמע כל מה שסיפרה, אבל כששאלה לעיסוקו ענה רק כי לומד הוא יהדות ולא יסף. טיפוס חיוור, אבל לא עירוני רגיל. מה הוא מסתיר, תהתה. סיפרה לו איך הגיעה לרצון להעמיק בידע אודות המקורות. חברה יש לה שקשורה לכת הרפורמית. הלכה איתה בשמחת תורה לבית הכנסת ומשהתחילו ההקפות סחבה אותה חברתה. בואי, מחלקים הקפות. הלכה אתה ופתאום, ברגע אחד הניחו בידה את הגליל העטוף עטיפת קטיפה מרוקמת וכתר כסוף לראשו, עטור פעמונים קטנים ונזכרה כי כשהייתה ילדה קטנה והלכה בחגים מדי פעם עם הוריה לבית הכנסת, התערבה בין הילדים בני גילה,בנים ובנות וידעה כי גם כשתגדל לא תוכל לחוות את שחווים הבחורים המגודלים המחבקים את ספרי התורה ומפזזים בהתלהבות עצומה וליבה נצבט. ואז כשהניחו בחיקה ספר תורה נפתח בה משהו והרגישה כי היא אחת מכולם, וכי יש בכוחה לשאת עליה את כל ההיסטוריה היהודית, ודמעות נקוו בעיניה ונסחפה עם כולם במעגל ודורות של עינויים ועצב ושמחות עברו ועברו על פניה, אלה שהושמדו ואלה שעלצו ואלה שחזרו אל אדמתם. זה מה שהרגישה ושכחה את מה שלא רצתה לזכור, את המותר ואת האיסור, את קטנות המוחין ואזלת המעשה והקנאות ועוד ועוד דברים שלא רצתה למנות והוסיפה בלשון מוצהרת, יהיה אשר יהיה, את הרגע הזה הם לא יוכלו לקחת ממנה, ולא פירטה מי. אלישע ישב נדהם מפרץ המילים, פגוע לא פגוע, מזדהה וגם מרגיש אשם. אם יאמר מזדהה הריהו עובר עבירה, ואם יאמר שאינו מזדהה הרי שאינו דובר אמת ועושה שקר בנפשו. לפתע פלט, היום בפעם הראשונה חפן בידו רגב אדמה ובלבו אמר הן מעפר באת ואל עפר תשוב. לאחר שנרגעה קמעא מפרץ רגשותיה שאלה גליה ואיך ההרגשה. אלישע היסס ורצה לומר שהרגיש כאילו החזיק את...רצה להמשיך אבל חשב שכבר נאמר לפני רגע מה שרצה לומר, ונשתתק. הייתה שתיקה ארוכה. רצית גם אתה להגיד שהחזקת את ההיסטוריה הגלומה באותו רגב עפר, נכון? הנהן בראשו. נפלא, נפלא, קמה ונשקה לו על לחיו ולא ידע לאן יביא בושתו. הרגיש שבושתו לא מהראש עולה היא, אלא ממבושיו. עולה ועולה וניצתת ומציתה דורי דורות של מחסומים. והללו עולים בלהבות ושורפים כל חלקה טובה של טהרה, וחוקי מותר ואיסור, וטהור וטמא. הגיהינום נפתח בפניו והוא צולל וצולל...ורעש צלצולים וצחקוקים מסתחרר ומסחרר כל תפילות ההושענא, והוא מוצא עצמו מושך אליו את גליה ומעביר שפתיה מלחיו במריחה אחת, לכיוון פניו, תוך כך מועך כל חלק בולט בפניה ואינו יודע איך ומה, אבל לבסוף מוצא את פיה ונושכו ומוצצו ויונקו ובולעו אל תוך פיו, והכול בתאווה אין קץ. וכבר אין בו אותו שזעק – חיה! ואותם שקובעים האם מותר והאם אסור, והאם יאה והאם טהור, והאם רוצה היא או לא רוצה, הם כבר לא בעניין. נסחף, שרוף כולו בלהט הבעירה, והשדים מרקדים סביבו ובתוכו וב...
