ריח
"בואי, נוסעים"
מבט אחד בעיניים שלו, ואני לא צריכה לשאול, הוא מכין לי משהו.
"מה ללבוש ? " אני שואלת, בניסיון לגלות מה הכיוון.
"מה שבא לך " הוא עונה בחיוך ומצביע על התיק בו ארוז בטח כל מה שהוא רוצה. אני נושכת את הלשון, "אז אני מוכנה" אני אומרת לראות את התגובה. "יופי, זזנו " ... בן זונה.
ברמזור הוא שולף את כיסוי העיניים מהתיק ומושיט לי, אני שמה את כיסוי העיניים, וכמו תמיד מתחדדת. כאילו כל החושים האחרים שלי נאבקים לפצות על אובדן הראיה. אני מנסה לשמוע רחשים שיגידו לי מה קורה, מנסה לחוש לאיפה אנחנו פונים, באיזו מהירות אנחנו נוסעים, מנסה לשרטט לעצמי בראש את הדרך, וכמובן מהר מאד קולטת שבעיקר אני לא יודעת כלום.
הוא עוצר בצד מחפש משהו בתיק, אני חושבת, ואז אומר "אל תורידי את זה" ושם לי את הקליפס של הצלילה על האף. לא יודעת אם עד עכשיו נשמתי מהאף, אבל עכשיו כשהוא סתום, זה פתאום חסר לי. "ברור לך שעכשיו עב הדבר הזה אין בצב שאני בוצצת לך" אני מנסה לירות בקרירות רק כדי לשמוע את עצמי עילגת ואותו נקרע מצחוק. "תגידי שוב מוצצת " הוא צוחק, ואני שותקת. "נו, באימא שלך, תגידי עוד פעם מוצצת, נוו" הוא מנסה לדובב אותי. "תסתוב כבר" אני מנסה לומר בטון נעלב אבל זה רק גורר עוד חמש דקות רצופות של צחוק היסטרי. מילה, אני לא מוציאה מעכשיו, מילה !
הרכב מתחיל לקפוץ ואני מזהה, גאה בעצמי, שירדנו מהכביש לאיזה שביל עפר. אוקי טבע אני מתחילה להבין לאיפה זה הולך. ואכן אנחנו עוצרים, אני יוצאת והוא מוליך אותי בין השיחים והעלים עד לעץ. הוא מפשיט אותי, מצמיד את הגב שלי לעץ וקושר אותי אליו, ידי מאחור. אני מרגישה את החום מתפשט בגלים נעימים בגופי, מדלג מפס חבל אחד לשני, מחייכת מבפנים. הוא דוחף שלוש אצבעות לתוך הפה שלי ואני מיד נלחצת, רק מהפחד שבגלל שהאף שלי סתום לא יהיה לי מספיק אויר, אני מתחילה לפרפר ולהתנגד אבל הוא מוריד לי מיד את הקליפס מהאף, ומשאיר את האצבעות בפה. אני נושמת כמה נשימות היסטריות ומופרכות מהאף ואז זה מכה בי.
ריח אגרסיבי חזק של זרע, שגורם לי להלם. המחשבות מתחילות לרוץ בסיבובים מהירים בראש שלי. לאן הבאת אותי ? מה זה המקום הזה ? מי גמר פה? מישהו הסתכל איך אתה קושר אותי וגמר? כמה גברים גמרו ? כל הזונות של איזור המרכז מוצצות כאן ויורקות על הרצפה ? אין עלי טיפה אחת, וזה מריח כאילו הוא אסף חודש מעשרה אנשים שפיך יום יום בדלי ושפך אותו עלי. הדמיון שלי מדביק את המחשבות, אני רואה עשרות זינים, מכל הצורות מכל הגוונים וכולם גומרים לתוך הדלי, תמונות של זין ועוד זיין ועוד זיין, עבים ודקים גדולים קטנים כהים בהירים וכולם גומרים לתוך הדלי, נוזלים לתוכו שפיך סמיך, או משפריצים סילונים קצרים, כל השפיכות וכל הגמירות ואני קולטת שזה הכל בשבילי. הם מאוננים לתוך הדלי, גומרים לתוך הדלי כשהם יודעים שהדלי מיועד לי. שאני הזונה שעליה ישפכו את הדלי, שאני עומדת שם בצד רועדת, משתוקקת פותחת את הפה שלי, מפשקת את הרגליים מבליטה את השדיים, גונחת מתחננת להתפלש בשפיך של כל הגברים כולם, להתאחד עם כל הזרע שבעולם.
אני מתפוצצת על היד שלו, עמוק בתוך הכוס שלי, ורועדת המון עד שנרגעת לאט. לא יודעת כמה זמן עבר, ומה הוא עשה בי כל אותו הזמן, לא יודעת דבר מלבד שביבי זיכרון של התמונות שהציפו אותי, והריח החזק באויר.
הוא מוריד לי את כיסוי העיניים.
אני ממצמצת כמה וכמה פעמים עד שהתמונה מתייצבת, אני קשורה באמצע חורשת חרובים פורחים. "ידעתי שתאהבי את המקום" הוא לוחש לי ברוך באוזן, "בזמן המתאים, בעונה הנכונה "
"בואי, נוסעים"
מבט אחד בעיניים שלו, ואני לא צריכה לשאול, הוא מכין לי משהו.
