ריטלין, קטע ממאמר..
אחד התומכים הגדולים בעבר של הריטלין, ד"ר ג`יימס מ. סוונסון (James M. Swanson), מנהל המרכז ל- ADHD באוניברסיטת קליפורניה אירבין, (UCI), התבקש בשנת 1993 ע"י משרד החינוך האמריקאי להעמיד במבחן את יעילותו של הריטלין ולבדוק את כל המחקרים והפרסומים הקשורים לתרופה. ד"ר סוונסון וצוותו בחנו למעלה מ- 9,000 מאמרים ו- 300 סקירות שהתפרסמו במשך למעלה מחמישים שנה. התוצאות שפירסם כדלהלן אכזבו מרה את תומכי הריטלין. וכך קבע סוונסון: 1. לא אומתה השפעה מיטיבה לכאורה של הריטלין לאורך זמן. 2. השפעות קצרות טווח של חומרים ממריצים אין להן להיחשב כפתרון קבוע לתסמיני ההפרעה. 3. למרות שתיתכן השפעה מיטיבה על ההישגים בלימודים בכמה מקרים, הנה במקרים אחרים עלולים הלימודים אף להיפגע. 4. מינוני התרופות שנרשמו היו גבוהים מידי עבור השפעה אופטימלית על הלימודים. ואילו אורך פעילותן של מרבית התרופות היה קצר מכדי להעריך את השפעתם על הישגי הלימודים. 5. אין לתרופה השפעות גדולות על מיומנויות וכישורים של הילד. לכן אין להורים ולמורים לפתח ציפיות לשיפור משמעותי בקריאה, לימוד מושגים חדשים או אף בספורט וקשרים חברתיים. 6. לא קיים שיפור לטווח ארוך. לכן אין על ההורים והמורים לפתח ציפיות שישתפרו ההישגים בלימודים או לירידה בהתנהגות בלתי חברתית. בסך הכל מטיל ד"ר סוונסון ספק באבחנת ההפרעה כשטען בהקלטה שנערכה עימו בתאריך 7.3.98 כדלהלן: "הייתי רוצה שההפרעה תאובחן באופן אובייקטיבי בלתי תלוי. עד כה היא מאובחנת באופן סובייקטיבי לחלוטין". אולם לא רק סוונסון או ברגין מעלים תהיות באשר להפרעה, רבים הם המטילים ספק בקיומה של המחלה בכלל כשהם טוענים שהיא בסך הכל אוסף תסמינים שנובעים מסיבה כלשהי. מעניין לציין שמאז שנת 1970 ועד היום צמח מספר הלוקים באופן רשמי בהפרעה בצורה מדהימה. בשנת 1970 אובחנו וטופלו 200,000 ילדים בארה"ב. מספר זה צמח ל- 500,000 בשנת 1985. 13 שנה מאוחר יותר, בשנת 1998 הגיע בארה"ב ל- 5,000,000 (חמישה מליון) וכיום בשנת 2003 הגיע המספר לפי הערכה גסה ל- 8,000,000 (שמונה מליון!) ילדים בארה"ב לבדה. השאלה שנשאלת היא האם מספר החולים צמח כך מפני שהאבחנה לקויה או שמא אותם חומרים שגורמים להפרעה מצויים גם הם בצמיחה מתמדת והם מצויים בסביבתם המיידית של הילדים. אלו הם בעיקר החומרים המשמרים, משפרי הטעם, צבעי המאכל ושאר מיני חומרים מוספים שמיועדים בראש ובראשונה להונות את התמימים שבלקוחות, לרמות את הילדים.
אחד התומכים הגדולים בעבר של הריטלין, ד"ר ג`יימס מ. סוונסון (James M. Swanson), מנהל המרכז ל- ADHD באוניברסיטת קליפורניה אירבין, (UCI), התבקש בשנת 1993 ע"י משרד החינוך האמריקאי להעמיד במבחן את יעילותו של הריטלין ולבדוק את כל המחקרים והפרסומים הקשורים לתרופה. ד"ר סוונסון וצוותו בחנו למעלה מ- 9,000 מאמרים ו- 300 סקירות שהתפרסמו במשך למעלה מחמישים שנה. התוצאות שפירסם כדלהלן אכזבו מרה את תומכי הריטלין. וכך קבע סוונסון: 1. לא אומתה השפעה מיטיבה לכאורה של הריטלין לאורך זמן. 2. השפעות קצרות טווח של חומרים ממריצים אין להן להיחשב כפתרון קבוע לתסמיני ההפרעה. 3. למרות שתיתכן השפעה מיטיבה על ההישגים בלימודים בכמה מקרים, הנה במקרים אחרים עלולים הלימודים אף להיפגע. 4. מינוני התרופות שנרשמו היו גבוהים מידי עבור השפעה אופטימלית על הלימודים. ואילו אורך פעילותן של מרבית התרופות היה קצר מכדי להעריך את השפעתם על הישגי הלימודים. 5. אין לתרופה השפעות גדולות על מיומנויות וכישורים של הילד. לכן אין להורים ולמורים לפתח ציפיות לשיפור משמעותי בקריאה, לימוד מושגים חדשים או אף בספורט וקשרים חברתיים. 6. לא קיים שיפור לטווח ארוך. לכן אין על ההורים והמורים לפתח ציפיות שישתפרו ההישגים בלימודים או לירידה בהתנהגות בלתי חברתית. בסך הכל מטיל ד"ר סוונסון ספק באבחנת ההפרעה כשטען בהקלטה שנערכה עימו בתאריך 7.3.98 כדלהלן: "הייתי רוצה שההפרעה תאובחן באופן אובייקטיבי בלתי תלוי. עד כה היא מאובחנת באופן סובייקטיבי לחלוטין". אולם לא רק סוונסון או ברגין מעלים תהיות באשר להפרעה, רבים הם המטילים ספק בקיומה של המחלה בכלל כשהם טוענים שהיא בסך הכל אוסף תסמינים שנובעים מסיבה כלשהי. מעניין לציין שמאז שנת 1970 ועד היום צמח מספר הלוקים באופן רשמי בהפרעה בצורה מדהימה. בשנת 1970 אובחנו וטופלו 200,000 ילדים בארה"ב. מספר זה צמח ל- 500,000 בשנת 1985. 13 שנה מאוחר יותר, בשנת 1998 הגיע בארה"ב ל- 5,000,000 (חמישה מליון) וכיום בשנת 2003 הגיע המספר לפי הערכה גסה ל- 8,000,000 (שמונה מליון!) ילדים בארה"ב לבדה. השאלה שנשאלת היא האם מספר החולים צמח כך מפני שהאבחנה לקויה או שמא אותם חומרים שגורמים להפרעה מצויים גם הם בצמיחה מתמדת והם מצויים בסביבתם המיידית של הילדים. אלו הם בעיקר החומרים המשמרים, משפרי הטעם, צבעי המאכל ושאר מיני חומרים מוספים שמיועדים בראש ובראשונה להונות את התמימים שבלקוחות, לרמות את הילדים.