עטפה אותו צינת הבית שחומה של חמה עזבתהו עם השקיעה. אבריו הגמלוניים נתכווצו והרגיש חשוף וחדל אונים עקב מבטה החייכני והמסוקרן. נו, שב כבר. מה אתה עומד כמו גולם, פרצה בצחוק מתגלגל. אראה מה יש במטבח. תיכף אחזור. משחזרה והביאה וחילקה ואכלו, הסבו להנאתם, הוא על הספה והיא על הכורסא, הפשיר הקיפאון בו נעטף קודם. הסבירה כי במקרה היא בבית וכי בעצם רוב הזמן חיה בעיר הגדולה, וכי סטודנטית היא ולומדת היסטוריה ומדעי היהדות ואנגלית. שינן לעצמו כי בעצם זה לא כל-כך נורא, אני יכול לעמוד בזה, אני יכול לעמוד בזה. לא תמיד שמע כל מה שסיפרה, אבל כששאלה לעיסוקו ענה רק כי לומד הוא יהדות ולא יסף. טיפוס חיוור, אבל לא עירוני רגיל. מה הוא מסתיר, תהתה. סיפרה לו איך הגיעה לרצון להעמיק בידע אודות המקורות. חברה יש לה שקשורה לכת הרפורמית. הלכה איתה בשמחת תורה לבית הכנסת ומשהתחילו ההקפות סחבה אותה חברתה. בואי, מחלקים הקפות. הלכה אתה ופתאום, ברגע אחד הניחו בידה את הגליל העטוף עטיפת קטיפה מרוקמת וכתר כסוף לראשו, עטור פעמונים קטנים ונזכרה כי כשהייתה ילדה קטנה והלכה בחגים מדי פעם עם הוריה לבית הכנסת, התערבה בין הילדים בני גילה,בנים ובנות וידעה כי גם כשתגדל לא תוכל לחוות את שחווים הבחורים המגודלים המחבקים את ספרי התורה ומפזזים בהתלהבות עצומה וליבה נצבט. ואז כשהניחו בחיקה ספר תורה נפתח בה משהו והרגישה כי היא אחת מכולם, וכי יש בכוחה לשאת עליה את כל ההיסטוריה היהודית, ודמעות נקוו בעיניה ונסחפה עם כולם במעגל ודורות של עינויים ועצב ושמחות עברו ועברו על פניה, אלה שהושמדו ואלה שעלצו ואלה שחזרו אל אדמתם. זה מה שהרגישה ושכחה את מה שלא רצתה לזכור, את המותר ואת האיסור, את קטנות המוחין ואזלת המעשה והקנאות ועוד ועוד דברים שלא רצתה למנות והוסיפה בלשון מוצהרת, יהיה אשר יהיה, את הרגע הזה הם לא יוכלו לקחת ממנה, ולא פירטה מי. אלישע ישב נדהם מפרץ המילים, פגוע לא פגוע, מזדהה וגם מרגיש אשם. אם יאמר מזדהה הריהו עובר עבירה, ואם יאמר שאינו מזדהה הרי שאינו דובר אמת ועושה שקר בנפשו. לפתע פלט, היום בפעם הראשונה חפן בידו רגב אדמה ובלבו אמר הן מעפר באת ואל עפר תשוב. לאחר שנרגעה קמעא מפרץ רגשותיה שאלה גליה ואיך ההרגשה. אלישע היסס ורצה לומר שהרגיש כאילו החזיק את...רצה להמשיך אבל חשב שכבר נאמר לפני רגע מה שרצה לומר, ונשתתק. הייתה שתיקה ארוכה. רצית גם אתה להגיד שהחזקת את ההיסטוריה הגלומה באותו רגב עפר, נכון? הנהן בראשו. נפלא, נפלא, קמה ונשקה לו על לחיו ולא ידע לאן יביא בושתו. הרגיש שבושתו לא מהראש עולה היא, אלא ממבושיו. עולה ועולה וניצתת ומציתה דורי דורות של מחסומים. והללו עולים בלהבות ושורפים כל חלקה טובה של טהרה, וחוקי מותר ואיסור, וטהור וטמא. הגיהינום נפתח בפניו והוא צולל וצולל...ורעש צלצולים וצחקוקים מסתחרר ומסחרר כל תפילות ההושענא, והוא מוצא עצמו מושך אליו את גליה ומעביר שפתיה מלחיו במריחה אחת, לכיוון פניו, תוך כך מועך כל חלק בולט בפניה ואינו יודע איך ומה, אבל לבסוף מוצא את פיה ונושכו ומוצצו ויונקו ובולעו אל תוך פיו, והכול בתאווה אין קץ. וכבר אין בו אותו שזעק – חיה! ואותם שקובעים האם מותר והאם אסור, והאם יאה והאם טהור, והאם רוצה היא או לא רוצה, הם כבר לא בעניין. נסחף, שרוף כולו בלהט הבעירה, והשדים מרקדים סביבו ובתוכו וב...
