לא מבינה מה עשיתי שהלינק הזה מוביל
לאן שהוא מוביל.. מה שהתכוונתי לייבא מהבוידעם היה זה..: ,,,,,,,,,,,,,,,,, ריטואל האימה אורמור / אינטימיות ו 12:07 | 29/01/04 אתה מתעורר לך לבוקר שאין בו צפי לאירועים חריגים, אתה עסוק בעניינך השגרתיים, ברגע מסוים תשומת לבך מוסטת ע"י קולות שעולים מהטלוויזיה שהושארה דולקת באחד מחדרי הילדים, אוזנייך קולטות את האימה, "פיגוע" אתה נדרך ואוסף בחרדה את הנתונים, המיקום ירושלים, מספר הקורבנות גבוה עולות בך התחושות הפיזיות המוכרות, הבטן המתהפכת, היובש בגרון. מוחך מתגייס לספירת המלאי, "מי יש לנו בירושלים?" היד מתחילה לחייג, אורן בסדר, ואיה בסדר, ואת נאווה אתה לא משיג, וקצת יותר מאוחר אתה מתעדכן דרך ניצה שדברה עם נאווה שגם נאווה בסדר. ואתה מתיישב עם מידה של הקלה בך.. הקלה זמנית מדומה, הפעם הרולטה הרוסית פספסה את המעגל שלך. אתה יכול להמשיך בשגרה, לחזור לעניינך השוטפים והזמן יקהה בך מעט את האימה שתקפה אותך בטרם מעגל הבירורים. ואתה עוצר וחושב לך, מעגל של עשרה אנשים נקטע היום.-חייהם תמו ומעגל של עוד פצועים רבים הזדעזע היום והשתנה, מי יותר מי פחות. ולכל אחד מההרוגים והפצועים יש מעגל נוסף של כאלה שחייהם קשורים בו, הורים, ילדים, אחים, אהובים, שכנים, חברים לעבודה וכו'. כדור הרולטה הרוסית נפל על המספר שלהם היום, שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר בכל מעגל ומעגל מעשרת המעגלים הללו, תוכניות משתנות , אהבות נגדעות, שגרה או שמחה יהפכו למסכת של עצב מתמשך, התאריך השגרתי הזה,29 בינואר יהפוך לנקודת אלחזור אצל אותם אנשים חייהם יתחלקו מעכשיו ל- מה שהיה עד לתאריך הזה ומה שהחל החל מהיום. ומילות השיר של יהודה פוליקר מתנגנות בראשי.. "ואלה הם חיינו בזמן האחרון יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא…" היום היה תורם של אלו.. ומי בתור הבא? לעולם לא נדע עד שכדור הרולטה מתביית בגומחתו ופותח מחדש בכל פעם את ריטואל האימה. והזוועה. יהי זכר ההרוגים ברוך, בריאות וריפוי מלא-לפצועים. וקצת שלוות נפש שתהיה כבר לכולנו. אור
