העיקרון...
העיקרון הוא שברגע שהסוס משתולל/ רץ קדימה/ עושה באקינג/רירינג וכל סיטואציה לא סימפטית אחרת שאין יותר מדי דרכים להתמודד איתה. כדי להעניש את הסוס וגם לדאוג שלא יוכל לחזור על הפעולה הזו- מכניסים אותו למעגל סביב עצמו, כשסך הכל זה הולך ככה: יד חיצונית נותנת את המושכה, כלומר מופנת קדימה לכיוון האזניים. והיד הפנימית לוקחת את המושכה בנגיעות חדות ושחרור מהיר ואז שוב נגיעה (כלומר לא ביד "מתה" כשזו רק משיכה, כדי שהסוס ידע שמחכה לו חופש בסוף המושכה.) בו זמנית, הרגל הפנימית גם בנגיעות חדות ושחרור מהיר באופן עקבי (ולא דחיפה של רגל "מתה" כדי שהסוס ידע שמחכה לו חופש ברגע שהוא זז כמו שמבקשים ממנו). המטרה היא גם להכניס את הסוס למצב בו הוא לא מסוגל לעשות באקינג או לרוץ וכ'ו. גם לשמור עדיין על התנועה ולא לעצור אותו סופית. וגם להעניש אותו, כדי שלאט לאט, כמו שטיפת מוח כמעט, הוא יקשר את הפעולה שהוא עושה שמסכנת את הרוכב, ולרב הסוס עושה זאת מחוסר כבוד לרוכב, לעונש (שהעונש הזה זה אחד הדברים שסוסים פשוט שונאים). ככה בעצם גם מחנכים את הסוס. זה הוא לא תרגיל שצריך להשתמש בו שלא בעת הצורך. יותר נכון, אסור להשתמש בו סתם ככה ללא סיבה. זה תרגיל שצריך לשמש כתגובה לבעיה. התגובה צריכה להסתיים לאחר שניים שלושה סיבובים או כאשר מרגישים שהסוס נרגע. מה שעושים זה פשוט לסיים את הסיבוב לכיוון שאליו רוצים לרכב וממשיכים ישר, בהתנהגות של כאילו לא קרה כלום. אני אישית משתמשת בזה די הרבה מחוסר ברירה. זה תרגיל מאוד יעיל והציל אותי בקליניקה של ארט גייטן כשהסוסה שלי התחרפנה לגמרי. גם ארט גייטן משתמש בשיטה הזו. ומאלפים רבים אחרים. ואני שוב מדגישה, זו שיטה לתגובה למצב מסויים ולא תרגיל שמתרגלים להנאה.