ריגושים

[מרתה אולוביץ]

ריגושים

כמה ימים של רוגע, של שקט נפשי, כאילו הכל בסדר.
ואני מתגעגעת.
מתגעגעת למפלי האדרנלין ששוצפים אותי בזמן דיכאון והיי. מתגעגעת לריגוש שיש במחשבות האובדניות וברצון להרס עצמי. מתגעגעת למוכר.
פתאום החיים נראים לי ריקניים, והמשמעות שאני מוצאת בהם היא משמעות מסוג אחר, רגוע יותר: קצת סריגה, קצת עיסוק באומנות, קצת כתיבה. אני נהנית ממה שאני עושה, אבל זה לא מעניק לי את אותו ריגוש סוער שהיה לי קודם לכן. יש משהו מפחיד ברגיעה הזו. זו תחושה כאילו אני הולכת קצת לאיבוד בתוך הטוב הזה, מחפשת סערות, ריגושים ומי יודעת להיכן אגיע.
איך מתמודדים?

 

[סף40]

הזדהות מלאה!

 

[מרתה אולוביץ]

 

[פנתרית סגולה]

מכירה את הרצון לריגושים. למעשה, זה טעם חיינו.

הבעיה של נשים כמונו, שהחיים הרגילים לא מציעים חוויות גדולות, ושיש הרגשת בדידות (את נשואה!)וחוסר מעש והצלחה המובילים לדכאון. ואח"כ להיי. כמובן מצבים נפשיים כאלה אינם החוויות הרגשיות הרצויות בחיים. יש לך אפשרות לנסוע לטיול יפה בחו"ל? ובימים הקרובים, לטיולים יפים בארץ?
לא ילדת אף פעם, נכון?

 

[תמר דגן 1]

עיסוק במחשבות אבדניות כדרך ליצירת ריגושים בחיים

שלום רב לך מרתה,

מסתבר שהתמכרות לסערות ולריגושים, משותפת לאנשים רבים. בלעדיו החיים נראים תפלים וחסרי ערך. הדרכים ליצור מפלי אדרנלין רבות ומגוונות, ורובן כוללות סיכון כלשהו, כיוון שהסיכון כשלעצמו מעלה את האדרנלין. נראה שהתנודתיות שבין היי לדאון, הכוללת מחשבות אבדניות היא מהמסוכנות שבדרכים. גם עלולה חלילה להביא למימוש המחשבות, וגם, כפי ששיתפת אותנו כאן, הריגוש מלווה בלא מעט סבל.

האם ניסית להשתתף בפועל בסוגי ספורט אקסטרים למיניהם, או לצפות בהם בטליביזיה? לצפות במירוץ מכוניות או במירוץ סוסים או בסרטי אימה? לקרוא ספרי מתח? להשתתף בתחרויות ספורט למיניהן, תחרות ברידג' או תחרות שחמט? גם פעילות גופנית אינטנסיבית שאיננה כרוכה בסיכון, כגון אפניים, ריקודי עם או ריצה מהירה מעלים את האדרנלין. ואם את עושה תחרות עם עצמך לגבי מרחק או מהירות הולכים וגדלים, זה מעלה גם את המתח והריגוש.

נשמח לקבל רעיונות נוספים.

 

[פנתרית סגולה]

רעיונות מעניינים, תמר. ספורט אקסטרים....

אגב, לא מתאים לכל אחד/אחת. (אני יכולה לספר למרתה שעשיתי מעופים על אומגה בקוסטה ריקה והיה נהדר. ואני לא בת 20 ואפילו לא בת 50!)
&nbsp
אני ממליצה על נוכחות בקונצרטים של יצירות מלהיבות במיוחד. אותי הלהיבו הרקוויאם הגרמני של ברהמס, ליל ולפורגיס הראשון של מנדלסון (מילים של גיתה הגדול!), מתיאוס פסיון של באך.
ממליצה גם על הצגות תיאטרון מלאות חיים במיוחד. אתמול נכחתי ב"על אהבה וחברות" של בית לייסין, היה נהדר. 3 שחקניות צעירות תוססות משחקות סטודנטיות תוססות, שגם מתקשרות ביניהן בקשר אמיץ נפלא. (עם בעיות פה ושם לתיבול). ללכת, ללכת, ללכת.
(אגב, מרתה, ההצגה עוקבת אחריהן גם שנים אח"כ, בבגרות. נותן עומק. וכן, עצוב...)
בענין ריגוש - ריקודים הם הנעה גופנית נהדרת. אפשר לרקוד שעה או שעות. יש מסגרות.
&nbsp
והמלצה ייחודית שלי - לקרוא ספרים על רעיונות גדולים! רעיונותיהם של הגאונים. אני קוראת הרבה ספרים של מדע פופולארי, והמעוף של הרעיונות נותן לרוחי כנפיים. (אני אישית גם הגיתי בעקבות זאת מיתווים לסיפורי מדע בידיוני, מעניין מה זה יעשה לך).

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, פנתרית

רעיונות נפלאים.
אראה מה מתאים לי מתוך כל הרעיונות הללו.