"מה ללבוש ? " אני שואלת, בניסיון לגלות מה הכיוון.
"מה שבא לך " הוא עונה בחיוך ומצביע על התיק בו ארוז בטח כל מה שהוא רוצה. אני נושכת את הלשון, "אז אני מוכנה" אני אומרת לראות את התגובה. "יופי, זזנו " ... בן זונה.
ברמזור הוא שולף את כיסוי העיניים מהתיק ומושיט לי, אני שמה את כיסוי העיניים, וכמו תמיד מתחדדת. כאילו כל החושים האחרים שלי נאבקים לפצות על אובדן הראיה. אני מנסה לשמוע רחשים שיגידו לי מה קורה, מנסה לחוש לאיפה אנחנו פונים, באיזו מהירות אנחנו נוסעים, מנסה לשרטט לעצמי בראש את הדרך, וכמובן מהר מאד קולטת שבעיקר אני לא יודעת כלום.
הוא עוצר בצד מחפש משהו בתיק, אני חושבת, ואז אומר "אל תורידי את זה" ושם לי את הקליפס של הצלילה על האף. לא יודעת אם עד עכשיו נשמתי מהאף, אבל עכשיו כשהוא סתום, זה פתאום חסר לי. "ברור לך שעכשיו עב הדבר הזה אין בצב שאני בוצצת לך" אני מנסה לירות בקרירות רק כדי לשמוע את עצמי עילגת ואותו נקרע מצחוק. "תגידי שוב מוצצת " הוא צוחק, ואני שותקת. "נו, באימא שלך, תגידי עוד פעם מוצצת, נוו" הוא מנסה לדובב אותי. "תסתוב כבר" אני מנסה לומר בטון נעלב אבל זה רק גורר עוד חמש דקות רצופות של צחוק היסטרי. מילה, אני לא מוציאה מעכשיו, מילה !
הרכב מתחיל לקפוץ ואני מזהה, גאה בעצמי, שירדנו מהכביש לאיזה שביל עפר. אוקי טבע אני מתחילה להבין לאיפה זה הולך. ואכן אנחנו עוצרים, אני יוצאת והוא מוליך אותי בין השיחים והעלים עד לעץ. הוא מפשיט אותי, מצמיד את הגב שלי לעץ וקושר אותי אליו, ידי מאחור. אני מרגישה את החום מתפשט בגלים נעימים בגופי, מדלג מפס חבל אחד לשני, מחייכת מבפנים. הוא דוחף שלוש אצבעות לתוך הפה שלי ואני מיד נלחצת, רק מהפחד שבגלל שהאף שלי סתום לא יהיה לי מספיק אויר, אני מתחילה לפרפר ולהתנגד אבל הוא מוריד לי מיד את הקליפס מהאף, ומשאיר את האצבעות בפה. אני נושמת כמה נשימות היסטריות ומופרכות מהאף ואז זה מכה בי.
ריח אגרסיבי חזק של זרע, שגורם לי להלם. המחשבות מתחילות לרוץ בסיבובים מהירים בראש שלי. לאן הבאת אותי ? מה זה המקום הזה ? מי גמר פה? מישהו הסתכל איך אתה קושר אותי וגמר? כמה גברים גמרו ? כל הזונות של איזור המרכז מוצצות כאן ויורקות על הרצפה ? אין עלי טיפה אחת, וזה מריח כאילו הוא אסף חודש מעשרה אנשים שפיך יום יום בדלי ושפך אותו עלי. הדמיון שלי מדביק את המחשבות, אני רואה עשרות זינים, מכל הצורות מכל הגוונים וכולם גומרים לתוך הדלי, תמונות של זין ועוד זיין ועוד זיין, עבים ודקים גדולים קטנים כהים בהירים וכולם גומרים לתוך הדלי, נוזלים לתוכו שפיך סמיך, או משפריצים סילונים קצרים, כל השפיכות וכל הגמירות ואני קולטת שזה הכל בשבילי. הם מאוננים לתוך הדלי, גומרים לתוך הדלי כשהם יודעים שהדלי מיועד לי. שאני הזונה שעליה ישפכו את הדלי, שאני עומדת שם בצד רועדת, משתוקקת פותחת את הפה שלי, מפשקת את הרגליים מבליטה את השדיים, גונחת מתחננת להתפלש בשפיך של כל הגברים כולם, להתאחד עם כל הזרע שבעולם.
אני מתפוצצת על היד שלו, עמוק בתוך הכוס שלי, ורועדת המון עד שנרגעת לאט. לא יודעת כמה זמן עבר, ומה הוא עשה בי כל אותו הזמן, לא יודעת דבר מלבד שביבי זיכרון של התמונות שהציפו אותי, והריח החזק באויר.
הוא מוריד לי את כיסוי העיניים.
אני ממצמצת כמה וכמה פעמים עד שהתמונה מתייצבת, אני קשורה באמצע חורשת חרובים פורחים. "ידעתי שתאהבי את המקום" הוא לוחש לי ברוך באוזן, "בזמן המתאים, בעונה הנכונה "