 

[Carmen Miranda]

פנתרית

את כנראה מאמצת ומזדהה מתוך כל הנושאים שמעניינים אותך דמויות אשר איכותם גבוהה וכאשר את לא מצליחה לישם אותם את מפילה את עצמך מטה וטוענת שכל העולם משעמם מאוד. תנסי שלא לשכוח שלא כל אחד או אחת מתעניינים בתכנים שאת אוהבת אז, או מיצאי לך אנשים שכן, וזו לא בעיה את תרצי ונראה שאת לא באמת רוצה כי את לא רוצה לשמוע אלא להשמע. או קבלי את האנשים כמו שהם אחד כדורגל האחר כדוסל, מוסיקת פופ, מוסיקה מזרחית, סתם קניות לפארם וכו'. והעיקררררר אם את רוצה להשמע את חייבת ללמוד גם להקשיב.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, תמר

אני מבינה מדברייך שמה שאני צריכה לעשות זה לחפש ריגושים שרמת הסיכון שלהם נמוכה יחסית (ספורט אקסטרים) עד אינה קיימת (צפיה בסרטי אימה, שחמט).
לאור דברייך אני אנסה לאתגר את עצמי באתגרים לא מסוכנים כמו לשפר את עצמי בשחמט (יש אתרים שמלמדים איך, ומאפשרים משחקים ואתגרים בשחמט) או לגמור לסרוג את הסוודר שלי עוד החורף הזה (אני מתקדמת בו מידי לאט) ועוד.
אני מאוד מקווה שאצליח למצוא את הטעם בריגושים שאינם מסוכנים.

 

[מרתה אולוביץ]

ילדים

אכן, אין לי ילדים.
בדיוק אתמול חשבתי על כך שאם היו לי ילדים הם היו מספקים את הריגושים החסרים לי.
תודה, פנתרית, על הרעיונות.

 

[Carmen Miranda]

פנתרית יקרה

כאשר מצבים כאלה מתרחשים בקצב טבעי, אתה השלם נשאר באיזון מנטלי\רגשי. כאשר אתה מתערב ודוחק להתהוותם, אתה מסכן את עצמך עד לאובדן שפיות ברמה כלשהי. למה הכוונה? כאשר קצב השינויים תופס תאוצה עקב התערבותך, אינך מספיק לחוותם במלואם; אתה מוצא את עצמך כל ה'זמן' במָקוֹם של התהוות - מחליק בין מצב של עילוי למצב של הוויה טבעית - אבל המצב של הוויה טבעית מאבד את מובנו, ואתה חווה רגש הדומה לדיכאון. אתה נמצא דרך קבע במצב שניתן לכנותו דו-קוטבי. כדי להבין זאת בפשטות, אתה יכול לראות את עצמך כנמצא במצב שבו נקודות השיא והשפל נושקות זו לזו ואתה מחליק ביניהן ברצף. פעם אתה בשיא ופעם בשפל. במצב זה אתה נמצא מחוץ לתנועה ממשית, מאחר ששתי נקודות אלה משיקות זו לזו, אבל רִגשית אתה מגיב כאילו אתה בתנועה מהירה רצופה בין שתי נקודות רחוקות. מיותר לציין שבתנועה מדומה זו אינך חווה שינוי ממשי כלשהו, אלא כל החוויה מקבלת את ביטויה אך ורק דרך הרגש, והרגש כפי שאתה כבר יודע, מטעה ביותר.

מתוך ספרו של ח. אפרים "אתה תהיה אשר תהיה"

 

[isola bella]

ניסיון לענות

אם אני מבינה נכון את או עובדת מעט שעות או לא עובדת כלל (.?.)
אני הייתי שוקלת למצוא עיסוקים מחוץ לבית
התנדבות כלשהי?, לימודים (אפילו במסגרת של אונ' פתוחה) לנפש?, חוג כלשהו?,
להשאיר כמה שפחות זמן למחשבות מעין אלו שאת מתארת כאן
+
אם באפשרותך (כלכלית) לא הייתי פוסלת גם טיול לחו"ל
&nbsp
איזולה בלה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, איזולה בלה

את צודקת - חוג או משהו מעין זה יכול להוות ריגוש לא מסוכן.
תודה על הרעיונות.

 

[מישהי163]

את עובדת, מרתה?

או הולכת לחוגים?
נסי משהו חדש. אולי ללמוד משהו?
אני הלכתי בעבר לקורס כתיבה יוצרת. למרות שהמנחה ירדה עלי כול הזמן (בעיות חברתיות כבר אמרנו?) הקורס נתן לי השראה עצומה. כתבתי סיפורים בשטף, ועכשיו, ללא מסגרת, אני לא עושה את זה.
בנוסף, יש אנשים נחמדים ומעניינים במקומות האלה, וזו חוויה להכיר את העולם הפנימי שלהם.

 

[מרתה אולוביץ]

אינני עובדת כרגע

בתכנון ללכת לקורס/ים.
אני מתלבטת בין שני תחומים, מקווה ללמוד את התחום שיותר מדבר אלי וגם למצוא בו פרנסה מתאימה.

 

[מישהי1631]

מה את רוצה ללמוד?

אם תרצי לספר.
שיהיה בהצלחה!

 

[פנתרית סגולה]

מקנאה בך שאת יכולה, נפשית ושכלית.